המחלקה לצילום
قسم التصوير
Department of Photography
המרחב לצילום וזכויות האדם
המרחב לצילום ולזכויות האדם הוא מרחב אקדמי, הפועל כיום במתכונת מקוונת וצפוי להתרחב לפעילות פיזית בעתיד. המרחב מוקדש לחקר הדימוי החזותי המצולם המופנה לעיסוק בזכויות האדם והאזרח. בשלב הנוכחי, המרחב מתפקד כארכיון המאגד תצלומים ופרויקטים העוסקים בנושאים חברתיים ופוליטיים בהקשר של זכויות אדם ואזרח.
מטרת המרחב לצילום ולזכויות אדם היא לקדם מחקר וחינוך בתחומים אלה, תוך יצירת דיאלוג עם עולם האמנות והתרבות, כמו גם עם השיח הציבורי והתקשורתי. המרחב שואף להנגיש ולהציג ידע אקדמי חזותי שהתפתח במסגרת המחלקה לצילום בבצלאל, לעודד שיח משמעותי על זכויות האדם, לפתח תכניות לימוד ולחזק את היכולת האקטיביסטית להשפיע ולחולל שינוי חברתי. זאת, מתוך הכרה בחשיבות טיפוחו של דור חדש המחויב לעקרונות של צדק חברתי ומעורבות קהילתית.
סוגיית זכויות האדם היא אמנם עניין משפטי מובהק, אך המציאות החברתית בישראל מציגה תמונה מורכבת: לצד התקדמות בהגנה על זכויות האדם, קיימים גם תהליכי נסיגה. קבוצות רבות, ובהן נשים, קשישים, ילדים, חברי קהילת הלהט"ב, פליטים, מהגרי עבודה, אנשים עם מוגבלויות, וכן בני עדות וקהילות מסוימות, אינן זוכות לשוויון זכויות מלא ואינן נהנות מיישום מלא של הזכויות המוקנות להן על פי חוק. לנוכח זאת, הפעולה האזרחית הצילומית היא פעולה אקטיביסטית שמבקשת לתעד ולהנכיח במרחב את העוולות המתקיימות מתוך שאיפה לתיקון.
**
פרויקט זה הופק בתמיכת משרד החינוך כחלק מתכנית 'שמים נקודות באקדמיה' - יוזמה המשלבת קורסים אקדמיים בתכנית הלימודים של תלמידי תיכון, במטרה לאפשר חשיפה לעולם האקדמי, להעניק נקודות זכות אקדמיות ולקדם מוביליות חברתית בקרב תלמידים בישראל.
זכויות האדם והאזרח
זכויות האדם
זכויות האדם הן עקרונות אוניברסליים המבטיחים כבוד ושוויון לכל בני האדם. זכויות אלה כוללות חירויות אזרחיות, פוליטיות, כלכליות, חברתיות ותרבותיות. ההכרזה הבין-לאומית בדבר זכויות האדם התקבלה בעצרת האו"ם ב1948 והיא מהווה את אחד המסמכים המרכזיים בעיצוב מושגי זכויות האדם. ההצהרה קובעת עקרונות יסודיים של שוויון, חירות, אי-אפליה והגנה משפטית לכל בני האדם, ללא קשר לגזע, מין, דת או מוצא לאומי. היא כוללת זכויות אזרחיות ופוליטיות, כמו הזכות לחיים, כגון הזכות לשוויון, הזכות לביטחון אישי, חופש מדיכוי ועינויים, חופש הביטוי והמחאה, חופש המחשבה המצפון והדת, חופש הביטוי והגנה מפני עינויים לצד זכויות חברתיות וכלכליות, כמו הזכות לחינוך ולעבודה, הזכות לחינוך, הזכות לבריאות, ועוד.
זכויות האזרח
זכויות האזרח עוסקות בהגנה על הפרט מפני אפליה ובקידום ערך השוויון בתחומים כגון תעסוקה, חינוך, דיור ושירותים ציבוריים. זכויות אלה מבוססות לעיתים קרובות על חקיקה ספציפית המגנה על קבוצות על בסיס מאפיינים כמו גזע, מגדר או דת. יש להבחין בין זכויות אזרחיות לבין חירויות אזרחיות, שכן חירויות אזרחיות מתמקדות בהגנה על חירות הפרט מפני התערבות שלטונית, כגון חופש הביטוי או חופש הדת.
זכויות האדם והאזרח בישראל
סוגיית זכויות האדם בישראל מורכבת בשל ההקשר הפוליטי והחברתי הייחודי במדינה. אף כי קיימת מחויבויות הצהרתית לערכים דמוקרטיים עבור מרבית האזרחים, עדיין נותרו פערים משמעותיים ביחס למיעוטים ולאוכלוסייה הפלסטינית בשטחים. כך למשל, מגילת העצמאות של ישראל מבטיחה שוויון לכל אזרחיה ללא הבדל דת או גזע, אך בפועל, אזרחים ערבים נתקלים לעיתים קרובות באפליה מוסדית בתחומים כגון דיור ותעסוקה. בנוסף, זכויות האדם בשטחים הפלסטיניים שבשליטת ישראל אינם מתקיימות פעמים רבות הלכה למעשה. לפלסטינים החיים בגדה המערבית וברצועת עזה אין זכות הצבעה בבחירות בישראל והם מתמודדים עם מגבלות על חופש התנועה ועם העדר נגישות למשאבים בסיסיים.
אמני/ות מרצי/ות ובוגרי/ות המחלקה לצילום
זכויות אדם ואזרח
זכויות אדם ואזרח: הזכות לסביבה ראויה | יאיר גולומב
זכויות אדם ואזרח: הזכות לשוויון (אוכלוסיית להטב״ק) | עדן זורניצר
זכויות אדם ואזרח: הזכות לשוויון (נשים) | ליאת סטולרו
זכויות אדם ואזרח: הזכות למרחב ציבורי | איתן שוקר
זכויות אדם ואזרח: זכויות העובד | איתן שוקר
זכויות אדם ואזרח: הזכות לשוויון (אוכלוסיית להטב״ק) | עדן זורניצר
זכויות אדם ואזרח: הגירה | נדיה אדלר
זכויות אדם ואזרח: הזכות לשוויון (אוכלוסיית להטב״ק) | רונה יפמן
עבודות בנושא זכויות להטב"ק | אמנים/ות מרצי/ות ובוגרי המחלקה לצילום בבצלאל
גלריית תמונות

