המחלקה לתרבות חזותית וחומרית
قسم الثقافة البصرية والمادة
Department of Visual and Material Culture
גל הרץ הוא ראש המחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל. הוא גרמניסט וחוקר תרבות. מחקריו יוצרים חיבור בין היסטוריה ופילוסופיה של המדע לבין לימודי תרבות. הוא בוחן את עלייתן של דיסצפלינות חברתיות סביב 1900 במרחב דובר הגרמנית, כגון קרימינולוגיה, סוציולוגיה, סקסולוגיה, משפט ופסיכיאטריה; זאת מתוך זיקה לתרבות פופולרית, התפתחות העיתונות ואמצעי המדיה, תיאטרון, ספרות ואמנות. לטענתו, הנקודה המקשרת בין תחומים נפרדים־לכאורה אלה היא כינונו של סדר חברתי על בסיס מדומיין נורמטיבי חדש. גל הוא בוגר תואר שני ודוקטורט במכון כהן באוניברסיטת תל אביב, עבר השתלמות בתר־דוקטורט במרכז ללימודי ספרות ותרבות בברלין (ZfL), ולימד באוניברסיטת הומבולדט ובאוניברסיטה החופשית של ברלין. לאחר מכן היה מנהל שותף של פרויקט המחקר "מדעי הרוח באזורי קונפליקט" במרכז מינרבה למדעי הרוח, ושימש כעמית מחקר והוראה במכון כהן ובביה"ס ללימודי תרבות באוניברסיטת תל אביב. במקביל לעבודתו באוניברסיטה, הוא העורך של "מניתוק לשילוב", כתב עת אקדמי שפיט של האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך, בו הוא גם מעורב בתהליכי הכשרת אנשי הוראה ובפיתוח ויישום הגישה של האגף: פדגוגיה טיפולית.
היסטוריונית אמנות וחוקרת תרבות חזותית.
תחומי ההתמחות שלה נעים בין תולדות האמנות של ימי-הביניים (עם דגש על האמנות של צפון איטליה); אדריכלות של זיכרון והנצחה (עם דגש על ישראל); היבטים שונים של הזיקה בין אמנות דתית לתרבות חילונית (עם דגש על סוגיות של חילול הקודש וקידוש החול); ושאלות הנוגעות במפגשים בין אמנות "גבוהה" לתרבות חזותית פופולרית ובאופציות שונות של השראה (בין "התכתבות" ל"מחווה" ובין האדרה להדרה).
נעמי מלמדת במחלקה לתרבות חזותית וחומרית, בתכנית הב.א. לתרבות חזותית וחומרית, בתואר השני בתקשורת חזותית ובתואר השני במדיניות ותאוריה של האמנויות.
מעצב תעשייתי בעל סטודיו עצמאי, מרצה בתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי ובמחלקת תרבות חזותית וחומרית בצלאל ובRMIT מלבורן, אוסטרליה בתואר ראשון לעיצוב תעשייתי ובתואר שני לעיצוב חדשנות וטכנולוגיה בשנים 2016-2019.
בעל דוקטורט מאוניברסיטת RMIT החוקר שיטות הנצחה שאינן פורמליות. עוסק במחקר יוצר, Creative practice research בתחומי העיצוב ובחיבור בין עיצוב וחינוך בבתי ספר יסודיים, ושילוב א.נשים עם מוגבלות בלימודי עיצוב ואמנות באקדמיה.
גלריית תמונות
מתקני ייבוש פרחים, 2013
יליד 1976, תל-אביב, חי ועובד בתל-אביב. בוגר לימודי תואר ראשון במחלקה לאמנות, אקדמיה בצלאל לאמנות ועיצוב, ירושלים, תואר שני בתוכנית התואר השני של בצלאל, תל-אביב והקופר יוניון למדע ואמנות, ניו-יורק.
זוכה פרס לורן ומיטשל פרסר לצילום לאמן ישראלי צעיר, מוזיאון ת"א 2015. פרס רודין לצילום, מוזיאון נורטון, פלורידה 2015. פרס שרת התרבות מטעם משרד החינוך והתרבות 2015. מלגת שהות ויצירה בבאזל מטעם Culture-Scapes וIAAB שוויץ, פרס אמן צעיר מטעם משרד החינוך והתרבות לשנת 2009. פרס המבקרים על הפרפורמנס "מיין-ג'רוזלם", התאטרון הלאומי, מנכן, גרמניה ומלגת מפעל הפייס לאמן לשנת 2013. זוכה מלגת קרן יהושע רבינוביץ' לאמנות לשנת 2004.
