התכנית לתואר שני באמנויות
برنامج اللقب الثاني في الفنون
Master's Program in Fine Arts (M.F.A)

פרופ‘ דור גז, יליד ירושלים, הוא אמן ואוצר. גז מכהן כאוצר הראשי של גלריה בצלאל לאמנות עכשווית, ראש התכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל, מנהל תכנית האירוח ”מבוא ים“ ומייסד הארכיון הפלסטיני-נוצרי. גז הוא בוגר המחלקה לצילום בבצלאל, התכנית הבינתחומית באמנויות והתכנית ללימודי אוצרות באונ‘ תל אביב, ובעל תואר דוקטור מטעם אונ‘ תל אביב. עד כה פורסמו בתפוצה בין-לאומית שמונה קטלוגים העוסקים בעבודתו של גז. עם המוציאים לאור נמנים Distanz, New England Press ו- A.M Qattan Foundation.
עבודתו בתחומי הצילום, הוידאו, הפיסול והפרפרומנס בוחנות את היחס בין אמנות, נרטיב וזיכרון. גז מעלה שאלות בדבר תפקידה של אמנות עכשווית בבניית נרטיבים היסטוריים ובמיקומן של עדויות, כתבים ואובייקטים בהקשרים חדשים. במהלך 20 השנים האחרונות מתמקדים מחקריו ויצירתו האמנותית בחומרים ארכיוניים ובפרקטיקות צילום מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה, וכן במיפוי עקבות של אלימות בנופי המקום.
יצירותיו הוצגו בלמעלה מ- 50 תערוכות יחיד ברחבי העולם ובמספר רב של תערוכות קבוצתיות וביאנלות לאמנות. גוף עבודותו ”האדם החולה של אירופה“, הוצג ב- ICA, לונדון, CCA, תל אביב, מוזאון לאמנות עכשווית, דטרויט, DEPO, איסטנבול ועוד. הפרויקט נרכש בשלמותו על ידי Tate Modern, לונדון ב- 2020. עבודותיו נמצאות באוספים של מוזיאון גוגנהיים, מרכז פומפידו, טייט מודרן, מוזיאון ישראל, מוזיאון לאמנות מודרנית בוגוטה, מוזאון לוס אנג‘לס לאמנות (LACMA) ועוד.
גלריית תמונות

Dor Guez, ׳Samira׳, inkjet printing on paper, 112 by 145 cm

Mitra Abbaspour is Haskell Curator of Modern and Contemporary Art at Princeton University Art Museum and a member of the University faculty. Prior to Princeton, she served as an Associate Curator in the Department of Photography at The Museum of Modern Art and an Assistant Curator at the California Museum of Photography, in addition to having served as a guest curator for a number of exhibitions at various institutions.
At Princeton, she has curated or co-curated at the Museum include Helen Frankenthaler Prints: Seven Types of Ambiguity (2019), Frank Stella Unbound: Literature and Printmaking (2018), Making History Visible: Of American Myths and National Heroes (2017).
At MoMA, she led the curatorial branch of an interdisciplinary research initiative that resulted in the print and digital publications Object : Photo: Modern Photographs 1909-1945. She has authored numerous essays on contemporary artists in this field, most recently contributing to monographs of Reza Aramesh, Lalla Essaydi, Dor Guez, Hassan Hajjaj, and Shirin Neshat and has also taught courses both in her specialization, the modern and contemporary Middle East and, general area specializations—Islamic art, modern art, and the history of photography—at The Cooper Union, Hunter College, and Brooklyn College.

נ. ירושלים, 1971
אמנית וידאו, מרצה בכירה וראש התמחות וידאו במחלקה לאמנויות המסך, בצלאל. בוגרת לימודי תאר שני בהאנטר קולג׳, ניו יורק ולימודי תאר ראשון בהצטיינות במחלקה לצילום בבצלאל. השתתפה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם בין השאר ביתן הלנה רובינשטיין, מוזאון ישראל, מוזאון הרצליה, מוזאון חיפה, גלריה טבי, תל אביב, ארט שיקאגו, גלריה פרופגנדה, וורשה, ביאנלה ״Mediations״’ פוזנאן, מרכז טארון לאמנות עכשווית, מוזיאון קווינס, ניו יורק, מיט פקטורי, פראג, נורד ארט, גרמניה. גלריה זז ניו יורק, זוכת פרסים ומלגות: קרן אמריקה ישראל, פרס קרן גשר, פרס אמן צעיר ופרס עידוד היצירה מטעם משרד התרבות.
אוצרת פרויקטים במרחב הציבורי: קולנוע עדן מציג, טליטא קומי, ו״מבצע- אמנות עכשווית בסופרמרקט״

ד׳׳ר שרה בנינגה היא מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית ואמנית. בנינגה בעלת דוקטורט בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית, תואר שני בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית, תואר ראשון בתולדות האמנות וספרות מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר ראשון באמנות מבצלאל. בנינגה חוקרת אמנות קדם מודרנית ועכשווית, בדגש על דימויי הגוף, מגדר, הנאה ומיניות.