אנחל חי ארביב, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2020

אנחל חי ארביב, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2020

אנחל חי ארביב, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2020

אנחל חי ארביב, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2020

אנחל חי ארביב, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2020

אנחל חי ארביב, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2020

אנחל חי ארביב, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2020

אנחל חי ארביב, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2020
גדלתי בפרדס חנה, יישוב קהילתי קטן ומסורתי. אני הומוסקסואל, בן לאב ממוצא מזרחי, ואולם במשפחתי תמיד סווגתי לפי הסטריאוטיפ האשכנזי כ"לבן".
בצילום אני עוסק ביחסי הכוחות בין גברים לגברים. בדרך כלל אני בוחר לצלם זרים – בחורים שמגיעים מעולם דוגמנות הגוף, ובאמצעות המצלמה אני מנסה ליצור דימויי גבריות. אני מבקש ללכוד את האינטימיות ביני לבין המצולמים ובינם לבין עצמם, ולתת לה ביטוי מרכזי. הדימויים והמצבים לקוחים מהעולם המשפחתי שלי, ואני מתרגם אותם לדימויים זוהרים, שמורים ונצחיים.
בעבודה נוכחים הקשר המסובך עם אבי והחברות הכמו־זוגית עם אמי. האסטרטגיה שלי אל מול הקונפליקט המשפחתי היא לצלם גברים סטרייטים. הרוב המוחלט של הגברים המצולמים הם לא הומוסקסואלים, ומלכתחילה רובם לא מבינים את המהלך שבו לעיתים הם מצולמים יחד, בקרבה פיזית לגברים נוספים.
התצלומים הם תוצאה של הדינמיקה שנוצרת ביום הצילום. אני מנסה לתפוס את המתח בינינו, את הזרות המגדרית, את התחושות שמתעוררות בזמן השיחה ואת הקרבה שלעיתים נוצרת.
גלריית תמונות

