המרכז להוראת אמנות ועיצוב
مركز تدريس الفنون والتصميم
The Art & Design Teaching Center
כיצד לומדים אמנות, עיצוב ואדריכלות בעידן הדיגיטלי? כיצד ניתן לפתח פדגוגיות חדשנות בתחומים אלה? המעבדה לפדגוגיה היברידית עוסקת בקידום ופיתוח מחקר אקדמי בתחומי הוראה ולמידה של אמנות, עיצוב ואדריכלות.
תהליכי למידה עכשוויים בתחומי האמנות, העיצוב והאדריכלות מבוססים על מגוון עשיר של אינטראקציות חומריות, חברתיות ודיגיטליות, ועל היברידים שונים של אינטראקציות אלה. פעילות המעבדה מכוונת לשתי מטרות:
המטרה הראשונה היא פיענוח של תהליכי למידה אלה, וניסוח של סוגי הידע ומנגנוני גיבושו בתהליכי ההכשרה המקצועית. מטרה זאת מושגת על-ידי קידום מחקר אקדמי המושתת על תיאוריות ושיטות מחקר משלושה תחומים עיקריים: חינוך, מדעי המלאכות, וממשקי אדם מחשב (HCI).
המטרה השנייה היא לפתח כלים, סביבות למידה, ושיטות הוראה חדשניות לטובת העשרת הפדגוגיות של תחומי האמנות, העיצוב והאדריכלות, והנגשתן למגוון רחב של אוכלוסיות ולומדים.
המעבדה בניהולו של אדר׳ ברק פלמן פועלת בשיתוף פעולה עם חוקרים בתוך בצלאל ומחוץ לה, במטרה לקדם את המחקר אודות הפדגוגיה ותהליכי הלמידה הייחודיים לעולמות האמנות, העיצוב והאדריכלות.
מחקרים
המעבדה לפדגוגיה היברידית, ביחד עם המרכז לחקר הפדגוגיה באוניברסיטת בן גוריון ובית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית חברו יחד לביצוע פרויקט מחקרי ייחודי המבקש ללמוד כיצד סטודנטים וסטודנטיות בבצלאל רוכשים/ות מגוון רחב של מיומנויות וכיצד מיומנויות אלה מיושמות בתנאים שונים. מיומנויות אלה כוללות בין השאר: מיומנויות טכניות (כגון עבודה בחומר, שימוש בכלים), מיומנויות רגשיות וחברתיות (כגון התמודדות עם פחד מכשלון, יכולת הכוונה ולמידה עצמית, מיומנויות עבודה בצוות) ומיומנויות קוגניטיביות (כגון חשיבה יצירתית וביקורתית).
מרצות ומרצים מבצלאל משתתפים בקבוצת מחקר ייחודית הכוללת גם חוקרים/ות ומפתחים/ות מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת בן גוריון. במסגרת עבודתה של קבוצת המחקר מתעדים החוקרים את שעורי הסטודיו של המרצים/ות ומנתחים מקרים וסוגיות שעולים בהם.
הקבוצה תיפגש כ-10 פעמים בשנה בקמפוס החדש בבצלאל, תתבונן יחד בתיעוד של תהליכי למידה ותנתח מקרים וסוגיות שיעלו בשעורי הסטודיו. למחקר 3 מטרות עיקריות: 1. פיענוח, ניתוח וניסוח של פדגוגית סטודיו בתחומים שונים; 2. פיתוח כלים ופתרונות פדגוגיים לסוגיות שעולות מתיעוד תהליכי ההוראה והלמידה; 3. בחינת מידת ההעברה והשימוש במיומנויות שנלמדו במסגרת לימודי מקצועות האמנות, העיצוב והאדריכלות בקורסים אחרים בבצלאל ובהקשרי עבודה שונים של בוגרי התכנית (לא רק במקצועות העיצוב).
המחקר ממומן על-ידי אגף המדענית הראשית של משרד החינוך.
שותפים: פרופ' אדם לפסטיין, ד״ר צבי בקרמן, ד״ר מתן ברק, ד״ר אדית בוטון, אדר׳ בר מוסן לוי, לנה דובינסקי והדר שפירא.
התפתחויות טכנולוגיות, שיקולים כלכליים ושינוים תרבותיים, העלו את הדרישה לתכניות לימוד מקוונות.
מגפת הקורונה האיצה תהליכים אלה ואילצה כמעט את כל מוסדות החינוך להעתיק את המרחבי ההוראה הפיזיים אל פלטפורמות דיגיטליות. כתוצאה מכך המחקר בנושא הוראה ולמידה מקוונת הצליח להעמיק את הידע הנוגע להזדמנויות והאתגרים של צורת למידה זו. אולם רוב המחקר שנעשה עד כה בנושא התמקד בתהליכי למידה של ידע דקלרטיבי ומיומנויות קוגנטיביות, ומעט מאוד ידוע על הוראה ולמידה של מיומנויות פסיכו-מוטוריות מרחוק. רוב הלמידה המקוונת של מיומנויות פסיכו-מוטוריות מתבצעת בעזרת הדרכות (טוטוריאלים) מבוססות וידאו. להדרכות אלה יתרונות רבים, אולם, למרות הפופולריות הרבה שלהן בקרב הלומדים, אנו מאמינים כי ניתן לפתח להן פורמטים חדשים, לשלב בהן טכנולוגיות חדשות ולפתח מתודות הוראה חדשניות המשלבות אותן באופן סינכרוני וא-סינכרוני במהלכי למידה מורכבים.
פרויקט מחקר זה מתמקד, אם כן, בצורות למידה והוראה מקוונת של מיומנויות פסיכו-מוטוריות, ובפיתוח פורמטים חדשים של הדרכות מקוונות מבוססות ווידאו. מקרה הבוחן הראשון שלנו בודק האם היכולת שמציעה טכנולוגית עקיבת מבט לסמן את מיקוד המבט של המדגימ/ה עם גבי סרטון וידאו תאפשר: 1. הבנה טובה יותר של תיאום העין והיד בתהליכי העבודה על המשימה; 2. במצב בו הסטודנט הוא המדגים, הבנה טובה יותר של הקשיים שהסטודנטים/ות חווים בתהליך הלמידה והמקומות שבהם הם/ן מצליחים/ות. מקרה הבוחן השני בודק הזדמנויות ללמידה של מיומנויות ניפוח זכוכית בסביבות וירטואליות.
שותפים: שירלי בר אמוץ, לנה דובינסקי
בתהליכי ההוראה והלמידה של מעצבים ואדריכלים נוסחו רק בצורה חלקית עד לשנות ה-80 של המאה ה-20. התיאוריה שנוסחה אז מיקמה את מנחה הסטודיו כשחקן העיקרי בתהליך הכשרת הסטודנטים, וכמחזיק כמעט בלעדי של הידע העיצובי. מאז, נעשו ניסיונות שונים לערער על הגישה הזו ולתת משקל רב יותר לסטודנטים בתהליכי הכשרתם. אולם התיאוריות העכשוויות בנושא אינן מתחשבות בשינויים הרדיקאלים שהכניסה המהפיכה הדיגיטלית לתהליכי ההוראה והלמידה של הסטודנטים במיוחד להשפעתם של סוכני למידה דיגיטליים לתהליך ההכשרה.
מחקר אמפירי זה מנסה להסביר תהליכי למידה של סטודנטים לעיצוב ואדריכלות בתוך "אקולוגיה של סוכני למידה". לפי גישה זו, הסטודנטים עצמם הם סוכנים הפועלים לצד סוכנים אחרים ויוצרים מערכת דינאמית של אינטראקציות היברידיות. סוכני למידה אלה יכולים להיות אנושיים ולא אנושיים, והם יכולים להיות ממוקמים במרחבים פיזיים ודיגיטליים בו זמנית. סוכנים אלה יכולים להיות הדמויות האנושיות והדיגיטליות איתם הסטודנטים נמצאים באינטראקציה (כדוגמת מרצים, מנחים טכניים, בוטים ואווטרים מבוססי בינה מלאכותית); המרכיבים השונים של הסביבה הפיזית והדיגיטלית בה הם שוהים (כדוגמת מאפייני הסביבה הפיזית, VR, AR, XR); המודלים הפיזיים והדיגיטליים שהם מייצרים; ואמצעי הייצוג והייצור הדיגיטליים והפיזיים המשמשים אותם בתהליכי היצירה והלמידה השונים.
המחקר מבוסס על שיטות איסוף מידע אמפירי על-ידי תצפיות וראיונות, ופיענוח המידע מתבסס על גישות סוציומטריאליסטיות במדעי החברה, תרבות חומרית ומדעי המלאכות.
בספטמבר 2023 הצגנו את מחקרנו "ללמוד דרך עיניו של אחר: הוראה מקוונת של מלאכות בעזרת טכנולוגית עקיבת מבט" בביאנלה הבינלאומית למדעי הקראפט, שהתתקיימה באוניברסיטת גוטנברג בשוודיה. ביחד עם המעצבת שירלי בר אמוץ, פרופ' קריסטה אסטרחן, ודר' ג'נאן סאבא, הדגמנו כיצד ניתן להשתמש בטכנולוגית עקיבת מבט בזמן הדרכת מיומנויות בכדי לסמן ללומד לא רק מה היידים עושות אלא גם לאן המבט מרוכז. אנו מאמינים כי בצורה זו ניתן לחזק את יכולת הלמידה של מיומנויות מרחוק תוך פיתוח פורמטים פדגוגיים היברידיים וחדשניים.
Between the 20 and the 22nd of September we presented our research "Learning through the eyes on another, Online instruction of craft skills using eye-tracking technology" in the Biennial International Conference for the Craft Sciences at the Craft Laboratory of the University of Gothenburg, Sweden. Together with Shirly Bar Amotz, Prof. Christa Asterhan and Dr. Janan Saba we explored how eye-tracking technology (ETT) creates unique opportunities to enable online learning of craft skills and improve craft education in hybrid and distant learning settings.
פרסומים ומאמרים
הביקוש להוראה ולמידה מרחוק עלה בעשור האחרון, והואץ עוד יותר על ידי המגבלות החברתיות שהשיתה מגיפת הקורונה. לאור האתגרים הגלובליים המשפיעים על ניידות, כגון מגפות, מלחמות, וחוסר יציבות אקלימית, למידה והוראה מקוונת צפויה להישאר חיונית ונדרשת גם בעתיד. עם זאת, בעוד שהמחקר אודות הוראה ולמידה מקוונת התקדם בצורה משמעותית, ההתמקדות העיקרית היתה בהוראה ולמידה של ידע הצהרתי ומיומנויות חשיבה. לפיכך, מעט מאוד ידוע על הוראה מקוונת ולמידה מרחוק של מיומנויות פסיכומוטוריות ומלאכות. המאמר והתערוכה המתוארת בו בוחנים את השימוש בטכנולוגיית עקיבת מבט בזמן הדרכת מיומנויות בכדי לאפשר ולשפר הוראה של מלאכות בצורה מקוונת. בעוד המאמר מתמקד בספרות הרלוונטית, התערוכה מכילה הדגמה חיה של הדרכה מקוונת של משימת מלאכה פשוטה באמצעות וידאו מרובד במידע ממערכת עקיבת המבט. כך ניתן לסמן ללומד לא רק מה היידים עושות אלא גם לאן המבט מרוכז ולהעביר מידע רב יותר הנוגע לקשר עין-יד.
The demand for online education has surged in the past decade, further accelerated by the COVID-19 pandemic. Given the ongoing global challenges affecting mobility, online learning is expected to remain vital. However, while educational research has made significant progress in establishing design principles for effective online teaching and learning, the main focus of this scholarly work is on the acquisition of declarative knowledge and cognitive skills. Hence, very little is known about the online teaching and distance learning of psychomotor skills. This paper and exhibition explore the use of Eye-Tracking Technology (ETT) to address this gap by enhancing craft education in hybrid and distance learning settings. While the paper focuses on the relevant literature, the exhibition contains a live demonstration of a synchronized online tutorial of a simple craft task using ETT-augmented video.
Pelman, B., Bar-Amotz, S., Asterhan, C., & Saba, J. (2023). Learning through the eyes of another: Online Instruction of Craft Skills Using Eye-Tracking Technology. FormAkademisk, 16(4).
רוב המחקר האתנוגרפי על הוראה ולמידה של אדריכלות מתמקד באירועי הוראה פורמליים. המחקר הקיים מנתח בעיקר מפגשים בין תלמידים ומורים במפגשי הדרכה, הגשות, ומצגות רשמיות. ידע אדריכלי, לעומת זאת, נרכש גם באופן לא פורמלי בין מפגשים אקדמיים רשמיים. מחקר זה מתמקד בתהליכי למידה בלתי פורמליים של עיצוב אדריכלי במסגרת תוכניות אקדמיות. הנתונים נאספו במהלך שמונה חודשים של מחקר אתנוגרפי בתוכנית לתואר שני באדריכלות הממוקמת בברצלונה. ניתחנו את הנתונים באמצעות מתודולוגיה אינדוקטיבית ופירשנו את הממצאים באמצעות גישה תיאורטית סוציו-חומרית. מאמר זה תורם להבנה של תהליכי למידה בלתי פורמליים בחינוך אדריכלי, ומעריך מחדש את תפקידו של מנחה העיצוב על-ידי מקומו בהקשר רחב של שחקנים הפועלים יחד להפקת ידע.
Most ethnographic research on architectural education focuses on formal teaching events. It mainly analyses meetings between students and teachers in tutorial sessions, design reviews, and formal presentations. Architectural knowledge, however, is also acquired informally between formal academic sessions. This study focuses on informal design-learning processes within formal architecture academic courses. Our data were collected during eight months of ethnographic study in an immersive masters level architecture programme. We analysed our data using a macro-level inductive methodology and interpreted our findings using a sociomaterial theoretical approach. This paper offers two types of contributions. Theoretically, it contributes to our understating of informal learning processes in architectural education by demonstrating how different actor network compositions and dynamics affect informal learning. Pedagogically, it re-evaluates the role of the design instructor within a broader context of actors working together to produce knowledge and develops a network approach to design education.
Pelman, B., Amit R. Z., (2023) Informal learning in architectural education through sociomaterial approaches: Towards a network-based pedagogy in design education, The Design Journal, 26:5, 776-797, DOI: 10.1080/14606925.2023.2238356
רוב התוכניות האקדמיות להוראת האדריכלות משתמשות במודל פדגוגי שבו התלמידים בונים את הידע העיצובי שלהם על ידי עבודה בפועל על פרויקט אדריכלי. בשל הגודל והמורכבות של הסביבות הפיזיות אותן הם לומדים, התלמידים מפתחים את הידע העיצובי בעיקר על ידי שימוש בייצוגים. לכן, לעתים קרובות נמנעת מהם למידה המתרחשת כתוצאה של ניסיון בעבודה בלתי אמצעית בחומר. במחקר זה, אנו מחפשים ראיות לכך שלחוויות חומריות יש השפעה על למידת אדריכלות. תוך שימוש בגישות תיאורתיות סוציו-חומריות, עקבנו אחר שני קורסי סטודיו בהם הסטודנטים בנו בפועל את מה שעיצבו. ניתחנו את יומני הלמידה של התלמידים ומצאנו התאמה בין עבודה בחומר מסויים לבין ידע, מיומנויות וכישורים טכנולוגיים ספציפיים, והדגמנו כיצד חומרים יכולים לשמש כ"סוכני למידה" בחינוך האדריכלי.
Most contemporary architecture programmes use a pedagogical model in which students construct their design knowledge by engaging in an architectural project. Due to the size and complexities of the physical environments they study, students develop their design knowledge primarily by using representations of the material world. The learning opportunities afforded by the experience of materials hence are often overlooked. In this study, we seek evidence that material experiences have an agency on architectural teaching and learning. Using sociomaterial perspectives, we followed two architecture designbuild courses, analysed their students’ learning diaries, and contextualised them with the teacher’s pedagogical reflections. We found correlations between specific materials and specific knowledge, skills, and technological competencies and demonstrated how materials could be used as ‘learning agents’ in architectural education. The paper’s findings contribute to the development of a material-driven pedagogy in which materials are used as ‘learning agents’ in architectural education.
Pelman, B., & Zoran, A. R. (2022). Material-Driven Architectural Pedagogy : A sociomaterial perspective. FormAkademisk, 15(1).
בעשורים האחרונים בנייה של פרוטוטיפים אדריכליים חזרה להיות פרקטיקה שימושית בהוראת אדריכלות ובמחקר. מוסדות למחקר והכשרת אדריכלים משתמשים בבניית פרוטוטיפים בשתי מסגרות עיקריות: בקורסי סטודיו, ובמעבדות מחקר של ייצור דיגיטלי. מסגרות אלו מאופיינות בסביבות טכנולוגיות אינטסיביות, ממשקים דיגיטליים ועבודה משמעותית בחומר והן מקדמות גישות אלטרנטיביות להוראה ולמידה של אדריכלות. עם זאת, הדרכים שבהן מתרחשת הלמידה במסגרות אלו אינן מובנות במלואן. מחקר זה נועד לחקור כיצד בנייה של פרוטוטיפים אדריכליים משפיעה על הדרכים שבהן נבנה ידע אדריכלי עכשווי.
In the last three decades Architectural Prototyping (AP) has been reinstated as a useful teaching tool by a growing number of architecture higher education institutions. These institutions are using AP within two main frameworks: designbuild courses and Digital Fabrication Laboratories (DFL). These frameworks are characterized by intensive technological and hybrid digital-physical environments, and they promote an alternative teaching and learning approach to mainstream architectural education. However, the ways in which learning is constructed within these frameworks is yet to be fully understood. Therefore, this research aims to explore how AP affects the ways in which architectural knowledge is being constructed in contemporary architectural educational settings. Our multidisciplinary research is positioned at the intersection of three research areas: architectural education, craft practice, and Human-ComputerInteraction (HCI). It adopts the ‘enactivism’ epistemology and investigates the cognitive processes behind the craft of architectural prototyping within the context of entangled social-material and digital learning environments.
Barak Pelman & Amit Raphael Zoran. (2023) Informal learning in architectural education through sociomaterial approaches: Towards a network-based pedagogy in design education. The Design Journal 26:5, pages 776-797.