פילוסוף ואוצר של אמנות עכשווית. מרצה בכיר בתכניות לתואר שני באמנויות ובמדיניות ותיאוריה של בצלאל, ובתכנית הבינתחומית באמנויות של אוניברסיטת תל אביב. הקים וניהל את יפו 23, מרכז תרבות ואמנות בירושלים. הוא ערך ואצר ספרים ותערוכות רבות בינהם: פילוסופיה בזמן טרור, דיאלוגים עם הברמאס ודרידה (הקיבוץ המאוחד, 2004); חיים חשופים- אמנות במצב חירום (מוזיאון על התפר, ירושלים,2007); האורברב: תבניות של חיים עכשווים (הביתן הישראלי בביאנלה לארכיטקטורה בונציה, 2014). ספרו לאהובלדעת—על חיי הפילוסופיה מסוקרטס ועד דרידה, יצא בהוצאת אוניברסיטת קולומביה, ניו-יורק ב-2013 ובעברית בהוצאת רסלינג ב-2016. ספרו החדש, אמנות וצורת החיים, יצא ב-2021 בהוצאת פלגרב-מקמילן, ניו-יורק. מנהל את חלל הפרויקטים פרטר לאמנות ופילוסופיה בתל אביב.

מיכל הלפמן (ילידת 1973) היא אמנית בין תחומית שבעבודותיה מעמידה מודלים לפעולה פואטית כתגובה לאי הודאות המאפיינת את החברה האנושית של ימנו. עבודותיה מבוססות על מחקר של מקרים היסטוריים ועכשוויים בהם דמויות וארגונים פעלו תחת תנאים של אי ודאות ופגיעות. השילוב בין עובדות לבין פיקציה מהווה את הקרקע לעבודות מייצב המשלבות בתוכן וידאו ופרפורמנס. ברבות מעבודותיה משתפת הלפמן פעולה עם יוצרים מתחום המחול והפרפורמנס ובו בזמן עובדת עם דמויות 'אמתיות' אשר מופיעות בתפקיד עצמן בתוך ההקשר הפיקטיבי של יצירתה. הלפמן הציגה תערוכות יחיד בארץ ובעולם בין השאר במוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב, המרכז לאמנות עכשווית תל אביב, בית פליקס נוסבאום, אוסנברוק וkw ברלין. כמו כן השתתפה בתערוכות קבוצתיות בין השאר בביאנלה וונציה ובביאנלה סאו פאולו. הלפמן היא זוכת פרס אנסלם קיפר מטעם קרן וולף, פרס עידוד היצירה משרד התרבות, פרס אומן צעיר משרד התרבות ,פרס לאומנים עצמאיים מטעם משרד התרבות ופרס ליצירה בזמנים של אי ודאות מטעם Artis.
גלריית תמונות

Dear A.S.A/P', video still, 2020'

אמנית רב תחומית, אוצרת, מחנכת ואקטיביסטית. בוגרת תואר שני באמנות יצירה באוניברסיטת חיפה. בוגרת תואר ראשון בחינוך גופני בווינגייט. ממייסדי בית ספר אלטרנטיבי ניסויי "מסאר" (תהליך) בנצרת מגן ילדים עד י"ב. מובילה את תחום האמנות בתיכון של מסאר. מציגה בשני המרחבים: המקומי והבינלאומי. פעילה באמנות במרחב הציבורי, אמנות שמגיבה להדרת השפה הערבית מהמרחב הציבורי בישראל. קיבלה פרס אמנים מצטיינים ממועצת התרבות מפעל הפיס ב שנת 2009. קיבלה מלגות אמן מורה ואמן בקהילה בין השנים 2010-2015 ממועצת התרבות מפעל הפיס ועוד מענקים לתערוכות יחיד וקטלוגים. אמנות מבחינתה היא נקיטת עמדה מכל מה שמתרחש מסביב ודרך להביע אותה, בכל הרבדים: אמנותיים, תרבותיים, אנושיים, חברתיים, פוליטיים ואקזסטנציאלים בשאיפה לחיים צודקים ושוויוניים יותר.

