אמיתי, פייק אמיתי ופייק פייק

תמונה

"המציאות היא מה שגם כשמפסיקים להאמין בו, לא הולך לשום מקום" פיליפ ק. דיק

ב- 2018 חשפו מחקרים שרוב התנועה ביוטיוב מעוצבת, ובעצם נקבעת, על ידי אלגוריתמים. המשמעות היא שרוב מה שאנחנו צופים בו מתווך ומומלץ לנו על ידי ישויות שאינן אנושיות אך מייצגות ומחזקות עמדות של הגורמים שמממנים את הפעילות הזו. משמעות נוספת היא שנעשות עלינו מניפולציות שאנחנו לא בהכרח מודעים אליהן. ניסיונות לעשות מניפולציות על מדיה הן עתיקות כמו המדיה עצמה, אך כיום אנו מצויים במצב בו נדמה שחצינו את קו פרשת המים בין אמת, עובדות, עובדות "אלטרנטיביות" ופייק. 
ב- 2017 Adobe שחררה תוכנה שיכולה ללמוד ולשכפל כל סגנון קולי – כך שניתן לכתוב ולהגות כל דבר על ידי כל אדם בקולו שלו. רק בשנה שעברה חברת Nvidia הודיעה לנו בחגיגיות שרשתות גנרטיביות (GAN = generative adversarial networks) יכולות לייצר מיליוני פורטרטים אמינים של בני אדם שלא קיימים. זה אומר שלא ניתן עוד להבדיל בין אדם אמיתי, לקול שלו ולפנים שלו? האם המציאות הפכה לשברירית כל כך שעלינו לבדוק כל הזמן אם מה שאנחנו רואים ושומעים אמיתי ובאמת שייך לאומרו? 
האתר thispersondoesnotexist.com שזכה לפופולריות רבה בשנה שעברה מציג פורטרטים של אנשים פיקטיביים. באינסטגרם אנחנו מתרגלים ל"משפיענים" שאינם אנושיים ועוקבים בשקיקה אחר עלילות ליל מקיילה lil miquela@ ודוגמניות וירטואליות נוספות כמו הדוגמנית שודו shudu.gram@.

תמונה

אבל דבר לא הכין אותנו לנבזות שהופגנה בשימוש בטכניקה פשוטה יחסית של האטת קול ותמונה בוידאו של ננסי פלוסי, יו"ר בית הנבחרים האמריקאי, שגרמו לה להראות שיכורה. הסרטון הופץ וזכה למעל מיליון צפיות ולכ-30 אלף שיתופים לפני שהוסר מהרשתות החברתיות ויו-טיוב בגלל שהוא שקרי.

תמונה

טובעים באוקיינוס המידע, אנחנו מוצפים והפכנו קהים ונתונים במצב שדאגלס ראשקוף קורא לו "הלם ההווה". אנו מתקשים להבדיל בין אמיתי, פייק אמיתי (כמו דוגמניות וירטואליות), פייק המבוסס על המציאות (כמו הווידאו המטופל של פלוסי) ופייק פייק (מדיה סינתטית - אנשים לא קיימים). המערכות הפוליטיות שלנו הופכות לפגיעות יותר ויותר, עולם העיתונות הושפע דרמטית מעליית הרשתות החברתיות וקל להבין את חוסר האמון במוסדות הישנים, שגם מוביל אזרחים להאמין בקונספירציות הזויות.
הדמוקרטיזציה של הרשת הביאה למצב של הקצנה-עצמית ושל בלבול גדול. כדי לשמור על השפיות הקולקטיבית, על כולנו להיות כל הזמן עירניים, דרוכים וללמוד לוודא שמה שאנחנו מאמינים שקרה, באמת קרה.
אם בעבר נקודת המוצא הייתה להאמין למראה עיננו (או למשמע אוזנינו) - המאה ה-21 תיזכר כמאה שבה הפסקנו להאמין לחושינו: כל דבר הוא מזויף, עד אשר הוכח אחרת.
מה תפקידה של התרבות החזותית ביצירה של רמות חדשות של מציאות?
במחלקה לתרבות חזותית וחומרית נלמד את כוחן של המערכות החזותיות לייצר מערכות  חברתיות, כלכליות ופוליטיות. הלימודים יסיעו לסטודנטים ולסטודנטיות לגבש עמדה ביקורתית ומפוכחת כדי לפעול בתוך המערכות האלה בצורה טובה ומיטיבה.

ד"ר רומי מיקולינסקי
ראש תכנית התואר השני בעיצוב תעשייתי
ומרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית