המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית
قسم تصميم السيراميك والزجاج
Department of Ceramics and Glass Design
יעל עצמוני אמנית וקדרית, מרצה בכירה וראש תחום החומר במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית. עצמוני בוגרת החוג לאמנות באוניברסיטת חיפה בהצטיינות וזוכת פרס מוד פרידלנד למצוינות בקרמיקה.
על ידי שימוש במגוון מדיומאלי רחב (פיסול, רישום, וידאו ואינסטליישן) עוסקת עצמוני בקשר בין סמל למקום ובנושאים של זיכרון וחומר. עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד וקבוצתיות בחללים שונים בארץ ובעולם. ביניהם תערוכות יחיד בגלריה פריסקופ, בית בנימיני ובית האמנים בתל אביב, מוזיאון הקרמיקה ברלין - Keramik Museum Berlin , גלריה ואן פאנג בייג'ינג - Wan Fung Gallery, וגלריה לאמנות הקרמיקה בסידני - Ceramic Art and Perception Gallery.
עצמוני השתתפה בסימפוזיונים ותוכניות שהות אמן בין-לאומיים. ביניהם סימפוזיון הקרמיקה ביכניה צ'כיה, אמנית אורחת באקדמיה ע''ש ריטפלד אמסטרדם, אמנית אורחת בבורג אקדמי הללה גרמניה. בנוסף, עצמוני משתתפת בוועדות שיפוט פרסי אות העיצוב מטעם משרד התרבות והספורט.
אחד הפרויקטים הבולטים של יעל עצמוני הוא 'שרטוטי שכחה' (Tracing Oblivion) שהוצג בארץ ובאירופה. הפרויקט מתבסס על מחקר מקיף של עדויות ושרטוטי מפות של מחנה המוות סוביבור בפולין. 'שבילי יער' (Forest Path) הינו פרויקט נוסף של יעל עצמוני בו הציבה גופים במימי בריכת הקשתות רמלה במקביל לעבודת וידיאו אותה הציגה בגלריה בבית בנימיני.
מעצב קרמיקה וחוקר מדעי המחשב. שרן חוקר ומפתח שימושים רובוטיים לעיצוב וייצור קרמי במסגרת דוקטורט במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. בנוסף מפתח כלי בינה מלאכותית ללימוד וסינתוז של סגנון אישי בעבודה אמנותית. מרצה במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל. בוגר תואר שני MFA בקרמיקה מ־ Cranbrook Academy of Art בארצות הברית. ממקימי חברת עיצוב התאורה Lightexture . עבודותיו הוצגו בתערוכות בארה״ב וישראל, ונמצאות באוספים ציבוריים ופרטיים.
קדר,אמן מיצג ומרצה לקרמיקה במוסדות שונים.
בעל סטודיו עצמאי בתל אביב.
בוגר המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל בשנת 2000
מתמחה בדפוס רשת קרמי ופייפרקלי/חומר סיבי
חבר מערכת "1280" – כתב עת ישראלי לתרבות חומרית
חבר בקבוצת ח'נום – 4 קדרים וקדריות אשר שמו להם למטרה להנחיל את האהבה למלאכת הקדרות בקרב הקהל הרחב באמצעות אמנות המיצב והמיצג.
זוכה מילגת AIDA למרכז ווטרשייד לאמנות הקרמיקה, מיין ארצות הברית שנת 2010
משתתף בתערוכות בארץ ובעולם בין השאר בביאנלה ה 5 לקרמיקה ישראלית "חומר,רגש" (2009), הביאנלה הבינלאומית ה–2 לקומקומים בשנחאי(2010), "מעצבים+10" מוזיאון העיצוב בחולון(2012), הקונגרס ה-47 של האקדמיה הבינלאומית לקרמיקה בברצלונה (2016), "זהות,מקום" כנסת ישראל ירושלים(2016) ,"גוף ראשון טבע שני" הביאנלה ה-1 לאמניות ועיצוב תל אביב (2020)
עבודותיו נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים בארץ ובחו"ל בין היתר ב-
אוסף העיצוב הקרמי של כנסת ישראל
אוסף הגלריה לאמנות אום אל פאחם
אוסף של הגלריה לקומקומים מודרניים בשנחאי, סין
אוסף מרכז ווטרשייד לאמנות הקרמיקה מיין ארצות הברית.