הציג תערוכות יחיד במוזיאון ת"א לאמנות, מוזיאון נורטון, פלורידה, הביאנלה ה-12 לאמנות עכשווית בנאפולי, ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות ת"א, המשכן לאמנות, עין חרוד, מוזיאון הרצליה לאמנות, הילטס בונקר-גרמניה, גלריה סדנאות האמנים ת"א, גלריה טל אסתר ת"א, גלריה חזי כהן ת"א, גלריה נגא ת"א, חלל ההינטרהוף בבאזל, פסטיבל הצילום הבינלאומי השני ביפו, פרפורמנס (מיין ג'רוזלם) בשוויץ, מינכן, קפריסין, ועוד. כמו כן, השתתף בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם. עבודותיו של מימון התפרסמו בקטלוגים, כתבי-עת ומגזינים רבים בארץ ובעולם. 2002-2005 צלם במגזין האופנה והתרבות הצרפתי Purple משנת 2002 מלמד במחלקה לצילום של בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים ומ2015-2019 מנהל החוג לצילום במדרשה לאמנות בבית ברל.
גלריית תמונות
רמי מימון, ״קריאה נוספת״, מוזיאון ת״א לאמנות 2015-2016
דליה יפה מרקוביץ' מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים.
מרקוביץ' כתבה את עבודת הדוקטור בבית הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית בירושלים (2007). השתתפה בתכנית פוסט-דוקטורט באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2008), וסיימה את לימודי התואר השני במחלקה לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב (2010). בשנת 2003 הייתה עמיתה במרכז השל לקיימות, תל אביב ועמיתה במכון מנדל למנהיגות, ירושלים (2004-2006).
מרקוביץ' מרצה וחוקרת בתחום החינוך (לאמנות) בחברות מרובת לאומים ותרבויות. מרקוביץ' ערכה את כתב העת המקוון "בצלאל, כתב עת לתרבות חזותית וחומרית" (2014-2016); "הכיוון מזרח" (2003-2005); "נגה" (2004-2005); "עיתון 77" (2006-2007); "בלוק, כתב עת לארכיטקטורה, מדיה , תיאוריה ועיר" (2008). ערכה את אסופת המאמרים:
Understanding Campus-Community Partnerships in Conflict Zones, Engaging Students for Transformation Change, Palgrave McMillan Publisher, 2019.
ספרה: Nationality and Ethnicity in an Israeli School: A Case of Jewish-Arab Students
ראה אור בשנת 2019 בהוצאת Routledge.
מרצה לאנגלית במחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל.
מרצה לאנגלית במחלקה לתרבות חזותית וחומרית באמן בצלאל – המרכז ללימודי אמנות ועיצוב
לציבור החרדי, וכן במכינה הייעודית של בצלאל לציבור החרדי.
בוגרת תואר שני להוראת שפות - אנגלית באוניברסיטת תל אביב – סיום בהצטיינות.
בוגרת תואר ראשון לבלשנות אנגלית באוניברסיטת בר אילן .
תעודת הוראה – אנגלית באוניברסיטת בר אילן.
התמחות בהוראת אנגלית ללקויי למידה בסמינר הקיבוצים.
חוקרת קולנוע ומרצה במסגרת המחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל ובבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל אביב.
מחקריה עוסקים בקשרים שבין קולנוע, טכנולוגיה ומוזיקה. מחקרים אלו מתמקדים בחוויות גופניות ותפיסתיות של צפייה והאזנה לתכנים פופולריים: מערוצי מוזיקה להיאבקות מקצועית בטלוויזיה, בין המיוזיקל ההוליוודי הקלאסי לאפוס ההיסטורי, כמו גם החוויות והביטויים השונים של רפלקסיביות וסינפיליה בקולנוע ובמרחבים שונים ברשת. תומר סיימה תואר שני מחקרי בביה"ס לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב בנושא המיוזיקל התקופתי. היא בוגרת המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל.
