מה בין שיטוט, מיפוי ויצירת אמנות? | בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים

מה בין שיטוט, מיפוי ויצירת אמנות?

פורסם ב
31.5.20
תמונה
From Here to There | the art of asking for directions. Nobutaka Aozaki , 2012

האם מחקר הוא אמנות? האם אמנות היא מחקר? בשנת 2012 יצא נובוטקה אגוזאקי, אמן ניו יורקי ממוצא יפני, לשוטט ברחובות מנהטן. אגוזאקי התחזה לתייר וביקש מהולכי הרגל ברחוב לצייר לו הנחיות הגעה ליעד שלו. באמצעות ההנחיות, שנכתבו בחטף על חתיכות נייר זמינות (מפיות, צלחות קרטון חד פעמיות ועוד), אגוזאקי יצר מפה של רחובות העיר. לעומת מפה רגילה, המבטאת את התכנון העירוני במבט מגבוה, המפה של אגוזאקי מבטאת את האופן שבו הולכי הרגל תופסים את המרחב באופן מוחשי מלמטה, מגובה הרחוב. התוצאה, שהוצגה כעבודת אמנות בגלריות רבות, היא ביטוי רב קולי של המרחב. היא מתייחסת לקיומם של קולות רבים ומגוונים ברחוב ומאפשרת להם להתבטא מבלי לנסות לסכם אותם או לתווך ביניהם.
לקריאה מעמיקה על הפרויקט לחצו כאן >>

תמונה
From Here to There | the art of asking for directions. Nobutaka Aozaki , 2012

בעבודה אחרת של נובוטקה אגוזאקי הוא אסף רשימות קניות אנונימיות שמצא בפחי השכונה. אגוזאקי רכש את מצרכי המזון, צילם אותם, בישל ואכל אותם. באופן זה הוא החייה את רשימות הקניות האנונימיות, ונתן ביטוי מוחשי לאנשים שכתבו אותן. הוא הפעיל את הרשימות כמעין עדות תרבותית ואישית לבני האדם במרחב היומיומי של השכונה והפך אותן לסוג של מפה המבטאת את הקולות השונים בה.

תמונה
Groceries Portraits, Nobutaka Aozaki , 2019

שיטוט הוא פעולה מחקרית שמאפשרת לאמנים רבים לגלות את המרחב הציבורי או האישי ולנסח אותו מחדש כמרחב של פרטים.

ראשיתו של רעיון השיטוט כפעולה בעלת משמעות מיוחס למשורר הצרפתי בן המאה ה- 19 שארל בודלר. במאה ה-20 היה זה ההוגה הגרמני ולטר בנימין שהחזיר את הדיון בדמות המשוטט, כמי שמציע נקודת מבט חדשה על המרחב. המשוטט הוא מעין צייד של החוויות והקולות של ההמון המשתמש ברחובות העיר. הוא קשוב להתנסות של חיי היומיום, חושף את המורכבות, הדינמיות והרב קוליות של המרחב. פעולתו היא ביטוי של תפיסת עולם הומאנית, המכירה בשונות של בני האדם ומאפשרת לקולות שונים להתקיים זה בצד זה.

אמנים רבים בעולם ובארץ מייצרים בעשור האחרון פעולות יצירתיות המבקשות לבטא קולות שונים ומגוונים הבאים מ'למטה': קולם של בני אדם בעיר, בשכונה, ברחוב, בחנות, בבית. כך למשל "המשרד לרקמה תיעודית" הוא פרויקט מתמשך של האמנים והידה רמויקיץ' ואביב קרוגלנסקי. השניים מבקרים בערים ברחבי העולם ומזמינים את תושביהן לרקום, פשוטו כמשמעו, את מה שעל לבם. בכל עיר שאליה הם מגיעים הם מציבים דוכן בפינת רחוב ומזמינים את העוברים והשבים להצטרף אליהם ולספר את סיפורם באמצעות רקמה.
לקריאה מעמיקה על הפרויקט לחצו כאן >>

תמונה
המשרד לרקמה תיעודית", והידה רמויקיץ' ואביב קרוגלנסקי

גם בימי הקורונה יצאו אמנים ומעצבים לשוטט, חלקם ברחוב ואחרים בתוך הבית. "לקוחות יקרים" הוא פרויקט המשוטט ברחובות בימי הקורונה וממפה את המרחב באמצעות השלטים שבעלי עסקים תלו על חלונותיהם. אם תכנסו ללינק הזה >> תראו שהמחקר ממפה את המילים שמופיעות בשלטים, ומאפשר לבדוק את תדירות הופעתן באופן סטטיסטי (ניתן ללחוץ על כל אחת מהמילים).

תמונה
'לקוחות יקרים', טדי כהן, מחקר ויזואלי טיפוגרפי המתעד את השלטים בכניסות לבתי העסק בת״א בזמן מגיפת הקורונה 2020

כל עבודות האמנות שהוצגו כאן משתמשות בקולות השונים במרחב מתוך הבנה שחשיבותם בריבוי ולא בסיכום שלהם. קולות אלו אינם מסקנה אלא ביטוי של תרבות ושל עיצוב תרבות בו זמנית.


במחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל אנו עוסקים באמנות כמחקר של תרבות ושואלים על מחקר כפעולה יצירתית באמנות.
 
ד"ר טל פרנקל אלרואי
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית