על קולבים ו[א]נשים – מחאה חזותית נגד איסור על ביצוע הפלות

הקולב אינו נמצא שם לבדו. תקשורת חזותית מבוססת מעצם טבעה על סימנים מסוגים שונים שאמורים להיות נהירים, במידה כזו-או-אחרת, לציבור רחב ככל הניתן. אם נחזור לרגע לתורת הסימנים, כפי שהגדיר אותה צ'רלס סאנדרס פירס (Charles Sanders Peirce) ופותחה על-ידי אינספור סמיוטיקאים, הרי שהכל נמצא כאן: האשה היא סימן איקוני (סימן המובן על בסיס הדמיון שלו לדבר עצמו), בדיוק כמו ציור של גמל או של צבי בתמרורי דרכים, המבקשים להעיד על כך שגמל או צבי עלולים לחצות את הכביש. הפסים האדומים הם סימן אינדקסיקלי (סימן המקיים קשר לוגי לדבר שאותו הוא מייצג ומובן מתוך יכולת הסקת מסקנות המבוססות על נסיון החיים שלנו). כשם שעשן הוא אינדקס לאש ועננים שחורים הם אינדקס לסערת גשמים, כך שלולית הדם היא אינדקס לפעולה הגניקולוגית האלימה שהתבצעה. ולבסוף, הקולב הוא סימן סימבולי (סימן שמשמעותו מובנת רק מתוך פיענוח המבוסס על לימוד של הקשרים ומוסכמות תרבותיים), ממש כשם שמגן הדויד הוא סימבול (סמל) של יהדות ומאזניים הם סימבול של צדק. קולב המעילים עשוי המתכת היה לסמל של הפלות עצמיות באמריקה שלפני ״עידן רו״, עת שנשים נאלצו לעשות שימוש בחפצים ביתיים שאותם החדירו לצוואר הרחם, על מנת לסיים הריונות בלתי רצויים, מהלך שהסתיים לעתים קרובות בפציעה, בעקרות ואף במוות. לאורך השנים הונפו קולבים כסימן סימבולי בתהלוכות ובהפגנות שהתקיימו, מתקיימות ולבטח ימשיכו להתקיים ברחבי העולם נגד חוקים האוסרים על הפלות, בפרט, ובעד זכות האישה על גופה, בכלל.

וכך, השילוב המתקיים בקריקטורה האמורה בין שלושת סוגי הסימנים והכללתם בדגל (כשלעצמו דוגמה מופתית לסימן סימבולי) הוא מתוחכם, מצד אחד, אבל מובן לציבור רחב, מצד שני. זאת, כמובן, בתנאי שהצופים.ות מודעים.ות להקשרים של אירועי השעה ואמונים.ות על השיח האקטואלי. מן הבחינה הזו, הקולבים הנישאים בתהלוכות דומים לחזיות של הפגנות שנות הששים ולכובעי הצמר הורודים, ה-Pussy Hats, של מצעד הנשים (Women’s March) בינואר 2017 ובינוארים שבאו לאחריו. אלו כאלו מהווים סמלים לנשיות על היבטיה השונים – השפלה, מחד גיסא, והעצמה, מאידך גיסא.

ואם במערכות סימנים עסקינן, הרי שלא ניתן להתעלם ממדבקת התמרור המשלבת בין הסימן האוניברסלי של האיסור לבין הקולב של ההפלות העצמיות. מטבע הדברים וברוח התקופה, הראשונים להגיב הם מעצבי תקשורת חזותית. ברחבי הרשתות החברתיות ואתרי המכירות מוצעים שלל מוצרים (כרזות, מדבקות, סיכות וחולצות) שהקולב מככב בהם. לעד ייזכר שערו של מגזין הניו יורקר מה-13/20 בפברואר 2017, שבו כיכב הלפיד הכבוי (John W. Tomac, Liberty’s Flameout) – הלפיד שאותה נושאת ההאנשה של ה״חירות״ בפסל שהפך לאחד מסמליה האולטימטיביים של ארצות הברית (1886). ועתה, כאשר החירות האמריקנית מזילה דמעה וממירה את הלפיד בקולב, נדמה שאין טעם להכביר מלים.

קראו עוד במגזין המחלקה >>

ד״ר נעמי מאירי-דן
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית