האמן והפסל יעקב אגם הוא חתן פרס ישראל בתחום האמנות הפלסטית, הציור, הפיסול והצילום לשנת תשפ"ו

האמן והפסל יעקב אגם הוא חתן פרס ישראל בתחום האמנות הפלסטית, הציור, הפיסול והצילום לשנת תשפ"ו.

יעקב אגם (נ׳ 1928) הוא מן האמנים הישראליים הבולטים והמשפיעים בזירה הבינלאומית, מחלוצי האמנות הקינטית והאופטית, ואחת הדמויות המרכזיות בהתפתחות האמנות המודרנית והעכשווית במאה ה־20. אגם הוא מן האמנים הבולטים שצמחו מתוך בצלאל ופרצו לזירה הבינלאומית.

אגם למד בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, בין היתר אצל מרדכי ארדון. לאחר לימודיו עבר לפריז, שם התגבשה שפתו האמנותית הייחודית והחל לפעול בזירה הבינלאומית. 

יצירתו פורצת דרך בחקר תנועה, שינוי, זמן ותפיסה, ומשלבת צבע, אור, קצב והשתנות מתמדת. עבודותיו בציור, פיסול, תבליט, מיצב ואמנות סביבתית מערערות על תפיסת היצירה הסטטית ומזמינות חוויה חזותית דינמית ורב־ממדית. עבודותיו של אגם מוצגות באוספים של מוזיאונים ומוסדות אמנות מרכזיים ברחבי העולם, ובהם מוזיאון גוגנהיים בניו־יורק, מוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA), מוזיאון פומפידו בפריז, מוזיאון ישראל בירושלים ומוזיאון תל אביב לאמנות. יצירותיו הציבוריות הפכו לאבני דרך במרחב האורבני בערים רבות ברחבי העולם.

יצירתו של אגם זכתה להכרה רחבה ולפרסים ואותות כבוד רבים, ובהם פרס ישראל לאמנות (1988), עיטור לגיון הכבוד של צרפת, ופרסים בינלאומיים נוספים על תרומתו הייחודית לשדה האמנות הקינטית והחזותית. עבודתו ממשיכה להשפיע על דורות של אמנים/ות, מעצבים/ות ואדריכלים/ות, ומהווה נדבך מרכזי במורשת האמנות הישראלית והעולמית.

מנימוקי הבחירה: "פועלו של יעקב אגם מהדהד תרומה רבת שנים לאמנות הישראלית והבינלאומית זה שבעה עשורים. אגם פרץ את גבולות האמנות הפלסטית כפי שהייתה מוכרת וחידש שפות של אמנות קינטית ואמנות אופ ארט. האלמנט החדשני המרכזי ביצירתו לאורך השנים הוא רעיון השינוי הפנימי, הן בגוף היצירה עצמה והן מנקודת מבטו המשתנה של הצופה. יצירותיו משלבות אלמנטים חזותיים עם אלמנטים מוזיקליים בתנועה בחלל ובזמן ומשקפות מציאות דינמית ומתחדשת. יצירתו מבטאת תפיסה שלפיה האמנות חייבת להיות תנועתית ומשתנה כשם שהמציאות עצמה נבראת ומתעצבת ללא הרף".

יוסף קריספל, ראש המחלקה לאמנות והתכנית לתואר שני באמנויות: "יעקב אגם הוא מהאמנים הישראליים הבולטים והמשפיעים, שצמחו מתוך בצלאל ופרצו לזירה הבינלאומית. לאחר לימודיו אצל מרדכי ארדון בבצלאל, עבר אגם לפריז, ושם בלב האוונגרד הבינלאומי דרך כוכבו בזכות יצירות שהרחיבו את מושג הציור והראייה לשדות אופטיים וקינטיים והפכו אותו לאחת הדמויות המרכזיות באמנות המודרנית של המחצית השנייה של המאה ה־20. זכייתו בפרס ישראל היא הכרה ראויה וחשובה על תרומתו פורצת הדרך לאמנות ועל השפעתו העמוקה על תפיסת האמנות כתהליך מקורי ודינמי של מחשבה מקורית, והיא תזכורת לכך שאמנות אמיצה, סקרנית ובלתי מתפשרת, המעזה לחשוב אחרת כבר בראשית דרכה – יכולה לצמוח מתוך מסגרת לימודית ולהגיע להשפעה עולמית. 

זהו רגע יפה לקהילת האמנות כולה, המזכיר לנו את אחריותנו כמוסד וכקהילה להמשיך לטפח חופש מחשבה, ניסוי וחזון. ועבורנו זהו רגע משמח של גאווה".