ליאת סאבין בן שושן, PhD. כותבת וחוקרת המתמקדת ביחסים החומריים, סוציו-פוליטיים ומתודולוגיים בין הארכיטקטורה והמרחב האורבני ודימויים חזותיים – אנאלוגיים ודיגיטאליים, תצלומי סטילס ודימויים קולנועיים. היא כותבת חוקרת ומלמדת על קולנוע, פוליטיקה ומרחב, ועל הקולנוע כאמצעי להבין את ההיסטוריה וההווה של הסביבה הבנויה. עמיתת פוסט דוקטורט בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, חוקרת את עבודתו של אדריכל יצחק פרלשטיין (2021-2020).
פרסמה מאמרים בכתבי עת אקדמיים אודות סרטי יומן דוקומנטאריים והמרחב הביתי, על חלונות כמרחבי ביניים בין פנים וחוץ ובין מרחב פיזי ווירטואלי, על ההיסטוריה של דימויים חזותיים של מרחבי הרס מדינתיים (המקרה של ליפתא), ועל השתקפותם של רעיונות בארכיטקטורה ובקולנוע של אמצע המאה העשרים בבריטניה בעידן של לאחר מלחמת העולם השנייה. ערכה גיליון של כתב עת אינטרנטי על קולנוע תיעודי העוסק בארכיטקטורה.
מלמדת בבצלאל, בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, חיפה, ובתכנית הרב תחומית לאמנויות באוניברסיטת תל אביב.
עליתי עם בעלי מדרום אפריקה בשנת 1987. שני ילדינו נולדו בארץ. מאז 1991 אני מלמדת אנגלית כשפה זרה באוניברסיטה העברית.
התואר הראשון שלי הוא בפסיכולוגיה והיסטוריה, מ-UNISA (אוניברסיטת דרום אפריקה). יש לי תעודת הוראה, תואר שלאחר תואר ראשון בהוראה מתקנת מאוניברסיטת Witwatersrand (דרום אפריקה) ותואר שני בספרות אנגלית מהאוניברסיטה העברית.
בשנותי כמורה באוניברסיטה לימדתי אנגלית לתלמידים שלמדו מדעי הרוח, מדעי החברה, מדעים מדויקים וסיעוד. אני מצפה בהנאה ללמד חומר חדש לסטודנטים יצירתיים ולעבוד עם ג'ואנה ושאר המורים ביחידה לאנגלית.
תמיד שילבתי את כל ארבעת הכישורים שלי בהוראה, ואני שמחה שהמל"ג הפך גישה זו לגישתו הרשמית. אני מאמינה שהסטודנטים בבצלאל מעוניינים להיות חלק מהקהילה האקדמית הבינלאומית. ידע טוב באנגלית חיוני על מנת להגשים מטרה זו.
אני אלמד את הקורס של רמה בסיסית. הקורס מכוון לבנות יסודות איתנים באנגלית, ובכך להכין את התלמידים לקראת האתגרים של הרמות הגבוהות יותר, ולהגביר את הבטחון העצמי שלהם בשימוש באנגלית הן לצרכים אקדמיים והן בשיחות יום-יומיות.
אשר סלה הינו פרופסור חבר באקדמיה לאומניות בצלאל, במחלקה לתרבות חזותית וחומרים ובתוכנית לתואר מוסמך במדיניות ותאוריה של האמנויות ובאוניברסיטה העברית בירושלים. היה חבר בכיר ב-Katz Center for Advanced Judaic Studies, באוניברסיטת פנסילבניה בשנים -2011-2012 וב-2015 וב-Maimonides Center for Advanced Studies in Jewish Scepticism, באוניברסיטת המבורג בשנים -2017-2018 ו-2020-2021. תחומי המחקר שלו עוסקים בספרות יהודית באיטליה בעת המודרנית, בלימודים ספרדיים ובקולנוע יהודי. בין פרסומיו: מסע בערב של שמואל רומנילי (פירנצה, 2006), שבט סופרים: על רבנים, סופרים ורופאים יהודים באיטליה המאה הי''ח (בוסטון, 2007), מורדכי מורטרה בין רפורמה ומסורת (פירנצה, 2012), יומני ילדים יהודים באיטליה במאה הי''ט (ליוורנו, 2017). מלבד פעילותו המחקרית, הוא עוסק בתרגום ספרות ישראלית מודרנית לאיטלקית, וסופרים איטלקיים עכשוויים לעברית, שופט בתחרויות ספרות וקולנוע, ויועץ אמנותי ומרצה בפסטיבלי קולנוע. בנוסף, כתב עבור מספר עיתונים בינ"ל, ביניהם: La Repubblica, Huffington Post ו-Pagine Ebraiche. הוא עורך בכתב העת להיסטוריה יהודית 'זכור' ומשמש כעורך ראשי אורח ב- Quest. Issues in Contemporary Jewish History, 18 (2020).
ד"ר עדי סלע וינר היא אדריכלית רשומה המתמחה במורשת תרבות ושימור. היא מרצה בביה"ס לארכיטקטורה ובמחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל, ומשמשת רכזת האקדמית של התכנית לתואר שני בעיצוב אורבני ושל מסלול ההתמחות בשימור ומורשת בתכנית. עדי היא בעלת תואר ראשון בארכיטקטורה ובינוי ערים, תעודה בלימודי שימור המורשת הבנויה, תואר שני בשימור ומורשת תרבות, ותואר שלישי (.Ph.D) בסביבה ומורשת תרבות. תחומי התמחותה כוללים שימור מורשת אורבנית ונופים אורבניים-היסטוריים (HUL), אתיקה בשימור, תיעוד והערכה.
ד"ר סלע וינר יועצת שימור לאגף לתכנון מרחבי במטה מינהל התכנון, לוועדה המחוזית מחוז דרום, לעיריית חולון ולמשרד המורשת. היא ריכזה מטעם בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים את פרויקט EDICULA (Erasmus+ project) ואת הדיווח התקופתי ה-3 בנושא מורשת עולם עבור אונסקו. בעבר שימשה כרכזת מדיניות השימור במינהל שימור ברשות העתיקות. עדי היא יו"ר בהתנדבות של הוועדה המדעית לדרכי תרבות של איקומוס ישראל.
ראידה סעאדה בוגרת המחלקה לאמנות תואר ראשון (.B.F.A) ושני (.M.F.A) מטעם בצלאל. מרצה בכירה במחלקה לאמנות בבצלאל בתואר הראשון משנת 2007 ומשנת 2021 בתואר השני. עבודותיה בעיקר: מיצג, צילום, וידאו ומיצב, סעאדה משתמשת בגופה כנושא הליבה של רוב עבודותיה. בשנת 2015 אתר החדשות "אל-מוניטור" כלל אותה ברשימת 50 האנשים המשפיעים ביותר על התרבות במזרח התיכון. עבודותיה של סעאדה נכללות באוספים של מוזיאונים כמו מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, מוזיאון שארג'ה באיחוד האמירויות, מגזין 3 בסטוקהולם, מוזיאון Centre National d’Art Contemporain de Grenoble, France. ועוד. זכתה בפרס bronze Chimera at ICASTICA the first International Arezzo Biennial of Art (2013); ופרס "האמן הצעיר של השנה" מטעם קרן A.M Qattan, רמאללה (2000).
ד״ר שאול סתר, ראש תכנית התואר השני במדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל, הוא מרצה וכותב בתחומי האמנות, הספרות והתיאוריה. הוא בעל תואר שני מאוניברסיטת תל אביב ודוקטורט בספרות השוואתית מאוניברסיטת ברקלי, קליפורניה. הוא עוסק ביחסים שבין אסתטיקה לפוליטיקה, בספרות ובאמנות של המאות ה-20 וה-21, במחשבה פוליטית, פילוסופיה קונטיננטלית ובתיאוריה ביקורתית. עבודת הדוקטורט שלו דנה בפרויקטים אמנותיים ניאו-מודרניסטיים שנעו בין אירופה לישראל/פלסטין. ספרו על ז׳אן-לוק גודאר, ז׳אן ז׳נה והמאבק הפלסטיני בשנות השבעים ראה אור בשנת 2021. מאמריו התפרסמו בכתבי עת אקדמיים, בספרי עיון ובקטלוגים. במשך שנים מספר היה שאול מבקר האמנות של עיתון הארץ. החל משנת 2019 הוא עורך את תיאוריה וביקורת, כתב עת למחשבה תיאורטית ולעיון ביקורתי בעברית, שיוצא פעמיים בשנה על-ידי מכון ון ליר בירושלים.
ד"ר רוני עמיר קיבלה את הדוקטורט שלה בהיסטוריה של האמנות ובארכיאולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 2009. כיום היא מלמדת בבצלאל, והיא ראש המחלקה האקדמית במכללה האקדמית לחינוך לאמנות אמונה -אפרתה, מאז 1996. ד"ר עמיר היא ארכיאולוגית והיסטוריונית בהכשרתה, המתמחה במצרים, יוון ורומא העתיקה. היא מעבירה קורסים בתולדות האמנות, אדריכלות עתיקה, מיתולוגיות וארכיטיפים וכן באמנות חזותית. הכותבת פרסמה מאמרים על בתי כנסת עתיקים, קרמיקה מאתרים ארכיאולוגיים מגוונים, ופסיפסים רומיים וביזנטיים.
יעל עצמוני אמנית וקדרית, מרצה בכירה וראש המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל. עצמוני בוגרת החוג לאמנות באוניברסיטת חיפה בהצטיינות וזוכת פרס מוד פרידלנד למצוינות בקרמיקה.
על ידי שימוש במגוון מדיומאלי רחב (פיסול, רישום, וידאו ואינסטליישן) עוסקת עצמוני בקשר בין סמל למקום ובנושאים של זיכרון וחומר. עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד וקבוצתיות בחללים שונים בארץ ובעולם. ביניהם תערוכות יחיד בגלריה פריסקופ, בית בנימיני ובית האמנים בתל אביב, מוזיאון הקרמיקה ברלין - Keramik Museum Berlin , גלריה ואן פאנג בייג'ינג - Wan Fung Gallery, וגלריה לאמנות הקרמיקה בסידני - Ceramic Art and Perception Gallery.
עצמוני השתתפה בסימפוזיונים ותוכניות שהות אמן בין-לאומיים. ביניהם סימפוזיון הקרמיקה ביכניה צ'כיה, אמנית אורחת באקדמיה ע''ש ריטפלד אמסטרדם, אמנית אורחת בבורג אקדמי הללה גרמניה. בנוסף, עצמוני משתתפת בוועדות שיפוט פרסי אות העיצוב מטעם משרד התרבות והספורט.
אחד הפרויקטים הבולטים של יעל עצמוני הוא 'שרטוטי שכחה' (Tracing Oblivion) שהוצג בארץ ובאירופה. הפרויקט מתבסס על מחקר מקיף של עדויות ושרטוטי מפות של מחנה המוות סוביבור בפולין. 'שבילי יער' (Forest Path) הינו פרויקט נוסף של יעל עצמוני בו הציבה גופים במימי בריכת הקשתות רמלה במקביל לעבודת וידיאו אותה הציגה בגלריה בבית בנימיני.
פרופ' דרור פימנטל מלמד במחלקה לתרבות חזותית וחומרית ובתוכנית התואר השני למדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל. על תחומי ההתמחות שלו נמנים פילוסופיה קונטיננטלית, פנומנולוגיה, אסתטיקה וסמיוטיקה. מספריו: "חלום הטוהר: היידגר עם דרידה" (מאגנס, 2009); "אסתטיקה" (מוסד ביאליק, 2014); אֶסְתאֵתיקה: על הכנסת האורחים של האומנות (מוסד ביאליק 2024); Heidegger with Derrida: Being Written (Palgrave Macmillan, 2019). מאמריו ראו אור, בין השאר, בעיון: רבעון פילוסופי, Heidegger Studies; British Journal of Aesthetics and Phenomenology; Performance Philosophy Journal; Inscriptions; Aesthetic Investigations; תרגמו ל"איגרת על ה׳הומניזם׳" של מרטין הייידגר ראה אור במאגנס (2018). ספרו Aesth-ethics: Art as an Ethic of Hospitality עומד לראות אור בהוצאת פלגרייב-מקמילן בניו יורק.
לצפיה בהרצאה: Hospitality in the Age of Econo-rithm
גלריית תמונות
׳Inscriptions׳
עטיפת ספר ׳Aesth-ethics׳
מאייר, מרצה ואוצר, עורך אמנותי ואמן קומיקס, עוסק בכתיבה שמוטיב הילדות חוזר ומופיע בה בצורה משמעותית. מרצה במחלקה לאמנויות המסך, ובמחלקה לתרבות חזותית וחומרית.