אמנית רב תחומית, יוצרת במדיות כמו וידאו, מיצב והדפס, ובדיאלוג עם תחומי המחול והתיאטרון. בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, בצלאל (.B.F.A) ותואר שני מהחוג לספרות כללית, אוניברסיטת תל אביב. הציגה תערוכות יחיד בבית טיכו - מוזיאון ישראל, במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, במשכן לאמנות עין חרוד, ועוד. השתתפה בעשרות תערוכות קבוצתיות בגלריות ומוזיאונים ביניהם: מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון פתח תקוה לאמנות, The National Taiwan Museum of Fine Arts, Orange County Museum of Art MAXXI Museum, Bonn Museum of Art, The National Art Center - Tokyo. בין הפרסים בהם זכתה: פרס בתחום הוידאו לאמן בכיר מטעם משרד התרבות והספורט, פרס פינס לגרפיקה ישראלית - מוזיאון ישראל, Premio Combat Prize בתחום הוידאו, ופרס קולב - מוזיאון תל אביב.
לנה דובינסקי היא מעצבת המתמחה בתחום הקרמי, חוקרת ומרצה במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל. בעבודותיה היא חוקרת את הנושאים הקשורים בהכרה המחודשת באחריותו החברתית והסביבתית של המעצב ובהיבטים האתיים של העשייה והייצור העצמי. היא תרה אחר ההזדמנויות למימוש ערכי השפה החומרית המקומית והייצור המקומי בעידן הגלובליזציה. עבודותיה נכללות באוספים ובתערוכות בארץ ובעולם והיא זכתה במספר פרסים ומענקים. בנוסף, היא אוצרת תערוכות וכותבת מאמרים המתמקדים במקומו של הקראפט בעשייה ובמחקר העכשוויים.
כמרצה בבצלאל היא מתמקדת בסוגיות חברתיות ואקולוגיות. היא שימשה כראש מסלול העיצוב במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בין השנים 2008-2014 והחל משנת 2014 היא מרכזת את קבוצת המחקר "עיצוב חומרים" הפועלת במסגרת המחלקה והרשות למחקר ולחדשנות בבצלאל. היא פועלת כמרצה אורחת במוסדות אקדמיים בארץ ובעולם.
דובינסקי סיימה בהצטיינות את לימודי התואר הראשון במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל. את התואר השני בהצטיינות סיימה באוניברסיטת תל-אביב. התזה שלה עסקה בבחינת המודלים התכנוניים של "ועד ירושלים" שפעל בעיר לאחר שנת 1967. כיום היא דוקטורנטית במסגרת המעבדה לארכיאולוגיה חישובית ובמסגרת בית ספר ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל ללימודים מתקדמים במדעי הרוח של האוניברסיטה העברית.
חי ויוצר בפרדס חנה
אחראי על המרכז לקרמיקה בגבעת חביבה.
יחיד:
2007 – "סביבות", גלריה לאומנות גבעת-חיים איחוד.
2006 – "תגובה אישית", אמנות חזותית, מכללת קיי, ב"ש.
2003 - "אזור הדמדומים", גלריה לאומנות, גבעת חביבה.
זוגית:
2017 - "מתי יצלצלו הפעמונים?", תערוכה משותפת עם מוחמד אבו רקייה, הגלריה לשלום גבעת חביבה.
קבוצתי נבחרות:
2020 – "גוף ראשון טבע שני", הביאנאלה לאומנויות ולעיצוב, מוזיאון ארץ ישראל, ת"א.