ילידת 1961, חיה ועובדת בתל אביב. מרצה בכירה במחלקה לאמנות בבצלאל.
השכלה:
1983-1982 ביה”ס לאמנות עש ג’ון הרון, אוניברסיטת אינדיאנה, אינדיאנפוליס, ארה”ב
1986-1983 המדרשה למורים לאמנות, רמה”ש
מבחר תערוכות יחיד
בשנת 2020 הציגה את ״פארק שעשועים״ בגלריה דנה בקיבוץ יד מרדכי, ב- 2018 הציגה תערוכה זוגית בשם ״הוואי״ עם האמן מתן גולן בגלריה החנות בתל אביב, ב-2017 ״פיקניק״ בגלריה עינגע לאמנות עכשווית בתל אביב, וב-2015 ״שירוקו״ הוצגה בגלרית סדנאות האמנים בתל אביב.
מבחר תערוכות קבוצתיות
בשנת 2020 השתתפה בתערוכה ״חומרי בניין״ בגלריה בסיס בהרצליה, ״הגדה של פסח״ בגלרית ברבור וגלרית כורש בירושלים, ״תערוכת זכרון: בועז ארד״ בגלרית רוזנפלד תל אביב, Horu, Hanse Viertel, Berlin, Germany Part 2.
בשנת 2019 Public Sculpture Event, Performence, Hanse Viertel, Berlin, Germany, Part 1, ״לפסל בניין״ באטליה שמי שבקיבוץ כברי, ״תערוכת מכירה למען גלרית ברבור״ במתחם אלפאבת תל אביב, תערוכת ״פסטיבל לרגל 100 שנים לבאוהאוס״, Kunstwerk בהמבורג, גרמניה.
בשנת 2018 השתתפה בתערוכה ״לפסל בניין: תיאטרון ירושלים״ באטליה שמי שבקיבוץ כברי, ״חדש באוסף״ במוזיאון ישראל, ירושלים, ״שפע״ במובי (מוזיאוני בת-ים), בת-ים. פלסטר 6, ארגון "רופאים לזכויות אדם" , גלריה מינוס אחד, תל אביב, ״למען פרוייקט רפואי בעזה״, תל אביב, ״לחם ושושנים״, סדנאות האמנים בתל אביב, ״והיד רושמת״, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, ״תדר ״5x5, תל אביב.
בשנת 2017 השתתפה ב״בעיות השעה״, ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, "Drawing — The Beginning of Everything״, Albright-Knox Gallery, באפולו, ניו יורק, ״אותו דבר אבל אחרת - מתוך אוסף ׳הארץ׳״, גלריה מינוס 1, תל אביב, ״קולקטיב — מבטים על אוספי המוזיאון״, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, ״מחוט ועד פסל״, גלריה גבעון, תל אביב, ״מאז נשימת הזמן הקדמון״, גלריה עינגע לאמנות עכשווית, תל אביב, יריד ספרי אמן, Artport, מתחם ארטפורט, תל אביב.
בשנת 2016, "Noon״, גלריה Frappant, המבורג, גרמניה, ״אופק חדש לאופקים חדשים״, משכן לאמנות, עין חרוד, “רשמים”, הביאנלה לרישום, אוצרת עדנה מוסנזון וסאלי הפטל נוה, בית האמנים, ירושלים, ״צומח דומם״, סדנאות האמנים, ירושלים, ״תערוכת המכירה השנתית של ספרית גן לוינסקי״, מתחם סוקה, תל אביב, ״יפה להחריד״, הגלריה לאמנות, קרית טבעון, "ארכה״, גלריה עודד שתיל, יריד ספרי אמן, Artport, מתחם ארטפורט, תל אביב.
בשנת 2015 השתתפה ב"והזוכים הם", זוכי פרס עידוד היצירה, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב.
תפקידים ציבוריים
בשנת 2019 מונתה כחברה בועדת השיפוט של פרס עידוד היצירה, משרד החינוך והתרבות. בשנת 2016 שימשה כחברה בועדת יזמות וקידום מעמד האמן באיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל. בשנת 2015 מונתה כנציגת המחלקה לאמנות בסנאט האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים.
פרסים:
פרס דיזנגוף לאומניות הפלסטיות, 2019. פרס שרת התרבות לשנת 2018, משרד התרבות. מלגת מחקר אירסמוס, האקדמיה הלאומית לאמנית, סופיה, בולגריה, 2017. פרס מפעל הפיס ופרס קרן רבינוביץ לשנת 2015. פרס עידוד היצירה של משרד התרבות לשנת 2014, פרס מפעל הפיס, 2009. פרסי מוזיאון ישראל לאמנות ולעיצוב לשנים 2005-2004, פרס קבוצת אי. די. בי. לאמן ישראלי. כמו כן זכתה בפרסים נוספים לשנת 2005 ממפעל הפיס, קרן רבינוביץ, קרן אייזן פיקררד, שוויץ. קרן אמריקה ישראל, קרן אייזן פיקררד, שוויץ, משרד התרבות, המבורג, גרמניה, 2003. פרס עידוד היצירה, משרד התרבות, 2002. פרס שר המדע התרבות והספורט, משרד החינוך, 1999. פרס עידוד היצירה של משרד החינוך והתרבות, 1996. פרס האמן הצעיר של משרד החינוך והתרבות, 1992.
גלריית תמונות

