קוסאמה יאיואי ומיצגי גרילה

אחד הנושאים המסקרנים בעבודה של קוסאמה (אך באופן קבוע מודר מהתערוכות שלה), הוא עיצוב האופנה שלה. כאמנית שעוסקת בגוף, אופנה הייתה תמיד הייתה חלק חשוב בעבודתה. 
במיצגים שלה תמיד השתמשה יאיואי בבגדים שעיצבה כדי להסב תשומת לב לאחרות שלה. כך לדוגמה בשנת 1966 ערכה קוסאמה פרפורמנס בשם ׳Walking Piece׳ שבו צעדה לבושה בקימונו ורוד פרחוני ומטריה ברחבי מנהטן. אך בשנת 1968 כאשר גרה ועבדה בניו-יורק, לקחה את זה צעד אחד קדימה והקימה את חברת האופנה שלה שנקראה: Kusama Fashion Company Ltd.. קוסמה זיהתה חברת אופנה מסחרית שחיקתה את העיצוב שלה, ושכנעה אותם לשתף איתה פעולה - היא עיצבה והם ייצרו והפיצו את הבגדים שלה, וכך פרצה לשוק האופנה. 
בראיון עמה היא מספרת: "העיתונות סיקרה אותנו בגדול... קניינים מחנויות הכל-בו הגדולות הגיעו ובחרו 100 או 200 מהם", הסבירה. עד מהרה נמכרו השמלות של קוסמה ב-400 חנויות ובוטיקים ברחבי ארה"ב. בית הכול-בו בלומינגדיילס אפילו הקים "פינת קוסאמה", ובאפריל 1969 היא הקימה לתקופה קצרה בוטיק בשדרה השישית.
האופנה הייתה כמובן מאוד אוונגרדית ונועזת (בלשון המעטה) והיו בה שמלות עם פתחים שחשפו את הישבן, השדיים או איברי המין של הלובש. אחת השמלות נקראה "שמלת דיונון" (Squid Dress) שהייתה מעין כובע שממנו יצאו רגלי תמנון עם חורים באזור החזה. בגד אחר נקרא "שמלת הומו" (Homo Dress), שהציגה חור שמוקם בצורה אסטרטגית מאחור. לצידם עוצבו שמלות ערב רבות עם חורי הצצה נדיבים. היא תיארה את הבגדים שלה ככאלו שנועדו "להציג בתוך המיינסטרים רעיונות מרעננים, איך ליהנות ממין". כך הייתה לדוגמא "שמלת זוגיות", פריט דמוי שק שינה שהיה מיועד לשניים, או "שמלת מסיבות", שיכולה להכיל עד 25 איש. באוטוביוגרפיה שלה כתבה קוסאמה על בגדים אלו: "בגדים צריכים לקרב אנשים, לא להפריד ביניהם". כל השמלות היו מעוטרות כמובן בנקודות ושומשו בהרבה מהמיצגים שלה. באופן לא מפתיע סיפרה קוסאמה לימים ש"הפריטים הרדיקליים שהשקעתי בהם את האנרגיה שלי נמכרו בסופו של דבר מעט מאוד".

 כאשר הסגנון שלה (והיא עצמה) התפרסם בשנות ה-90 החלה לשתף פעולה עם מעצבי אופנה שונים בהם מעצב האופנה היפני איסיי מיאקה (Issey Miyake). בשנת 1999 פיתח איסיי מיאקה קו בגדים שנקרא A-POC  (ראשי תיבות של - A Piece Of Cloth). הפיתוח כלל מכונת אריגה מסוג חדש שארג את הבגד לתוך גליל הבד, כך שבתוך גליל הבד נמצאות גזרות שונות של בגדים. לקוחות יכולים היו להיכנס לחנות ולחתוך לעצמם בדיוק את האורך שהם צריכים לבגד מתוך גליל הבד. הרעיון היה לערב את הלקוח ביצירה באמצעות התאמה אישית של בגדים וגם ליצר אופנה יותר אקולוגית, שכן תעשיית האופנה היא התעשייה השנייה הכי מזהמת בעולם.
הקולקציה החדשה הושקה במרכז לאמנות עכשווית של קרן קרטייה בפריז, ועיצוב הבד והתפאורה היה של קוסאמה יאיואי כך שקשה היה להבדיל בין הגוף והסביבה שלו.

תמונה

פרופ׳ אורי ברטל
ראש המחלקה לתרבות חזותית וחומרית