המרכז האקדמי לשימור המורשת יעסוק במחקר, הוראה, התעדה והכשרה בתחום מורשת התרבות המוחשית והלא-מוחשית, וישמש מוקד ארצי ועירוני ללמידה והעשרה של תחום השימור על כל היבטיו. המרכז, שיוקם בתמיכת אגף מורשת במשרד ירושלים ומורשת, ינוהל על-ידי בצלאל ויפעל תוך שיתוף פעולה רחב ורב-מגזרי עם גופים וארגונים מובילים בתחום שימור המורשת, בהם אגף מורשת במשרד ירושלים ומורשת, מוזיאון ישראל, עיריית ירושלים, רשות העתיקות, רשות הטבע והגנים והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. המרכז ישלב בין תיאוריה אקדמית ובין שימור מעשי רב-תחומי, יענה על המחסור הקיים בהכשרה אקדמית ברמה גבוהה, בהכשרה מעשית במלאכות השימור ובהתעדה, ויעניק תעודות לעוסקים בתחום הרחב של מורשת תרבות הנע בין שימור פריטים ועד שימור אתרים, מבנים, מתחמים, אזורים אורבניים ונופי תרבות.

מעבדת המחקר SOFT עוסקת במחקר ופיתוח של ארכיטקטורה רכה בשיתוף פעולה ובתמיכה של חברות בנייה מסחריות ועמותות. מעבדת המחקר המשותפת, מורכבת משני חוקרים מובילים וכן עוזרי מחקר. המעבדה כוללת חלל עם ציוד עבור מחקר תיאורטי ויישומי ופועלת בשיתוף בין בית הספר לארכיטקטורה בבצלאל לחברת בנייה ועמותות. תחום המחקר המרכזי של המעבדה הינו בניה רכה, זאת מתוך רצון ללמוד ולפתח מתודולוגיות עבודה סביב אלמנטים רכים, קלים ופריקים ומתוך רצון לשאול - מה היא ארכיטקטורה רכה? כיצד היא נבנית? עד כמה היא יכולה לשאת שינויים ? עד כמה גמישה? מה הוא הפוטנציאל של בניה זמנית? ומה הם הפוטנציאלים האקולוגיים הטמונים בשינוי תפיסות קיימות?

הרילנד היא רשת מחקר והכשרה כלל-אירופית בנושא מורשת תרבותית ויחסה לתכנון ועיצוב מרחבי. הרשת ממומנת על ידי תוכנית המחקר והחדשנות Horizon 2020 של האיחוד האירופי במסגרת הסכם המענק של Marie Sklodowska-Curie מס' 813883. בצלאל היא השותפה המובילה בקבוצת עבודה מס׳ 4 – ״דמוגרפיות משתנות וזהויות בקונפליקט״, במסגרתה אירחה שלושה סטודנטים לתואר דוקטורט שעובדים על מספר פרויקטים, כולל " Datascape Methods of Planning Professionals" ו" Adaptation of Urban Heritage in a Multicultural Society". 

הריטופוליס הוא מחקר השוואתי גלובלי, המכוון להוביל לכנס בינלאומי, העוסק בתפקידה של מורשת תרבות וטבע בתכנון, עיצוב וניהול המטרופולין של המאה ה-21. באמצעות סקרים וסדנאות המחקר המפגיש מנהיגים ובעלי חזון, נציגי ארגונים שותפים לאו"ם, קובעי מדיניות, גופים בתכנון אורבני, מומחים, מנהיגים עסקיים, מוסדות אקדמיים, חוקרים וחברה אזרחית. הוא מספק פלטפורמה לעידוד חילופי ידע ולניסוח גישות עדכניות לזיהוי, ייצור וקידום תפקידה של המורשת במטרופולין של המאה ה-21, ככלי לקידום יעדי פיתוח בר קיימא. זה יספק, בין היתר, תשומות קריטיות לדיווח ולניטור של המלצת אונסק"ו 2011 על נופים אורבניים היסטוריים, אג'נדה 2030 לפיתוח בר קיימא (SDG) וה - New Urban Agenda.