אירית חמו - לפסל בניין, צלם - יוסף קריספל
מריל לדרמן יוקלס מאמינה שהאמנות יוצרת חופש ושואלת אם ביכולתנו לעצב דרכי הישרדות – בכוכב לכת משגשג, לא בעולם שמכלה את עצמו – שאינן רומסות את חירותנו האישית והאזרחית ומשתיקות את קולו של היחיד.
יצירותיה מוצגות בתערוכות קבע במוזאון וויטני לאמנות אמריקאית; מוזאון גוגנהיים; המכון לאמנות בשיקגו; מוזאון מיגרוס בציריך; מוזאון וודסוורת' אתנאום; מוזאון סמית קולג'; והמוזאון היהודי בניו יורק. היא מיוצגת על ידי גלריה Ronald Feldman Gallery בניו יורק.
מריל מציגה ומרצה במוסדות רבים ברחבי העולם. היא קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מבית הספר לעיצוב של רוד איילנד (Rhode Island School of Design), המכללה לאומנות של מיין (Maine College of Art), ובמאי 2019 מבית הספר של המכון לאומנות בשיקגו (School of the Art Institute of Chicago), שבו נשאה דברים בטקס חלוקת התארים.
שני ספרים על יצירתה ראו אור לאחרונה: MIERLE LADERMAN UKELES: MAINTENANCE ART, Prestel, 2016, ו- SEVEN WORK BALLETS, Sternberg, 2015

שרון יערי - צלם, אמן ומרצה לצילום ואמנות.
ליערי תואר שני (Mphil) מהפקולטה לעיצוב אמנות וטכנולוגיה, אוניברסיטת דרבי, בריטניה 2001, והוא בוגר המחלקה לצילום וידאו והדמיה ממוחשבת בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים 1994.
מאז סיום לימודיו, עבודתו של שרון מנסחת מבט אישי מורכב, עקבי ובלתי-מתפשר על המרכיבים הפיזיים והאנושיים של המקום הישראלי, תוך התנסות וחקירה של מגוון פרקטיקות וז׳אנרים בעשייה הצילומית.
יערי הציג תערוכות יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות, Haus Esters, Kunstmuseen Krefeld גרמניה; Oldenburger Kunstverein בגרמניה; מוזיאון הגלריה הלאומית בוילנה, ליטא; גלריה זומר לאמנות עכשווית בתל אביב; Galerie Martin Janda בוינה; Lisson Gallery בלונדון; Lombard Freid ניו יורק; גלריה אנדראה מייזלין בניו יורק; מוזיאון הרצליה לאמנות; ותערוכות קבוצתיות רבות ביניהן במוזיאון ישראל; מוזיאון תל אביב; Dom Museum Wien; Jewish Museum New York; המוזיאון לאמנות מודרנית בניו דלהי; Kunst Haus Wien; מוזיאון אשדוד לאמנות; Jewish Museum Berlin; ICP New York ועוד.
יערי זוכה פרס קרן אמת, תרבות ואמנות - צילום, 2018; פרס קונסטנטינר לצילום, מוזיאון תל אביב 2010; פרס עידוד היצירה 2009, פרס קרן גוטסדינר לאמנות ישראלית, מוזיאון תל אביב, 2005; פרס שר התרבות בתחום האמנות הפלסטית,2000 ; פרס ז׳נט וג׳ורג׳ ג׳אפין, קרן התרבות אמריקה-ישראל 2004; פרס ז'ראר- לוי לאמן צעיר מוזיאון ישראל 1999.

נולדה בישראל ב-1975. בוגרת לימודים במחלקה למדיה חדשה בבית ספר מוסררה, ירושלים (2003), תכנית ללימודי המשך באמנויות M.F.A בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, תל-אביב (2007), ותוכנית העמיתים של מכללת עלמא, תל-אביב (2009).
עבודותיה הוצגו בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם, ביניהם: Taiwan, National Museum of Fine Arts, The 6th Asian Art Biennial (2017); The 5th Poznan, Mediation Biennial (2017); 10th International Exhibition for Contemporary Arts in Dresden (2017); MOCA Virginia Beach (2017); מוזיאון ישראל (2017); MOCA Cleveland (2015); EXPO Chicago (2015); Yossy Milo Gallery NYC (2015); המוזיאון לאמנות האסלאם, ירושלים (2014); מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (2013); גלריה אנדראה מייזלין, ניו יורק ׁ(2013); מוזיאון פתח תקווה לאמנות (2011); גלריה ז'אנין הופלנד, אמסטרדם (2011); ומוזיאון קואנדו לאמנות, טאיפיי, טאיוואן (2009).
זוכת פרס שרת התרבות לשנת 2017, פרס לנדאו לאמנויות ומדעים (2014), פרס מוזיאון ישראל לאמן צעיר על שם ביאטריס קולינר (2014), פרס מוזיאון תל-אביב ע"ש שמואל גבעון (2012), ופרס עידוד היצירה של משרד התרבות והספורט (2012).