פרבר הוא בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, זוכה פרס ומלגת 'קרן שרת' בלימודי התואר הראשון. פרויקט הגמר שלו שעסק באיורים גרוטסקיים של דמויות פוליטיות, נרכש זמן קצר לאחר מכן והיווה את הבסיס לעונה הראשונה של 'החרצופים', תכנית הסאטירה הפוליטית הישראלית הראשונה שגיבוריה היו בובות, ואשר שודרה בערוץ 2. כמו כן זכה במלגת הצטיינות בלימודי התואר השני בתסריטאות באוניברסיטת תל אביב.
אייר ספרי ילדים ובכתבי עת רבים. יזם וערך אמנותית את רב המכר "עדיין אופטימיים - אמנים מציירים דודו גבע", שיצא לאור בהוצאת 'זמורה-ביתן' וגם אצר את התערוכה הנלווית בגלריית המכון הטכנולוגי בחולון, בהשתתפות 120 מאיירים ודודו גבע אחד. כמו כן, אצר והציג בתערוכות רבות.
זכה בפרסים רבים, ביניהם מענק 'קרן רבינוביץ' לאמנויות', מענק 'מועצת הפיס לתרבות ולאמנות', ופרס ומקום ראשון ב'שבוע האיור' בתל אביב. בשנים האחרונות ערך, אייר והוציא לאור, את הטרילוגיה הגרפית "המחברות של אייזיק", המבוססת של יומנו של סבו המנוח.
אמנית רב חושית, פועלת שנים במקביל במדיומים שונים: וידאו- צילום- מיצב- מיצג- ציור- טקסט- רישום- תחריט- סאונד + + +
עוסקת בפיתוח שפה הנותנת ניראות למרחבי פנים הגופ הפרטי, במרחבי גוף עצמי/ פרטי/ פנימי:
גוף כמקום עקרוני:
במקום הזה, על האדמה הארורה הכואבת והמכאיבה, במלוא הדרה.
נעה תוך כדי תנועה בבחינה ושאלה של הגדרות מיגדריות, חברתיות ופוליטיות, מתוך החיים אל האמנות ובחזרה.
בודקת בימים ובלילות, מנסה לגעת בעורות הגוף הבוער, לברר ולבער מחלות עקשניות ושאלות קשות, להאיר זכרונות אבודים מתרדמת.
פועלת בשדה האקדמי במקביל, ללמד מתוך תפיסת עולמי והבנתי את האפשרויות ללכת בדרכים, אחרות.
חיה, עובדת ומשתדלת לנשום בדרום תל אביב- יאפא.
ליאת פרידמן, ד"ר, בוגרת התואר הראשון למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון ותואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת ניו יורק. את לימודי הדוקטורט בפילוסופיה סיימה באוניברסיטת דה-פול(DePaul University) , שיקגו, ומחקרה התמקד במשנתו של אפלטון. עם סיום לימודיה, היא השתתפה במהלך 4 שנים בסמינר של ז'ק דרידה, באוניברסיטת קליפורניה ארווין (UC Irvine). לאחר חמש שנים במחלקות לפילוסופיה, ספרות ולימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב, היא לימדה כעשור בתוכנית ללימודי מגדר ובמחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן. בשמונה שנים האחרונות שמשה ראש התוכנית לתואר שני למדיניות ולתיאוריה של האמנויות באקדמיית בצלאל. היא מומחית לפילוסופיה קונטיננטלית, פנומנולוגיה, פילוסופיה צרפתית פוסטמודרנית, לימודי תרבות, פסיכואנליזה, לימודי מגדר, תיאוריות באמנות ומחשבה ביקורתית. ספרה בעקבות הפסיכואנליזה יצא לאור ב 2013. היא פרסמה מאמרים רבים בישראל ובחו"ל וחברה בסמינר לפילוסופיה קונטיננטלית. ביחד עם ד"ר גלית ולנר, הן ערכו את הגיליון השני של כתב העת מחברות לפילוסופיה קונטיננטלית (2020). ספרה המעשה הביקורתי בשלבי עבודה.
חוקרת עיצוב ומרצה בתואר הראשון והשני בבצלאל משנת 2011.
יוזמת ומקימה של "סטודיו למחשבה" ו"הכיתה", מעבדה למחקר הוראת עיצוב.
מתמחה בייעוץ קונספטואלי לאמנים ולמעצבים ובכתיבה אוצרותית לתערוכות אמנות ועיצוב.
מחברת "הספר על יואל הופמן" (מרץ 2020, הוצאת רסלינג, תל אביב). מפרסמת מאמרים בכתבי עת ובאנתולוגיות מחקריות.
צורפת ומעצבת תכשיטים מסחריים וקונספטואליים, המוצגים בתערוכות ובביאנלות לעיצוב בארץ ובעולם.
בעלת תואר שלישי בפילוסופיה (Phd) מן המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון בנגב; בוגרת בהצטיינות יתרה של התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי (Mdes) בבצלאל; בוגרת בהצטיינות יתרה של המסלול המשולב לתואר שני במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון; בוגרת בהצטיינות של התואר הראשון באמנות רב תחומית ובי.אי כללי באוניברסיטת תל אביב.
מומחה בניהול עיצוב מקיים, מרצה וחוקר בתחומי ניהול העיצוב והחינוך לקיימות. בשנת 2005 יזם את הקמת המסלול לניהול עיצוב בתוכנית לתואר שני לעיצוב תעשייתי וניהל אותו בעשור הראשון לקיומו. ייצג את בצלאל במפגשי מחקר רבים ברחבי אירופה, הציג ופרסם מחקרים במגוון כנסים בעולם. אלעד הוא בוגר המחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל, עבד כמעצב בפירמות לעיצוב קרמי בניו יורק והציג את עבודותיו בתערוכות בארה״ב וישראל. סיים תואר שני בניהול עיצוב באוניברסיטת פראט בניו יורק, ותואר שלישי בחוג למדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב. אלעד לקח חלק בקידום תרבות מחקר בבצלאל מתוך גישה של הנגשת ערכי היצירתיות והחדשנות לשדות ידע אקדמיים נוספים. כחלק מפעילותו כחוקר, עסק בגיוס וניהול משאבי מחקר במסגרת פרויקטים בינלאומיים כגון DESURBS, COST, CLEVER. לאורך השנים קידם את הקיימות בבצלאל יחד עם שותפות/ים מקרב המרצים והסטודנטים, דרך הקמת קבוצת המחקר לקיימות יישומית, הקמת התו ׳בצלאל בסביבה קיימות וקהילה׳, ואת ׳המרחב הבצלאלי לפיתוח מקיים׳ בראשו הוא עומד כעת.
אמן, מרצה בכיר במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית. בוגר תואר שני [M.A. ART], אוניברסיטת ברטון הול, לידס, אנגליה.
זוכה פרסים רבים ובהם פרס שרת החינוך, פרס עידוד היצירה, פרס האמן הצעיר ופרס קרן שרת.
לאורך כל פעילותו האמנותית קאשי עושה שימוש חדשני בטכניקות ציור מסורתיות ובמחקר חומרי. מעשה הציור שלו ניזון מתובנות שהן פרי הניסיון והחשיבה של האמנות המודרנית והאמנות העכשווית תוך מחקר ופיתוח מתמיד של שפה ציורית מובחנת.
מוש קאשי הציג בארץ ובעולם בין היתר במוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב, מוזיאון חיפה, מוזיאון תפן, מוזיאון מאגנס-ברקלי ארה"ב ובאירועים וירידי אמנות מהחשובים בעולם.
עבודותיו נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים כמו מוזיאון ישראל, מוזיאון חיפה, מוזיאון תפן ובאוספים פרטיים וציבוריים בעולם.
אוצרת עצמאית וכותבת על אמנות. מלמדת במחלקה לצילום ובתכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות, בצלאל. בוגרת תואר ראשון בחוג לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בוגרת בהצטיינות החוג לצילום, מכללת הדסה, ירושלים. זוכת פרס על מעורבות חברתית בכתיבת העבודה ״מה זה צילום קווירי?״, במסגרת לימודיה בתכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות. זוכת מענק כתיבה על אמנות ע״ש גליה יהב. זוכת מלגת קרן תרבות אמריקה–ישראל. מאמרים שכתבה התפרסמו בספרי אמן, בגלריות ובמגזינים לאמנות כגון הרמה, ערב רב, מארב. אצרה תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות במוזיאון הרצליה, גלריה אינדי, מרכז אדמונד דה-רוטשילד, סדנאות האמנים בירושלים (תלפיות וטדי), גלריה גבירול, בית האמנים בירושלים ועוד. יזמה ואצרה במשך עשור את תכנית ערב יום השואה בסינמטק ירושלים וכן תכניות ששילבו הקרנת סרטים, וידאו ארט ושיחה עם אמניות.