– "חדר פלאות", גלריה B.Y 5, ת"א.
2019 – "יחסי גומלין", גלריה B.Y 5, ת"א.
2018 – "Terracotta Rave", בית בנימיני, ת"א.
2017 - "חומר אוהב מים", המבשלה, קרית טבעון.
- "שברים", גלריה לאומנות גבעת-חיים איחוד.
2014 – "המשתה", בית בנימיני, ת"א.
2012 -"Superbowl", המשכן לאומנויות הבמה, ת"א.
2011 - "קולות האדמה", מוזיאון וילפריד, הזורע.
2010 - "From the melting pot into the fire", מוזיאון גרדינר, טורונטו, קנדה.
2009 – "ציטוט", בית אהרון כהנא, ר"ג.
– "רקמות", גלריית אוניברסיטת בן-גוריון, ב"ש.
2006 – "חותם בחומר", גלריה לאומנות, אום אל פאחם.
– Sofa, Chicago, USA
2005 – הקדרות הפלסטינית המסורתית בחברון, משכן לאומנות, עין חרוד.
2003 - "אלפאחורה", גלריה לאומנות, אום אל פאחם.
2002-2016 – מציג ב7 ביאנאלות לקרמיקה ישראלית, מוזיאון ארץ ישראל, ת"א.
תצוגה קבועה:
כנסת ישראל, ירושלים.
מוזיאון לאומנות SCHWERIN, גרמניה.
פרסים:
2018 – פרס מוד פרידלנד.
1981 - פרס האומן הצעיר, קרן שרת.
אמנית רב חושית, פועלת שנים במקביל במדיומים שונים: וידאו- צילום- מיצב- מיצג- ציור- טקסט- רישום- תחריט- סאונד + + +
עוסקת בפיתוח שפה הנותנת ניראות למרחבי פנים הגופ הפרטי, במרחבי גוף עצמי/ פרטי/ פנימי:
גוף כמקום עקרוני:
במקום הזה, על האדמה הארורה הכואבת והמכאיבה, במלוא הדרה.
נעה תוך כדי תנועה בבחינה ושאלה של הגדרות מיגדריות, חברתיות ופוליטיות, מתוך החיים אל האמנות ובחזרה.
בודקת בימים ובלילות, מנסה לגעת בעורות הגוף הבוער, לברר ולבער מחלות עקשניות ושאלות קשות, להאיר זכרונות אבודים מתרדמת.
פועלת בשדה האקדמי במקביל, ללמד מתוך תפיסת עולמי והבנתי את האפשרויות ללכת בדרכים, אחרות.
חיה, עובדת ומשתדלת לנשום בדרום תל אביב- יאפא.
אמן, מרצה בכיר במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית. בוגר תואר שני [M.A. ART], אוניברסיטת ברטון הול, לידס, אנגליה.
זוכה פרסים רבים ובהם פרס שרת החינוך, פרס עידוד היצירה, פרס האמן הצעיר ופרס קרן שרת.
לאורך כל פעילותו האמנותית קאשי עושה שימוש חדשני בטכניקות ציור מסורתיות ובמחקר חומרי. מעשה הציור שלו ניזון מתובנות שהן פרי הניסיון והחשיבה של האמנות המודרנית והאמנות העכשווית תוך מחקר ופיתוח מתמיד של שפה ציורית מובחנת.
מוש קאשי הציג בארץ ובעולם בין היתר במוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב, מוזיאון חיפה, מוזיאון תפן, מוזיאון מאגנס-ברקלי ארה"ב ובאירועים וירידי אמנות מהחשובים בעולם.
עבודותיו נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים כמו מוזיאון ישראל, מוזיאון חיפה, מוזיאון תפן ובאוספים פרטיים וציבוריים בעולם.