בן עמוס גל, ׳תמונות אמיתיות׳, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2024

בן עמוס גל, ׳תמונות אמיתיות׳, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2024

בן עמוס גל, ׳תמונות אמיתיות׳, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2024

בן עמוס גל, ׳תמונות אמיתיות׳, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2024

בן עמוס גל, ׳תמונות אמיתיות׳, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2024
״תמונות אמיתיות״
העבודה עוסקת בנשים טרנסג'נדריות מתל אביב העוסקות בתעשיית המין. מאז שאני זוכר את עצמי יש משהו בנשים כאלה שמשך אותי מבחינה ויזואלית ואישיותית. עניין אותי איך החיים שלהן נראים וכך למעשה ניגשתי לפרויקט.
תמונות אמיתיות הוא גוף עבודות שיצרתי בשנים 2013-2017 בתל אביב. כגבר הומו שחי בתל אביב ומכיר את חיי הלילה, הכרתי באופן שטחי נשים טרנסיות ותמיד רציתי להכיר יותר. כשהתחלתי לעבוד על הפרויקט הזה העמקתי קשרים והפכתי לחבר קרוב של כמה מן הבנות. הייתי מבלה איתן שעות, חי איתן בבתים שלהן, ישן איתם ואפילו מביא אותן לארוחת ערב אצל המשפחה שלי.
הבנות האלה הצטיירו בעיני כחזקות מאוד, למרות עיסוקן בזנות, משהו בהן שידר לי הרבה יותר חוזקה ושליטה מאשר קורבנות ופגיעה.
בחרתי לשים את הנשיות המוגזמת שלהן בפרונט, התבוננות על בנות שלקחו את המוטיבים הנשיים בגוף האישה כמה צעדים קדימה. הייתי מצלם אותן בשביל הפרויקט שלי ועל הדרך הייתי עושה להן תמונות שאהבו וישתמשו בהן למודעות שלהן שמוכרות את שירותי המין שלהן.
השם תמונות אמיתיות מגיע ממודעות הזנות שלהן. בתוך כל מודעה מופיעות צמד המילים ״תמונות אמיתיות״ על מנת לגרום ללקוח להבין שמה שהוא רואה זה מה שהוא הולך לקבל. לקחתי את השם הזה לפרויקט כי אני חושב שהוא הכי נכון ומתאים, התמונות מציגות דיוקן עכשווי של נשים טרנסיות החיות בתל אביב ועוסקות בזנות ולא מתנצלות על כך. אין בעבודה מקום לדבר על קורבנות אלא לדבר על נשיות מוגזמת, החפצת גופן ומיניות מתפרצת.
עבודות אחרות שעוסקות בנושאים כאלה של אמנים אחרים שהכרתי לאורך הדרך לא הציגו את החוויה שאני הצלחתי לזקק מהפרויקט שלי. תמיד היה דיבור על משהו שולי שלא מתעסקים בו ולא מדברים עליו מספיק. היה לי חשוב להביא אותן בצורה מאוד ישירה ומיינסטרימית כדי לנרמל את תהליך שינוי המין וגם לנרמל באיזשהו מקום את העיסוק בתעשיית המין.
גלריית תמונות

נריה ששון, ׳שרי בפירודא וסיים בחיבורא׳, פרויקט גמר, 2024

נריה ששון, ׳שרי בפירודא וסיים בחיבורא׳, פרויקט גמר, 2024

נריה ששון, ׳שרי בפירודא וסיים בחיבורא׳, פרויקט גמר, 2024

נריה ששון, ׳שרי בפירודא וסיים בחיבורא׳, פרויקט גמר, 2024

נריה ששון, ׳שרי בפירודא וסיים בחיבורא׳, פרויקט גמר, 2024

נריה ששון, ׳שרי בפירודא וסיים בחיבורא׳, פרויקט גמר, 2024
״שרי בפירודא וסיים בחיבורא״*
״נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא. אך מה יעשה ושנברא יפשפש במעשיו״.
(תלמוד בבלי, מסכת עירובין, פרק י״ג דף ע״ב)
לעולם זה נזרק אדם, ומתוכו מפשפש האדם, יוצא ממקום היוולדו וחושף את הרזים הטמונים סביבו. אלו הסוברים שהנסתר אינו קיים או אלו שאינם מודעים לקיומו מביאים על עצמם הפסד גדול. נשארים הם בשכבות החיצוניות בתפיסה חד-ממדית, שטחית ובוסרית. שפת הנסתר מתגלה ומדוברת בהסתר פנים. על האדם לקנות וללמוד שפה זו, לחפש את הרמזים הלוחשים לו להעמיק, לחשוף ולגלות מעבר למה שעיניו רואות בגלוי.
כאשר כלל האנושות תלמד לאמץ את שפת הרזים בקרבה, רק אז תפיסתה תישבר. נכיר ונדע כי עולם הנגלה הוא כלי מעטפת המרמז על ההסתרות הטמונות באנוש החי ובדומם, ובכל ניסיון איחוד בין עולמות לא תאפיל שפה אחת על חברתה אלא תדייק ותפתח ותפעל בשיתוף עם חברתה.
מתוך עולמות אשר בהם גדלתי וחונכתי, מתוך עולם אשר אני חי בו, מצלם אני בקשב רב, מחכה בעדינות לתפוס את הרזים השונים המתגלים בפניי.
אני מצלם את המציאות שבה אני חי בירושלים ובתל אביב: החדר שלי בבית הוריי, המנהלים אורח חיים דתי-חרדי, בני המשפחה המורחבת, בן הזוג שלי. תצלומיי פותחים צוהר שממנו ניתן להביט כיצד היחיד (השרי בפירודא) והשקפתו נפגשים עם סביבתו (וסיים בחיבורא). על אף שגדלתי בסביבה שבה, על פניו, ניגודים סותרים ומאיימים זה על זה ונדמה כי אינם יכולים להתקיים יחד, אני מוצא בסביבות חיי את כוחם של דברים הנמצאים מוסתרים תחת פני השטח ומבליחים לרגעים בעולמות שכביכול זרים להם.
*מצוי בפירוד ומסתיים בחיבור, ספר הזוהר.
גדלתי בפרדס חנה, יישוב קהילתי קטן ומסורתי. אני הומוסקסואל, בן לאב ממוצא מזרחי, ואולם במשפחתי תמיד סווגתי לפי הסטריאוטיפ האשכנזי כ"לבן".
בצילום אני עוסק ביחסי הכוחות בין גברים לגברים. בדרך כלל אני בוחר לצלם זרים – בחורים שמגיעים מעולם דוגמנות הגוף, ובאמצעות המצלמה אני מנסה ליצור דימויי גבריות. אני מבקש ללכוד את האינטימיות ביני לבין המצולמים ובינם לבין עצמם, ולתת לה ביטוי מרכזי. הדימויים והמצבים לקוחים מהעולם המשפחתי שלי, ואני מתרגם אותם לדימויים זוהרים, שמורים ונצחיים.
בעבודה נוכחים הקשר המסובך עם אבי והחברות הכמו־זוגית עם אמי. האסטרטגיה שלי אל מול הקונפליקט המשפחתי היא לצלם גברים סטרייטים. הרוב המוחלט של הגברים המצולמים הם לא הומוסקסואלים, ומלכתחילה רובם לא מבינים את המהלך שבו לעיתים הם מצולמים יחד, בקרבה פיזית לגברים נוספים.
התצלומים הם תוצאה של הדינמיקה שנוצרת ביום הצילום. אני מנסה לתפוס את המתח בינינו, את הזרות המגדרית, את התחושות שמתעוררות בזמן השיחה ואת הקרבה שלעיתים נוצרת.
גלריית תמונות

אנחל חי ארביב, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2020

אנחל חי ארביב, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2020

אנחל חי ארביב, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2020

אנחל חי ארביב, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2020

אנחל חי ארביב, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2020

אנחל חי ארביב, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2020

אנחל חי ארביב, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2020

אנחל חי ארביב, פרויקט גמר, המחלקה לצילום, 2020