הדס מאור היא אוצרת אמנות עכשווית החיה ופועלת בתל אביב. בוגרת לימודי תולדות האמנות וצילום, ובהמשך לכך לימודי תרבות, אוצרות וביקורת לתואר ראשון, ולימודים במסלול ישיר לדוקטורט בחוג לפרשנות באוניברסיטת בר אילן. מאז מחצית שנות ה-90' אצרה עבור מוזיאונים שונים בארץ ובעולם תערוכות יחיד ותערוכות נושא קבוצתיות רבות תוך שילוב עבודתם של אמנים מקומיים ובינלאומיים מובילים. בין תערוכות הנושא שאצרה רקמת פעולה (2004), (לאחר) (2005), היסטוריה של אלימות (2009), סלון (2010), showtime (2013), רשמים VII – קו פעולה (2019) ועוד. תערוכות אלו כללו עבודות של אמנים כמו נלי אגסי, מל או'קלהן, קרלוס אמורלס, רפיק אנדול, ציבי גבע, מיכל היימן, וונג ווי, אי ווי ווי, גל ויינשטיין, מונה חאטום, טטיאנה טרובה, סיגלית לנדאו, מריה מרשל, ארנסטו נטו, טימור סי צ'ין, קאדר עטייה, נעמה צבר, ג'ורדי קולומר, ג'נט קרדיף, שיהרו שיוטה ואחרים. בשנת 2015 אצרה את הביתן הישראלי בביאנלה ה-56 לאמנות בוונציה, בו הוצג פרוייקט של ציבי גבע. בשנת 2019 אצרה את רשמים VII – קו פעולה, הביאנלה השביעית לרישום, ירושלים. בשנת 2021 היתה אוצרת שותפה לפרויקט ראשון מסוגו בעולם – Seeing the Invisible - תערוכה בינלאומית מתמשכת של עבודות מציאות רבודה המוצגת בו זמנית ב-12 גנים בוטניים ברחבי העולם. עבודתה האוצרותית מתייחסת לעיתים קרובות למושגים תיאורטיים הנוגעים לקיום העכשווי. בתוך כך שואפת מאור לזהות ולהציג קשרים משמעותיים בין האמנות המקומית לזו הבינלאומית ולשלב בין עבודתם של אמנים צעירים מבטיחים לזו של אמנים מוכרים ומבוססים. מוקד עיקרי בעבודתה מוקדש לליווי ופיתוח עבודות הצבה גדולות ממדים וספציפיות לחלל ולהקשר. לאורך השנים לימדה מאור במוסדות חינוך שונים בהם מכללת הדסה ירושלים, קמרה אובסקורה תל אביב, מכללת סמינר הקיבוצים תל אביב, ועוד. כיום מרצה בתכנית לתואר שני באמנויות, בצלאל אקדמיה לאמנות ולעיצוב. מפרסמת באופן קבוע טקסטים בקטלוגים, ספרי אמן ובפלטפורמות נוספות, וחברה בוועדות שונות להענקת פרסים, מלגות ותמיכות.

דניאל מאיר הוא אמן קול, ומעצב פס קול החי בתל אביב. הוא מתמחה במוזיקה מקורית ובעיצוב פס קול לווידאו-ארט, לקולנוע, לקולנוע דוקומנטרי ולתאטרון. דניאל יוצר מייצגים ומיצביי סאונד ועובד עם אמני סאונד ווידאו, במאי קולנוע ומוזיקאים מהארץ ומהעולם. את עבודתו אפשר לשמוע בכל יום בבתי קולנוע, מוזיאונים ובתערוכות ברחבי העולם.בנוסף לעיצוב פס קול ולפרויקטים מוזיקליים, דניאל מלמד עיצוב סאונד בבצלאל.
רשימת פרויקטים וקורות חיים אפשר למצוא באתר:danielmeir.com
גלריית תמונות

The Booth, Daniel Meir, 2019. Photo by Dor Even-Chen

החלה את הקריירה שלה במוזיאון ישראל שם עבדה במשך תשע שנים כאוצרת וכמרצה. היתה יועצת לענייני אמנות של הקרן לירושלים במשך 14 שנה ובמסגרת זו קידמה יצירות ופרוייקטים במרחב הציבורי כמו פסטיבל ״קולנוע לאור ירח״ (2000-2006); הקימה שתי גלריות ציבוריות את ״ת(א)עשייה״ ואת גלריה דואק. משנת 2002 ועד לסיום התוכנית בשנת 2015 היא ניהלה את תוכנית שהות-האמנ/ית הבינלאומית JCVA , במהלכן התוכנית נבחרה כאחת מתוכניות הרזידנסי הנחשבות בעולם. התארחו בתוכנית כ-70 אמנים/ות ואוצרים/ות בינלאומיים/ות: http://jcva.org.prv05.dodihosting.com/.
מרצה באקדמיה לאמנות ולעיצוב, בצלאל משנת 1998. במסגרת ההוראה בבצלאל היתה הראשונה שיזמה קורס שהתקיים כולו מחוץ לכתלי המוסד כדי לאפשר שיח אל מול יצירות אמנות בקונטקסט בו הן מוצגות. במסגרת התואר השני למדיניות ותיאוריה יזמה והובילה קורס שבו הסטודנטים/ות אצרו תערוכה משלב חיפוש הרעיון, המחקר, גיבוש הקונספט ועד ההעמדה של התערוכה וחשיפתה לקהל הרחב. אצרה למעלה מארבעים תערוכות במוזיאונים ובחללי תצוגה מובילים ואלטרנטיביים בארץ ובחו״ל, ביניהן תערוכות באיטליה, בסין, אוסטרליה, טייוואן, דרום קוריאה וביפן.

