על המטמורפוזה של החומר ושל התרבות החומרית

תמונה

דורות של אנתרופולוגים, ארכיאולוגים ושודדי אוצרות עסקו בחפץ, בחומר ובתרבות האנושית שנטוותה סביבם. הם חיפשו, חשפו, שחזרו וסחרו, ובתוך כך חילצו את האובייקט מחביונו והעלו אותו על נס. המסורת הסוציולוגית והאנתרופולוגית אף נטתה לראות באובייקט החומרי מעין "כליא ברק" המגלם בתוכו את הנורמות, הקודים והערכים האנושיים. כזהו למשל הטוטם, אשר בהגדרתו של הסוציולוג אמיל דורקהיים (Durkheim) נתפס כגילום הקוסמולוגיה האלוהית המאפיינת את המרחב החברתי. הסוציולוג והאנתרופולוג מרסל מוס (Mauss) עסק במארג החברתי והרגשי המורכב שנטווה סביב נתינה וקבלה של מתנה. בעוד האנתרופולוג ברוניסלב מלינובסקי (Malinowski) בחן את "מעגל טבעות הקוּלָה" – מערכת מורכבת של סחר בקונכיות נדירות, שקיימו הילידים באיי טרובריאנד במהלך מסעות ימיים ממושכים בנתיבים פולחניים עתיקים.

בעשורים האחרונים חולץ האובייקט המסורתי מגבולות הצורה והחומר בהם היה לכוד. את המקום של החומר, תפסו בחסותם של תהליכי הגלובליזציה והמדיה הדיגיטלית, הלוגו, האייקון, האווטר והאימוג'י. האחרונים הדפו את העולם החומרי והטביעו אותו בים של סימנים ומסומנים. דחוסים וצבעוניים הם פלשו לחיינו, מציפים בעוצמה חזותית כרזות ומסכים. בעודם מייצרים תחביר חזותי חדש, הם הטביעו את עולם החומר "הישן" בנוכחותם האחרת ושינו ללא הכר את האופנים בהם בני אדם מתנהלים בעולם. כך למשל, באזור האוקיינוס השקט ביטאו מחזרים את רגשותיהם על ידי צדף, אלמוג או לוטרה, באמצעותם הפכו את הרגש המופשט לדבר מה מוחשי הניתן להעברה. באירופה העניקו מחזרים נלהבים זרי ורדים אדומים וחפיסות שוקולד עטופות בניירות מרשרשים. בימינו כל אלו עשויים להתחלף בדימוי שמורכב מקווי מתאר פשוטים שמייצרים לב בוהק, עיגול צהוב ובו שני כוכבים, או חישוק מוזהב שמתומן קבוע במרכזו.

שינויים אלו משפיעים, בהכרח, על האובייקט החומרי המסורתי ועל השיטות בהן נוצר, פוענח והוצג. גם תהליכי ההמְצגה, המסחור וההחפצה (אובייקטיפיקציה), ותופעות כמו פטישיזם, מחזוּר ושיבוט עברו טלטלה דרמטית.

ד"ר דליה מרקוביץ'
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית