מגזין בצלאל | חדשנות וטכנולוגיה: לדמיין את העתיד, לעצב את ההווה
בעידן שבו קצב השינויים מאיץ והגבולות בין דמיון למציאות נפרצים מדי יום, חדשנות וטכנולוגיה מתפקדות לא רק כמנועי פיתוח, אלא גם כעמדה ביקורתית ומרחב לפעולה חברתית.
בתערוכת בוגרי ובוגרות בצלאל הוצגו מנעד רחב של פרויקטי גמר אשר מבקשים לערער על המובן מאליו ולהציע אופקי מחשבה חדשים. העבודות מכילות מבט חדש בחומר ובתשתיותיו, בשפה וגבולותיה, במרחב האדריכלי והחברתי שבו אנו פועלים ומאפשרות לשרטט קווי מתאר של עתיד אפשרי.
הנה מבט על חלק מפרויקטי הגמר:
׳אדריכלות בתנועה׳
יובל אקשטיין, בית הספר לארכיטקטורה
הפרויקט של יובל אקשטיין מבית הספר לארכיטקטורה, עוסק במושג התנועה באדריכלות ובוחן מבנים ניידים הניתנים להרכבה ופירוק תוך שילוב עקרונות של מודולריות וזמניות. בעולם שמתמודד עם שינויים סביבתיים, חברתיים וכלכליים בקצב מהיר, אדריכלות בתנועה מציעה פתרונות אדפטיביים שמגיבים לצרכים משתנים בזמן אמת. מבנים בעלי פרוגרמה סגורה ומוגדרת, כדוגמת אצטדיונים, מדגימים לעיתים קרובות חוסר גמישות תכנונית וניצול חלקי של שטח, תוך ניתוק מהקשרם הסביבתי.
הפרויקט בוחן כיצד ניתן לשנות מציאות זו ולפתח אצטדיון מסוג חדש: מרחב ציבורי פתוח, משתנה ודינמי, הכולל פרוגרמות מגוונות בקני מידה שונים, הנשען על עקרונות של תנועה אדריכלית ומודולריות.
׳Digital Castle׳
גלעד פרידמן, המחלקה לעיצוב תעשייתי
גלעד פרידמן מהמחלקה לעיצוב תעשייתי, בוחן את היחסים בין טכנולוגיה, חומריות וקיימות באמצעות הדפסה רובוטית: זרוע רובוטית ומערכת הדפסה ייעודית משמשות ליצירת מודולים מחול ים ודבק מסיס, הניתנים לערימה ולפירוק, ובכך מאפשרים שימוש חוזר בחומר הגלם.
הדימוי של ארמונות החול, יצירה זמנית, מתכלה וידועה מראש כסופה להישטף בגלים, המשמש מטאפורה ביקורתית על התעשייה המודרנית. דרך פעולת ההדפסה והחומר עצמו, הפרויקט מבקש להציע עקרונות של מעגליות, מחזור וחזרה אל החומר כבסיס לפיתוח בר־קיימא. בין משחק ילדותי לחזון טכנולוגי, הפרויקט מציב את השאלה כיצד ניתן ליישם את הקלות והזמניות של ארמון חול אל תוך שדות הייצור והתעשייה - לא כחלום מתפוגג, אלא כמודל לעתיד אפשרי.
׳כתב־קול׳
סער דאובה, המחלקה לתקשורת חזותית
הפרויקט של סער דאובה, מהמחלקה לתקשורת חזותית, הוא מחקר טיפוגרפי העוסק בקשרים שבין קול, שפה וסימן. מתוך התבוננות בהיבטים הפונטיים של השפה העברית ובאופני הייצוג החזותי של גלי קול, נבנתה מערכת כתב חדשה המתרגמת את הצליל אל המרחב החזותי.
באמצעות תהליך של הקשבה, פישוט וזיקוק, יצר דאובה כתב שניתן לא רק לקרוא ולסרוק אלא גם לנגן. כאשר המחשב סורק את האותיות, הן מפיקות צלילים המזכירים דיבור אנושי בעברית. בכך, כתב־קול מערער על מושגי היסוד של ייצוג לשוני, ומציע ביטוי חזותי ת שאינו ייצוג סמלי אלא התגלמות ישירה של הצליל עצמו.
בקרו באתר בוגרי/ות בצלאל לעוד מגוון רחב של פרויקטי גמר.