פרופ' יהודית סספורטס היא מרצה מובילה במחלקה לאמנות בבצלאל בתואר הראשון משנת 1994 ומשנת 2001 בתואר השני.
היא עובדת חייה ופועלת בברלין ובתל אביב במקביל, תוך מחויבות מקצועית ובינלאומית גבוהה.
עבודתה מתאפיינת במייצבי פיסול תלוי מקום, המורכבים מעבודות פיסול, רישום, עבודות וידאו ועבודות סאונד, התובעות מהצופה חוויה חושית טוטאלית ואינטנסיבית. מיצבי הפיסול שהותאמו והתכתבו עם ארכיטקטורת המבנים המוזיאלים בהם הציגה את תערוכות היחיד, הפכו במהלך 28 שנות פעילות לעבודות אמנות המפעילות מהלך קריאה חדש של המבנה הארכיטקטוני והקונטקסט התרבותי הרחב יותר, בו ממוקם המבנה. מערכי הפיסול שלה עוסקים בהתכתבות מרתקת בין חומרי חיים תת הכרתיים, בלתי מדוברים ולא נראים ובאופן ששכבות אינפורמציה אלה מפעילות את החלק ההכרתי הנראה, על פני השטח.
ב- 2007 ייצגה את ישראל בביאנלה בוונציה עם מיצב שומרי הסף והציגה למעלה מ- 17 תערוכות יחיד מוזיאליות כדוגמת:
The Archeology of The Unseen, Kunsthalle Wilhelmshaven, Wilhelmshaven. Germany, 2020. RIFTS OF ABSENCE, Villa Schöningen, Potsdam, Germany, 2017. HAMAKOM, GL STRAND Kunsthalle, Copenhagen, Denmark, 2016. Seven Winters, Israel Museum, Jerusalem, Israel, 2013. HASIPUR – The Story, Herbert Gerisch Stiftung, Neuemunster, Germany, 2010. The Clearing of the Unseen, DA2 Domus Atrium, Salamanca, Spain, 2009. The Laboratory, Kunstverein Braunschweig, Germany, 2008. By the River, Matrix 200, the Berkley Museum of Art, San Francisco, USA, 2002. The Carpenter and the Seamstress II, Deitch Projects, New York, USA, 2001.
גלריית תמונות

Yehudit Sasportas_Sounding Board, 2013. Playwood covered with black Al...

ראידה סעאדה בוגרת המחלקה לאמנות תואר ראשון (.B.F.A) ושני (.M.F.A) מטעם בצלאל. מרצה בכירה במחלקה לאמנות בבצלאל בתואר הראשון משנת 2007 ומשנת 2021 בתואר השני. עבודותיה בעיקר: מיצג, צילום, וידאו ומיצב, סעאדה משתמשת בגופה כנושא הליבה של רוב עבודותיה. בשנת 2015 אתר החדשות "אל-מוניטור" כלל אותה ברשימת 50 האנשים המשפיעים ביותר על התרבות במזרח התיכון. עבודותיה של סעאדה נכללות באוספים של מוזיאונים כמו מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, מוזיאון שארג'ה באיחוד האמירויות, מגזין 3 בסטוקהולם, מוזיאון Centre National d’Art Contemporain de Grenoble, France. ועוד. זכתה בפרס bronze Chimera at ICASTICA the first International Arezzo Biennial of Art (2013); ופרס "האמן הצעיר של השנה" מטעם קרן A.M Qattan, רמאללה (2000).

Vanina Saracino is a curator, writer, and lecturer. Her work focuses on man-made environmental breakdown, climate justice, and more-than-human minds, with an emphasis on lens-based and time-based art practices. She is currently co-curating (with Daniela Arriado) the upcoming Screen City Biennial, titled Other Minds (Oslo, 2022) and teaching the seminar ‘More-than-human perspectives and tentacular thinking’ with Prof. Nina Fischer at the department of Art and Media, Universität der Künste (UdK, Berlin) and at MFA Bezalel Academy of Art and Design (Jerusalem and Tel Aviv). In 2019, she co-curated the Screen City Biennial, Ecologies – Lost, Found and Continued (Stavanger, Norway) and edited the SCB Journal, Vol.2. She is the co-founder of OLHO, a project about contemporary art and cinema initiated in Rio de Janeiro and São Paulo (2015–2018). As an independent curator, she has collaborated with Teatrino di Palazzo Grassi (Venice), TBA21–Academy, Cinemateca Brasileira (São Paulo), Cinemateca do MAM (Rio de Janeiro), Palais de Tokyo (Paris), Salzburger Kunstverein (Salzburg), The EYE Film Institute (Amsterdam), among others. Saracino has realized residencies at Fire Station Artists’ Studios (Dublin, 2019), CPR – Curatorial Program for Research (Reykjavik, Tórshavn, Tromsø, Boden, Luleå, Hyrynsalmi, Helsinki, 2018), GENERATOR, 40m cube/EESAB (Rennes, 2018), and was awarded research visiting grants by ProHelvetia (Switzerland, 2018), Goethe-Institut (NYC, 2018), The Danish Art Foundation (Copenhagen, 2018 and 2017) and Frame Contemporary Art Finland (Helsinki and Turku, 2019), among others.

דוד עדיקא הוא צלם, יוצר וראש המחלקה לצילום בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים.
מרצה בכיר במחלקה לצילום (משנת 1999). בעל תואר ראשון (BFA) ושני (MFA) מטעם בצלאל.
עבודתו של דוד עדיקא מתמקדת במרכיבים החזותיים והתרבותיים של המרחב המזרח-תיכוני מקומי, כמיקרוקוסמוס המשקף זהויות חברתיות ומשפחתיות אליהן הוא משתייך. קורפוס צילום זה מכיל ייצוגים של חפצי טבע דומם מגוונים ודיוקנאות. התצלומים של עדיקא מטשטשים את הגבולות בין שפה חזותית מושגית מופשטת לבין דיוק ויזואלי שופע. המחקר הויזואלי שלו בוחן ביוגרפיות אינטימיות אך גם אוניברסליות, בו בזמן שהתצלומים חושפים היבטים מוכרים ולא מוכרים מתוך היומיום ומעלים סוגיות של טעם ומעמד חברתי.
עדיקא הציג תערוכות יחיד רבות בארץ ובחו״ל, בין היתר במוזיאון תל אביב לאמנות, במוזיאון לאמנות בריגה, לטביה, במוזיאון ע״ש מורנדי בבולניה, איטליה, במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, בגלריה ברוורמן ת״א – ועוד. זכה בפרסים רבים, בינהם: פרס שרת התרבות, פרס ג׳ק ניילור לצילום, פרס האמן האמן הצעיר. תצלומין מצויים באוספים רבים, לרבות באוספים של מוזיאון ישראל ירושלים, מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון חיפה לאמנות, מוזיאון פתח-תקווה, מוזיאון מורנדי איטליה, בכנסת ובאוספים פרטיים בארץ ומחוץ לישראל.
הוא מתגורר ביפו ועובד בירושלים.

אלי פטל הוא אמן מושגי וצייר, בוגר המחלקה לאמנות (BFA) ומרצה בכיר בה. בין השנים 20011-2019 כיהן כראש המחלקה לאמנות והוא מרצה גם בתכנית התואר השני באמנויות בבצלאל. זכה בפרסים רבים, ביניהם - פרס רפפורט לאמן צעיר, פרס האמן הצעיר, ופרס דיזנגוף. הציג תערוכות יחיד רבות, ביניהן - במוזיאון תל אביב, במוזיאון בת-ים ובגלריה דביר

ליאת פרידמן, ד"ר, בוגרת התואר הראשון למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון ותואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת ניו יורק. את לימודי הדוקטורט בפילוסופיה סיימה באוניברסיטת דה-פול(DePaul University) , שיקגו, ומחקרה התמקד במשנתו של אפלטון. עם סיום לימודיה, היא השתתפה במהלך 4 שנים בסמינר של ז'ק דרידה, באוניברסיטת קליפורניה ארווין (UC Irvine). לאחר חמש שנים במחלקות לפילוסופיה, ספרות ולימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב, היא לימדה כעשור בתוכנית ללימודי מגדר ובמחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן. בשמונה שנים האחרונות שמשה ראש התוכנית לתואר שני למדיניות ולתיאוריה של האמנויות באקדמיית בצלאל. היא מומחית לפילוסופיה קונטיננטלית, פנומנולוגיה, פילוסופיה צרפתית פוסטמודרנית, לימודי תרבות, פסיכואנליזה, לימודי מגדר, תיאוריות באמנות ומחשבה ביקורתית. ספרה בעקבות הפסיכואנליזה יצא לאור ב 2013. היא פרסמה מאמרים רבים בישראל ובחו"ל וחברה בסמינר לפילוסופיה קונטיננטלית. ביחד עם ד"ר גלית ולנר, הן ערכו את הגיליון השני של כתב העת מחברות לפילוסופיה קונטיננטלית (2020). ספרה המעשה הביקורתי בשלבי עבודה.

רות פתיר היא אמנית וידאו ומרצה העובדת ברצפים הנעים בין האישי לציבורי. פתיר משלבת בעבודותיה פיתוח תוכנה, אנימציה תלת מימד ופרקטיקות דקומנטריות. רות היא בוגרת המחלקה לאמנות מאקדמיה בצלאל ובוגרת התואר השני לאמנות ניו-מדיה מאוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. עבודותיה של פתיר נמצאות באוספים מוזיאליים בארץ ובעולם והוצגו בין היתר במרכז לאמנות עכשווית CCA תל אביב יפו, במוזיאון פתח תקווה, במוזיאון ארצות המקרא, בגלריה ברוורמן, בגלריה המדרשה בירקון 19 ובפסטיבלי סרטים כמו פסטיבל ירושלים ופסטיבל במאים צעירים של הלינקולן סנטר והמוזיאון לאמנות מודרנית (המומא, ניו יורק).

