בוגרות ומרצות בצלאל הן הזוכות בפרסי מוזיאון ישראל לשנים 2023-24 | בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים

בוגרות ומרצות בצלאל הן הזוכות בפרסי מוזיאון ישראל לשנים 2023-24

פורסם ב
15.1.25

בוגרות ומרצות בצלאל פרופ׳ יהודית סספורטס, פרופ׳ הילה לולו לינ פרח כפר בירעים, אלה ליטביץ ומירב שמי פרץ, הן הזוכות בפרסי מוזיאון ישראל לאמנות ולעיצוב לשנים 2023-24. הפרסים מוענקים מדי שנתיים לאמנים/ות ולמעצבים/ות מצטיינים ובולטים בתחומם, בהוקרה ועידוד ליצירתם ולתרומתם לשדה האמנות והעיצוב בארץ.


פרופ׳ יהודית סספורטס
זוכת פרס סנדברג לאמנות ישראלית

חלל תערוכה עם מסכים
יהודית סספורטס, GHARDY, קולות מקומיים, מוזיאון ישראל ירושלים, 2009. צילום: Uwe Walter

פרופ׳ יהודית סספורטס היא אמנית רב תחומית ומרצה בכירה במחלקה לאמנות ובתכנית לתואר שני באמנויות. מנימוקי השופטים: ״בעשייה רציפה ומורכבת על פני כשלושה עשורים התרקם קולה של יהודית סספורטס והיה לקול ייחודי ובולט בשדה האמנות הישראלית שהשפעתו ניכרת גם בהכשרת אמנים צעירים. בעבודתה מתקיים מתח בין אמירה סובייקטיבית לבין המרחב הקולקטיבי. הסיפור האישי של משפחתה – זהות פריפריאלית מכאן ושכול טראומטי מכאן – הוא הבסיס, אך היא אינה מתמסרת אליו באופן ישיר, אלא זורה רמזים ורסיסים, שמתנקזים ליצירה כוללת, הצוללת לעומק הלא־מודע ושולה ממנו חלקים פרומים. בימים של מלחמה ושל אסון לאומי, שהאי־ודאות והאימה מבצבצות מבעד לשכבה הדקה המכסה על התהום, עבודותיה של יהודית סספורטס מפנות זרקור אל עבר הסכנה אך גם מאפשרות להלך מעליה בזהירות ולראות מבעד לה את האור ואת התקווה שבמעשה היצירה.״


פרופ׳ הילה לולו לינ פרח כפר בירעים
זוכת פרס יעקב פינס לאמן הדפס ישראלי

הדפס צבעוני עם המילה הצילו בוערת
הילה לולו לינ פרח כפר בירעים, פרא בתוכי, 2002-2000

פרופ׳ הילה לולו לינ פרח כפר בירעים היא אמנית רב חושית, בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית ומרצה בה. מנימוקי השופטים: ״הילה לולו לינ פרח כפר בירעים יוצרת בתחומים מגוונים; מיצב, מיצג, וידאו, צילום, סאונד, שירה, ציור והדפס, וזה האחרון היה תמיד חלק מהותי ביצירתה האמנותית והספרותית. ההדפס משתלב במכלול עבודתה הן כמדיום עצמאי והן בספרי־האמן שהיא מוציאה לאור. לולו לינ עוסקת בדימויי הגוף ובפעולות קיצוניות הקשורות אליו באופן המערער אופני חשיבה שגורים. היא יוצרת ומפתחת שפה חזותית ומילולית ייחודית, שיש בה הכלאות של חומר וביטוי, של מציאות וסוריאליזם. האמנית המציאה גופן מקורי המשמש אותה בעבודותיה – הוא מבוסס על כתב ידה ועל חוקי דקדוק עצמאיים, שוברי גבולות ומוסכמות, כגון ויתור על אותיות סופיות. הגופן שלה משמש אותה ביצירת מילים, משפטים ודימויים חזותיים ושיריים, שמחדדים שאלות קיומיות וכואבות, אישיות ופוליטיות.״


אלה ליטביץ
זוכת פרס ביאטריס קולינר לאמן ישראלי צעיר

צילום שורשי צמחים
אלה ליטביץ, מוואת, מֻשַׁעא, מוזיאון ישראל, 2019

אלה ליטביץ היא אמנית רב תחומית ובוגרת המחלקה לצילום. מנימוקי השופטים: ״אלה ליטביץ מזדהרת בשנים האחרונות כאחת האמניות המרתקות והמגוונות הפועלות בישראל. עבודותיה העמוקות מבוססות המחקר הן בדרך כלל מיצבים פיסוליים שניחנו בעושר הבעה במגוון אמצעים וטכניקות – פיסול מקורי בחומרים לא שגרתיים, טבעיים ומלאכותיים כאחד, שימוש בחפצי מציאה (objets trouvés) ובחפצים מן־המוכן ('רדי־מייד'), צילום, וידאו וסאונד. מיצביה מטפלים בנוף ובסוגיות גאופוליטיות ומעלים שאלות עקרוניות על גבולות המעשה האמנותי. מרחב הפעולה של ליטביץ כולל מחקר על אתרים בעלי משמעות גאוגרפית, לאומית ודתית, כגון קאסר אל יהוד וים המלח – אתרים שנוגעים בשאלות מיתיות ואקטואליות כאחד. ליטביץ בוחנת את משמעותו של החפץ, ולא פחות מכך את הפקעתו ממקומו הטבעי אל החלל האמנותי – הגלריה או המוזיאון; בדרך עדינה ומרומזת מטפלת ליטביץ בסוגיה מרכזית באמנות המאה ה־20 – חפצים־מן־המוכן – ובסוגיות העקרוניות הנוגעות למרחב עמוס המשמעות של אזורנו.״


מירב שמי פרץ
זוכת מענק סנדברג למחקר ולפיתוח בתחומי העיצוב והאדריכלות

מסך טלפון
מירב שמי פרץ, פרט מתוך "טביעת אצבע של אימה" שיצרה עדי דרימר מקיבוץ רעים

מירב שמי פרץ היא מעצבת ובוגרת המחלקה לתקשורת חזותית. מנימוקי השופטים: ״הצעת המחקר של מירב שמי פרץ, "שימוש בכלי מציאות רבודה ליצירת מרחב של שימור זיכרון ביישובי העוטף", בוחנת שימוש ניסיוני במציאות רבודה. שמי פרץ מציעה להתבסס על עקרון ה"עיצוב השיתופי" שיושתת על איסוף, מיון, עריכה ובחירה של חומרים ועדויות מרגעי האסון ואחריו במטרה לגבש "מוצר־חוויה" שיהיה קשוב למאוויים של הקהילה שנפגעה ב־7 באוקטובר. בתהליך שייווצר עם הקהילה היא רואה חלק מהשיקום הקבוצתי והפרטי. המציאות הרבודה תכלול כמה שכבות של תוכן ומורכבות – בדימוי, בצליל ובטקסט – ותציע מהלך של הנצחה "דמוקרטית", שאינה כופה את עצמה על האדם או על הקהילה, אלא מותאמת לנכונות שלהם להיחשף לרמה כזו או אחרת בכל מקום ובכל זמן. לתיווך הדיגיטלי תיבחר שפה עיצובית שתתאים לתכנים, ושכבות הזיכרון יהיו עדות נוכחת־נעדרת על גבי המציאות הפיזית המשתקמת.״