פרויקט אדיקולה מציע גישה חדשנית לשימור המורשת הבנויה, המבקשת לקדם הגנה על מונומנטים כחלק מתפיסת שימור המורשת, הגנה על נכסי תרבות ופיתוח בר־קיימא. הפרויקט מקדם  שיתוף פעולה רב־תחומי ורב־מגזרי ומשלב מחקר מעשי ולימוד תיאורטי. שיתוף הפעולה הבין־לאומי נשען על מגוון כלים חינוכיים אוניברסליים ועל פעולות הכוללות פיתוח מיומנויות, הכלה חברתית, חשיבה ביקורתית על תחום השימור ומעורבות של קהילות ובני־נוער, תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות והתנסות מעשית במטרה ליצור למידה והכשרה חדשנית בעידן הדיגיטלי. בלב הפרויקט אתר כנסיית הקבר בירושלים ובמרכזה האדיקולה (מבנה הקבר של ישו Aedicula) מהן תתפתח הלמידה וההתנסות המעשית בשימור ובפיתוח הכלים החדשניים. הפרויקט ממומן על-ידי תכנית Erasmus+ של הנציבות האירופית וכולל 6 שותפים מהארץ ורחבי אירופה.

אתר הפרויקט

קונסידר - “ניהול בר-קיימא של מורשת תעשייתית כמשאב לפיתוח עירוני” - הוא פרויקט מחקר במימון תכנית Horizon של האיחוד האירופי המתמקד במורשת תעשייתית וחושב מחדש על האופן בו החברה מתנהלת עם אתרי התעשייה והפוסט-תעשייתיים. המטרה העיקרית היא פיתוח מודל ניהול בר-קיימא (SMM) לאתרי מורשת תעשייתית (IHS) לטובת הקהילות המקומיות כמשאב לחיזוק זהויות קולקטיביות, שיפור הנוף העירוני, קידום פתרונות ידידותיים לסביבה ותרומה לכלכלה העירונית ולעתיד בר-קיימא של העיר. בקונסידר עובדים על מספר תוצרים במהלך השנים הבאות כדי לחשוב מחדש על האופן בו מורשת תעשייתית משפיעה על חשיבה בת-קיימא בישראל.

מיזם במימון יד הנדיב שמטרתו הרחבת הכלים והאמצעים לשמירה על קרובי הבר של צמחי תרבות באתרם. הגדרת אזורים חשובים לשימור קרובי הבר של מיני תרבות בישראל, יצירת שכבות מידע זמינות למקבלי החלטות ויצירת מסמכי הנחיות תכנוניות וממשקיות לשימורם של קרובי הבר של צמחי התרבות באתרם. כן יעשה מאמץ לחבר טבע ותרבות בעזרת איתור המקומות בהם נעשה בשטח לגידול זנים מסורתיים (land races), והתייחסות לרקע ההיסטורי על רצף התרבות. התוצרים ישמשו, בין השאר, כבסיס להגדרה של שטחים חדשים לשימור (שמורות טבע, יערות או מנגנון שימורי אחר) וכן לפנייה עתידית לאונסק"ו לצורך הכרזה על אזורים לרשימת המורשת העולמית. שותפי בצלאל לפרויקט הינם משרד החקלאות – בנק הגנים, משרד מורשת, רשות הטבע והגנים, רשות העתיקות, אונ' עברית – הגן הבוטני, אונ' תל אביב – מוזיאון הטבע ע"ש שטינהרט - מכון דש"א ואונ' בר אילן – האוסף הלאומי האריכאובוטני.

ארכיוני האדריכלות של ירושלים הינו מאגר מידע המאגד שבעה אוספים העוסקים בתכנון, אדריכלות, עיצוב ושימור ירושלים בעת החדשה. מטרתו לייצר הנגשה דיגיטלית של תכניות עירוניות, שרטוטי מבנים, צילומים ומסמכים כתובים, המתעדים את עברה הקרוב של ירושלים, לציבור המתכננים, האדריכלים, המשמרים ומקבלי החלטות, כמו גם לציבור החוקרים והקהל הרחב, לצורכי שימור ותכנון, מחקר והיכרות עם העיר. המאגר, הנשען  על ההנחיה המופיעה בתוספת הרביעית לחוק התכנון והבניה (תשנ"א), לבסס מדיניות שימור, והצהרה על מבנים כ'ראויים לשימור' על תיעוד, נוצר בשיתוף פעולה בין בית הספר לארכיטקטורה, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, והרשות לפיתוח ירושלים, בין השנים 2019—2022 ובתמיכת מחלקת השימור של עיריית ירושלים, הספריה הלאומית ומשרד ירושלים והמורשת.