ג'קרדנה קורי היא קדרית ואמנית. נולדה בשנת 1966 במקסיקו סיטי, ועלתה לישראל בשנת 1987. סיימה את לימודיה במחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל בהצטיינות בשנת 1991, ומאז היא פועלת בסטודיו הפרטי שלה בתל אביב. מלמדת מאז שנת 2006 כמרצה בכירה במחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל. בעלת תואר שני בפילוסופיה ואמנות מאוניברסיטת תל אביב (2021). לאורך כל פעילותה האמנותית, עסקה קורי בטכניקות קדרות מסורתיות. עם זאת, תמיד שאפה להחריג את כדיה ואת כליה מקונספציות פונקציונליות, ולשלב בהם ביטוי אישי ואמנותי תוך מחקר ופיתוח מתמד של החומר הקרמי. כך, גולשות עבודותיה של קורי לתחום פיסולי של ממש. קורי הציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. היא זוכת פרס אריקה ולודוויג ג'סלסון, פרס בצלאל, פרס בלומנטל לקדרות ופרסי קרן שרת. חלק מגוף עבודתה נמצא באוספים פרטיים.
גלריית תמונות
ג'קרנדה קורי (צילום: אילן עמיחי)
זיויה קיי היא חוקרת אתיקה חזותית, מומחית באסטרטגיות של תרבות חזותית. במחקר הדוקטורט שלה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, היא טבעה את המושג 'חתימת ההופעה' המצביע על חיבור חדשני בין עיצוב אורבני, אתיקה חזותית והקטיביזם. קיי בעלת .B.Ds. לעיצוב תעשייתי מבצלאל .B.Sc. מהפקולטה למדעי המחשב בטכניון ו .M.Sc. מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, היא מרצה בכירה בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים; קיי היא הבעלים של סטודיו kUAH (טקסטיל ביוגרפי) חברת מטה ומנהלת תחום פעולת תרבות כאסטרטגיה ביוזמת ÏSRAEL100, עמיתת ספרייה במכון ון ליר ירושלים, יוזמת ויושבת הראש של הכנס הבינלאומי
Urban Action as Open Source.
גלריית תמונות
ד׳׳ר זיויה קיי, מערכת תכריכים לאשה, פשתן, חצץ וחוט מוזהב (צילום: יורם אשהיים)
דפנה קפמן
בוגרת האקדמיה על שם גריט ריטוולד באמשטרדם (1999) ובעלת תואר שני מהמוסד ללמודי אמנות על שם סנברג, אמשטרדם (2001).
עבודתיה הוצגו בתערוכות יחיד רבות בין היתר במוזיאון האוניברסיטאי לאמנות עכשווית בוושנגטון (2011), במוזיאון לאומנות ועיצוב סאן פרנסיסקו (2015) בגלריית לורץ'+זיידל קונטמפוררי , ברלין (2017) ועוד. השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם. זוכת פרס עידוד היצירה של משרד התרבות לשנת 2011, פרס היצירה בתחום העיצוב לשנת 2016 ופרס לאמנית עכשווית על שם אנדראה מאטר לשנת 2019.
עבודותיה נכללות באוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ויקטוריה ואלברט , מוזיאון קורנינג לזכוכית, ועוד.
בין השנים 2005-2011 שימשה ראשת תחום הזכוכית בבצלאל.
מרצה בכירה במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית , בצלאל.
מרצה אורחת בין היתר באוניברסיטת טוקיו לאמנות, באוניברסיטת בול סטייט באינדיאנפוליס, באוניברסיטת קובלנץ, גרמניה, במוזיאון קורנינג לזכוכית, ועוד.
"עבודתה משלבת בין ערכי המקום, באמצעות לקסיקון בוטני השולח אל מרחבי תודעה תרבותיים של הנצחה, הקרבה ואבלות, באמצעות עבודת כפיים עמלנית בזכוכית וברקמה" (מתוך קטלוג הזוכים של פרסי משרד התרבות).