יוסף קריספל הוא אמן, צייר וראש המחלקה לאמנות בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. מרצה בכיר במחלקה לאמנות (משנת 2006). בעל תואר ראשון (.B.F.A) ושני (.M.F.A) מטעם בצלאל. ביצירתו מעלה קריספל שאלות על הגדרתו ועל עצם מיקומו של הציור ביחס למשטח המצויר והוא מציע לראות בו מסכה, מסך, קליפה או ציפוי. הציג תערוכות יחיד רבות בארץ ובחו"ל, בין היתר: במוזיאון תל אביב לאמנות, בפלאצו ריקארדו מדיצ'י בפירנצה, במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית ובמוזיאון חיפה לאמנות. זכה בפרסים רבים, ביניהם: פרס רפפורט לאמן צעיר (2008), פרס שר התרבות (2012) ופרס האמן הצעיר (2006). ציוריו מצויים באוספים רבים, בין השאר באוספים של מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל בירושלים, בכנסת ובאוספים פרטיים בארץ ומחוץ לישראל. הוא חי ועובד בירושלים.

גלעד רטמן הוא אמן וידאו, בוגר המחלקה לאמנות בבצלאל (BFA) ותואר שני באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. ייצג את ישראל בביאנאלה לאמנות בונציה (2013) והציג תערוכות יחיד רבות, בין היתר במוזיאון ישראל, במוזיאון היהודי בברלין ובגלריה ברוורמן בתל אביב
גלריית תמונות

גלעד רטמן - עבודה

Sara Reisman is Chief Curator and Director of National Academician Affairs at the National Academy of Design in New York City. A curator, educator, and writer, Reisman was most recently the Executive and Artistic Director of the Shelley & Donald Rubin Foundation (2014-2021), and prior to that held roles as Director of the Percent for Art program at the NYC Department of Cultural Affairs (2008-2014), Associate Dean of the School of Art at the Cooper Union for the Advancement of Science and Art (2008-2009), and Curatorial Consultant for Public Art at the Queens Museum (2009). Reisman has curated exhibitions locally and internationally for venues including the Hugh Lane Dublin City Gallery, Futura Centre for Contemporary Art in Prague, the Queens Museum of Art, Socrates Sculpture Park, the Cooper Union School of Art, the Philadelphia Institute of Contemporary Art, Momenta Art, and Smack Mellon, among other venues. She has been awarded residencies by Art Omi, the Foundation for a Civil Society, Artis, CEC Artslink, Futura, and the Montello Foundation. Reisman has also taught art history and contemporary art at the University of Pennsylvania, SUNY Purchase School of Art + Design, and, since 2016, at the School of Visual Arts’ Curatorial Practice Master’s Program. She received her BA from the University of Chicago, participated in the Whitney Museum of American Art's Independent Study Program as a 2002-2003 Helena Rubinstein Fellow, and subsequently served as the Whitney Lauder Curatorial Fellow at the Institute of Contemporary Art in Philadelphia (2004-2005), and the Joanne Leonhardt Cassullo Curatorial Fellow at the New Museum (2005-2006).

גיל מרקו שני הוא צייר, ואמן מיצבים. נולד וגדל בתל אביב, 1968. בוגר תואר ראשון (1994) באמנות מבצלאל בירושלים, לימודי אמנות (1994) בית ספר סלייד, לונדון. חבר סגל ומרצה בכיר במחלקה לאמנות בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים. שני זכה בפרסים רבים, ביניהם: פרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר (2008) ופרס סנדברג לאמנות ישראלית לשנת 2018. ציוריו מצויים בין השאר באוספים של מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל ובאוספים פרטיים בארץ ומחוץ לישראל.
ב-1994 השתתף בתערוכה "טרנזיט" במסגרת "ארט פוקוס", וב-1997 השתתף ב״סדרני נוי”, במסגרת התערוכה ״סף” במוזיאון ישראל, אשר אצרה שרית שפירא (ז״ל) ב-1999 הציג תערוכת יחיד ״חברות” בגלריית דביר, וב-2001 שני בנה את המיצב ״ספארי”, במסגרת התערוכה ״הלנה” בביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת־זמננו, מוזיאון תל אביב לאמנות. המיצב השאפתני "אוטובוסים" שהוצג במוזיאון ישראל 2018, הוא משיאי יצירתו של שני ומההישגים החשובים בגוף יצירתו העיקבי.
גלריית תמונות

גיל מרקו שני, ׳אוטובוסים׳, מוזיאון ישראל ירושלים, 2018 (צילום: דניאל שריף)