אורבניזם בשדה המורחב הינו פרויקט מתמשך של פיתוח גוף ידע מקומי על עירוניות, הלומד מהמרחב הישראלי. שדה האורבניזם עומד היום יותר מתמיד בפני אתגרים עולמיים של חוסר יציבות, משבר אקלים, התפרצות מגיפת COVID-19, אי שקט פוליטי והגירות גלובליות. הפרויקט, הכולל סמינר סטודנטים, אסופת מאמרים וכנס אקדמי, מציע להרחיב את תחום האורבניזם לא רק מעבר לתחומי ההתמחות הקיימים אלא גם מעבר לטריטוריה המקובלת של העיר ולהגדרות המוכרות של מה שמכונה "אורבני". הפרויקט מעלה את השאלה האם אורבניזם יכול להתקיים בנופים פתוחים, בצפיפות נמוכה, בתצורות לא רשמיות, בהתכנסויות זמניות, ברשתות מפוזרות ובמאמצים תשתיתיים. ערים ותנאים אורבניים בישראל ובסביבתן הם נקודת ההתייחסות לטיפול בשאלות אלו, הן כדוגמאות קיצוניות להרחבת התחום, אך אולי גם כמבשרות של קיצוניות עתידית הצפויה במקומות אחרים בעולם. אנו מציעים לשקול את הרגע החשוב הזה בזמן ובמרחב כמקרה בוחן וכפלטפורמה להבנת מגמות גדולות יותר סביב אורבניות, ציפוף, מערכות אקולוגיות והתשתיות המקשרות ביניהן. אנו מחפשים אורבניזם גמיש, מגיב, נקבובי וחדיר - כזה שיכול להפוך את הנטיות הקפיטליסטיות המאוחרות לעבר צמיחה אינסופית לכדי תפיסה הולכת ומתרחבת של ה"אורבני" והמנגנונים שלו לצמיחה מקיימת.

פרויקט "בין הטיפות" מקדם חשיבה מחודשת על עיצוב תחנות לבריאות המשפחה - "טיפת חלב" וסביבותיהן ברחבי הארץ, כחלק ממהלך רחב של משרד הבריאות לפיתוחן. מטרת הפרויקט, הממומן על ידי קרן ברנרד ון ליר, הינה לעודד סיעור מוחות בקרב קהילת המעצבים והאדריכלים בארץ, לפתח פרוגרמה עשירה ומדריך עקרונות עיצוב לטיפות חלב כך שתהיינה המותאמות לנקודת המבט ולצרכים של הגיל הרך (לידה עד 6 שנים) ומלוויהם, בהתאם לגישת urban95 – העיר מנקודת מבטם של ילדים. תוצרי הפרויקט מציעים אסטרטגיות לעיצוב מחדש של תחנות "טיפת חלב" באמצעות כלים עיצוביים ותכנוניים, הנעים מקנה מידה אורבני לקנה מידה של הפרט, כך שהן ישמשו סביבה פעילה לפעוטות ולמלוויהם, יעודדו בריאות והתפתחות לגיל הרך, יעשירו את האינטראקציה בין הילד למלווהו, ויחזקו את טיפת החלב כמוקד אורבני וקהילתי מזמין.

אתר הפרויקט
מדריך עקרונות עיצוב לטיפות חלב
קטלוג אלמנטים
דו׳׳ח מסכם

פרויקט המחקר של Decolonizing the Campus מתמקד באוניברסיטת Obafemi Awolowo שנוסדה בשנת 1961 על ידי מדינת ניגריה החדשה כתגובה למתקני חינוך בריטיים שהוקמו תחת השלטון הקולוניאלי. אוניברסיטת Obafemi Awolowo הייתה הקמפוס הראשון שהוקם לאחר העצמאות בניגריה שהחזיק בפקולטה לארכיטקטורה. פרופ' אדר׳ צבי אפרת מבצלאל הוזמן להפיק סרט קצר ומחקר באתר על הקמפוס, שכן הקמפוס תוכנן על ידי בוגר הבאוהאוס אריה שרון בשיתוף עם אדריכלים ניגרים מהאוניברסיטה בשנות ה-60 ואילך. המחקר שואל באיזו דרך הקמפוס החדש שנבנה בעיירה העתיקה Ife-Ile במדינת אוסון בניגריה שונה מהארכיטקטורה של הקמפוס הקולוניאלי שנבנה על ידי האדריכלים הבריטים דרו ופריי. כיצד זה בא לידי ביטוי בשינויים שחלו לאחר עצמאותה של ניגריה באמנות, עיצוב, אדריכלות וחינוך? מה אנחנו עדיין יכולים ללמוד מהתיקונים הפדגוגיים הרדיקליים האלה  ומהארכיטקטורה של ניגריה לאחר האמנציפציה לימינו? הפרויקט מבוסס על שיתוף פעולה אקדמי בין המחלקה לארכיטקטורה באוניברסיטת אובפמי אוולובו בניגריה, בית הספר לארכיטקטורה בבצלאל ואוניברסיטת באוהאוס בווימאר.