מגזין בצלאל | מדוע חשוב לעצב את החלל הריק?
בעוד שמעצבים אירופים ואמריקאים התמקדו באופן מסורתי באובייקט עצמו, בצורתו ובצבעו, פילוסופים סינים ומעצבים יפנים ייחסו חשיבות שווה לעיצוב המרחב הריק שבין האובייקטים. בספרו ׳דאו דה ג׳ינג׳ כתב הפילוסוף הסיני לאו־דזה כבר במאה ה-6 לפנה"ס:
"שלושים חישורים נקבצים בטבור גלגל אחד; דווקא החלל שבו, הוא שמניע את המרכבה.
בחימר נוצק כלי; דווקא החלל שבפנים, הוא שמקנה לו שימוש.
חוצבים דלתות וחלונות ובונים חדר; דווקא הריק שבתוכו, הוא שהופך אותו לראוי למגורים.
לפיכך, יש-הדברים מעניק תועלת, אך האין - הוא שמעניק שימוש".
רעיון זה הוא הבסיס למונח היפני MA שפותח בזן בודהיזם ומשמעותו “רווח” או “המרחב שבין לבין". המושג הזה מסביר שחלל ריק אינו ריק כלל, אלא חלל שטעון בפוטנציאל ובמשמעות. כך לדוגמא, בשתיקה שבין המילים מועברים, לא פעם, הבנה, רגש וניואנס שמעניקים למילים משמעות נוספת. תפיסה זו השפיעה על אדריכלות ועיצוב יפניים ושם גם טמון סוד הקסם שלהם לצופה המערבי.
אבל החלל הריק רלוונטי כמובן גם לעיצוב מחוץ ליפן. האנתרופולוג האמריקאי אדוארד הול טען שהמרחב הוא כלי דינמי המעצב אינטראקציות אנושיות, והוסיף כי: "שינויים מרחביים נותנים גוון לתקשורת, מדגישים אותה, ולעיתים אף גוברים על המילה המדוברת". מאחר שעיצוב גם הוא חלק מתקשורת בין אנשים, הרי שעיצוב החלל הריק בו משמעותי. החלל הריק אף מייצר ומעצים את התחושות שלנו ביחס למרחב. כך לדוגמא, תקרות גבוהות בקתדרלות נוצריות מקטינות את האדם אל מול האל, מפנות את המבט למעלה ומעוררות תחושה של יראה, כיכר ריקה וגדולה ומדרגות רחבות לפני מבני שלטון - מה־National Mall בוושינגטון ועד הכיכר האדומה במוסקבה - מקטינות את האדם לפני המבנה ומעצימות תחושות של סמכות והיררכיה של האדם אל מול השלטון. בתוך הבית שלנו, אופן סידור המרחב - מהפריסה הפיזית של חדרים ועד מיקום אנשים ליד השולחן - משדר רמזים לא-מילוליים על היררכיה, אינטימיות וטיב היחסים. הרווח שבין הכיסאות של שולחן האוכל יוצר מרחק תרבותי "נכון" בין אנשים וישיבה מנומסת, ולעומתם הישיבה המשותפת על ספה בסלון לאחר הארוחה יוצרת תחושה של קרבה. חללים קמעונאיים משתמשים אף הם בחלל ריק לעיצוב התנהגות לקוחות. המעברים הצרים בין מדפים בסופר מאיטים תנועה של עגלות וגורמים ללקוחות לעצור ואז להסתכל על המוצרים שעל המדפים. בחנויות Apple משמש המרחב הריק לתקשר חדשנות ואיכות, ומיקום שולחנות תצוגה במרכז, עם חלל מסביבם, מזמינים את הלקוח להסתובב סביבם ולגעת במוצרים.
בתקשורת חזותית מקובל לכנות את המרווח שבין רכיבי העיצוב Negative Space שמאפשר לעין להתמקד ברכיבי העיצוב עצמם או לעודד את הצופה להפעיל חשיבה יצירתית. כך למשל הלוגו של Apple הוא צורת התפוח פשוטה עם negative space בצורת ביס. הביס יוצר מיקוד חזותי בולט שמפעיל את הדמיון: האם זה רמז ל'פרי עץ הדעת' של אדם וחווה? או משחק מילים בין המילה Bite למילה Byte? ואולי זה אזכור לאלן טיורינג, ממציא המחשב המודרני, שגופתו נמצאה ליד תפוח מורעל נגוס? כך, מפעיל ה- Negative space את הצופה ומוסיף ללוגו רובד של ידע, סקרנות וחדשנות.
החלל הריק קריטי אף יותר בעיצוב טקסטים, אתרים, ספרים וממשקי משתמש, שבהם ריווח בין מילים (Spacing), בין אותיות (Kerning) ובין שורות (Leading) מבטיח קריאות ונוחות בניווט. ריווח צפוף מדי מקשה על בחירת כפתורים בממשק ויוצר תסכול. יותר מכך, צבעה השחור של האות על גבי הדף נוצר לא רק מהצבע בה הודפסה האות, אלא מהדיאלוג שבין הדיו השחור לנייר הלבן. משקל שונה של האות יוצר תפיסת כהוּת שונה, למרות שבכל המשקלים האות הודפסה באותו טון של צבע שחור, ובצורה זו משפיע החלל הריק על צבע הדף. ולבסוף, ריווח שונה בין מילים ושורות על הדף מכתיב את תנועת העיניים של הקורא ומשפיע באופן אקטיבי על צורת עיבוד המידע, ההבנה שלו ועל הקוגניציה של הקורא.
לכן, עיצוב השטח הלבן בדף, במרחב הבנוי או בממשק דיגיטלי, חורג מתפקיד אסתטי, הוא מעצב את האופן שבו המוח מעבד מידע, רגשות וחוויות, מכוון התנהגות, מווסת אינטראקציות ומשפיע עמוקות על תשומת-הלב, הזיכרון והמשמעות שאנו מפיקים מן העולם
כתב: פרופ׳ אורי ברטל
ראש התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי
מפגש היכרות מקוון עם התכנית יתקיים ביום חמישי, 10.7.25, בשעה 18:00. לפרטים נוספים ולהרשמה.
