גדלתי בפרדס חנה, יישוב קהילתי קטן ומסורתי. אני הומוסקסואל, בן לאב ממוצא מזרחי, ואולם במשפחתי תמיד סווגתי לפי הסטריאוטיפ האשכנזי כ"לבן".

בצילום אני עוסק ביחסי הכוחות בין גברים לגברים. בדרך כלל אני בוחר לצלם זרים – בחורים שמגיעים מעולם דוגמנות הגוף, ובאמצעות המצלמה אני מנסה ליצור דימויי גבריות. אני מבקש ללכוד את האינטימיות ביני לבין המצולמים ובינם לבין עצמם, ולתת לה ביטוי מרכזי. הדימויים והמצבים לקוחים מהעולם המשפחתי שלי, ואני מתרגם אותם לדימויים זוהרים, שמורים ונצחיים.

בעבודה נוכחים הקשר המסובך עם אבי והחברות הכמו־זוגית עם אמי. האסטרטגיה שלי אל מול הקונפליקט המשפחתי היא לצלם גברים סטרייטים. הרוב המוחלט של הגברים המצולמים הם לא הומוסקסואלים, ומלכתחילה רובם לא מבינים את המהלך שבו לעיתים הם מצולמים יחד, בקרבה פיזית לגברים נוספים.

התצלומים הם תוצאה של הדינמיקה שנוצרת ביום הצילום. אני מנסה לתפוס את המתח בינינו, את הזרות המגדרית, את התחושות שמתעוררות בזמן השיחה ואת הקרבה שלעיתים נוצרת.

״תמונות אמיתיות״

העבודה עוסקת בנשים טרנסג'נדריות מתל אביב העוסקות בתעשיית המין. מאז שאני זוכר את עצמי יש משהו בנשים כאלה שמשך אותי מבחינה ויזואלית ואישיותית. עניין אותי איך החיים שלהן נראים וכך למעשה ניגשתי לפרויקט.

תמונות אמיתיות הוא גוף עבודות שיצרתי בשנים 2013-2017 בתל אביב. כגבר הומו שחי בתל אביב ומכיר את חיי הלילה, הכרתי באופן שטחי נשים טרנסיות ותמיד רציתי להכיר יותר. כשהתחלתי לעבוד על הפרויקט הזה העמקתי קשרים והפכתי לחבר קרוב של כמה מן הבנות. הייתי מבלה איתן שעות, חי איתן בבתים שלהן, ישן איתם ואפילו מביא אותן לארוחת ערב אצל המשפחה שלי.

הבנות האלה הצטיירו בעיני כחזקות מאוד, למרות עיסוקן בזנות, משהו בהן שידר לי הרבה יותר חוזקה ושליטה מאשר קורבנות ופגיעה.

בחרתי לשים את הנשיות המוגזמת שלהן בפרונט, התבוננות על בנות שלקחו את המוטיבים הנשיים בגוף האישה כמה צעדים קדימה. הייתי מצלם אותן בשביל הפרויקט שלי ועל הדרך הייתי עושה להן תמונות שאהבו וישתמשו בהן למודעות שלהן שמוכרות את שירותי המין שלהן.

השם תמונות אמיתיות מגיע ממודעות הזנות שלהן. בתוך כל מודעה מופיעות צמד המילים ״תמונות אמיתיות״ על מנת לגרום ללקוח להבין שמה שהוא רואה זה מה שהוא הולך לקבל. לקחתי את השם הזה לפרויקט כי אני חושב שהוא הכי נכון ומתאים, התמונות מציגות דיוקן עכשווי של נשים טרנסיות החיות בתל אביב ועוסקות בזנות ולא מתנצלות על כך. אין בעבודה מקום לדבר על קורבנות אלא לדבר על נשיות מוגזמת, החפצת גופן ומיניות מתפרצת.

עבודות אחרות שעוסקות בנושאים כאלה של אמנים אחרים שהכרתי לאורך הדרך לא הציגו את החוויה שאני הצלחתי לזקק מהפרויקט שלי. תמיד היה דיבור על משהו שולי שלא מתעסקים בו ולא מדברים עליו מספיק. היה לי חשוב להביא אותן בצורה מאוד ישירה ומיינסטרימית כדי לנרמל את תהליך שינוי המין וגם לנרמל באיזשהו מקום את העיסוק בתעשיית המין.

״שרי בפירודא וסיים בחיבורא״*

״נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא. אך מה יעשה ושנברא יפשפש במעשיו״.
(תלמוד בבלי, מסכת עירובין, פרק י״ג דף ע״ב)

לעולם זה נזרק אדם, ומתוכו מפשפש האדם, יוצא ממקום היוולדו וחושף את הרזים הטמונים סביבו. אלו הסוברים שהנסתר אינו קיים או אלו שאינם מודעים לקיומו מביאים על עצמם הפסד גדול. נשארים הם בשכבות החיצוניות בתפיסה חד-ממדית, שטחית ובוסרית. שפת הנסתר מתגלה ומדוברת בהסתר פנים. על האדם לקנות וללמוד שפה זו, לחפש את הרמזים הלוחשים לו להעמיק, לחשוף ולגלות מעבר למה שעיניו רואות בגלוי.

כאשר כלל האנושות תלמד לאמץ את שפת הרזים בקרבה, רק אז תפיסתה תישבר. נכיר ונדע כי עולם הנגלה הוא כלי מעטפת המרמז על ההסתרות הטמונות באנוש החי ובדומם, ובכל ניסיון איחוד בין עולמות לא תאפיל שפה אחת על חברתה אלא תדייק ותפתח ותפעל בשיתוף עם חברתה.

מתוך עולמות אשר בהם גדלתי וחונכתי, מתוך עולם אשר אני חי בו, מצלם אני בקשב רב, מחכה בעדינות לתפוס את הרזים השונים המתגלים בפניי.

אני מצלם את המציאות שבה אני חי בירושלים ובתל אביב: החדר שלי בבית הוריי, המנהלים אורח חיים דתי-חרדי, בני המשפחה המורחבת, בן הזוג שלי. תצלומיי פותחים צוהר שממנו ניתן להביט כיצד היחיד (השרי בפירודא) והשקפתו נפגשים עם סביבתו (וסיים בחיבורא). על אף שגדלתי בסביבה שבה, על פניו, ניגודים סותרים ומאיימים זה על זה ונדמה כי אינם יכולים להתקיים יחד, אני מוצא בסביבות חיי את כוחם של דברים הנמצאים מוסתרים תחת פני השטח ומבליחים לרגעים בעולמות שכביכול זרים להם.

*מצוי בפירוד ומסתיים בחיבור, ספר הזוהר.