ראובן קופרמן צייר ומרצה חי ועובד בסטודיו בתל אביב.
כמשתמש אדוק בכתובים וצרכן נלהב של פולקלור רב־תרבותי, מאמץ קופרמן אל חיקו את שלל האופציות ומפתח בדרכו הייחודית יצירה אקלקטית שמתאפיינת בריבוי סגנוני. מתוך ההיצע האינסופי של ידע והאפשרויות בלתי מוגבלות שבהן הוא עושה שימוש, הוא מצליח להתבדל, לאפיין את קולו ולהותיר טביעת אצבע אישית ומובהקת. הציור שהוא מציג הוא ציור וירטואוזי, המתכתב עם מסורות אמנות במגוון מדיומים וחומרים, נע בין המרחב הציבורי לאישי, ומוצא את מקורות השראתו בהיסטוריה ובמיתוסים ממזרח ומערב.
הוא בוגר התואר השני באמנות של ה – SVA (בית הספר לאמנות חזותית) בניו יורק והתואר הראשון באמנות ובפילוסופיה באוניברסיטת חיפה. תערוכות יחיד נבחרות שלו הוצגו במוזיאון תל אביב לאמנות, במוזיאון וילפריד הזורע, מוזאון ינקו דאדא בעין הוד, בגלריה רו-ארט, גלריה רוזנפלד בתל אביב, גלריה Kit Schulte בברלין ועוד. עבודותיו הוצגו בתערוכות קבוצתיות רבות, במוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזאון פתח תקווה לאמנות, מוזאון אשדוד לאמנות, הביאנלה ה IV לאמנות עכשווית של אודסה, הסלון לאמנות עכשווית במונקו ועוד.
ארנה קזין, ילידת סקוטלנד 1967, היא סופרת, מסאית, מנחת כתיבה. היא כתבה במשך עשרים שנה ביקורת תרבות בעיתונים ובהם "חדשות", "העיר" ו"הארץ". מסות פרי עטה ראו אור בכתבי עת ובהם "המעורר", "תיאוריה וביקורת", "רסלינג", "גרנטה" ו"מאזניים".
קזין היא כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2009. עד היום ראו אור שבעה ספרים שכתבה: "במרחק הליכה" – חיבור על תרבות הצריכה (בבל 2004), "פיקניק" – אסופת סיפורים קצרים (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2006), "על הנוחות" – חיבור של ביקורת תרבות (בבל 2008), הנובלה "דיסטנס" באנתולוגיה "מאחורי הכסף יש סיפור" (אחוזת בית 2010), "אפס עד 12 – יומן השנה הראשונה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2011), "לטפס על ההר, או: איך לכתוב", מדריך כתיבה (אחוזת בית, 2015), "גוזל – נובלה בלשית" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015). שני הספרים האחרונים היו לרבי מכר. ספרה השביעי, "פולשת", שראה אור בספטמבר 2017 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, הוא השני בסדרת הבלשית אליאנה דוידוב.
מאז 2009 קזין הנחתה ומנחה כתיבה אישית תיעודית וביקורת במגוון אכסניות, ובהן התוכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל, מכון ון ליר שבירושלים, החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, ובחנות הספרים המגדלור בתל אביב. ביולי 2020 זכתה בפרס מצוינות בהוראה למורים מן החוץ באקדמיה לאמנות בצלאל.
הדס קידר היא יזמית תרבות, אוצרת וחוקרת בתחום האוצרות. מחקרה דן בהיבטים של אמנות באזורים מרוחקים ממרכזים תרבותיים דומיננטיים. כדוקטורנטית לאוצרות בתוכנית משותפת לאוניברסיטת רדינג בבריטניה ולאקדמיה לאמנות בציריך (ZHDK) בשוויץ, קידר מתמקדת באזור הנגב ובפעולות תרבותיות שיתופיות שהתקיימו בו בעבר ובעת הזאת.
קידר היא בת ערד ובוגרת תואר ראשון ושני במחלקה לאמנות בבצלאל ומאוניברסיטת מידלסקס בלונדון. קידר הקימה בערד, בשיתוף עם העירייה, את תוכנית שהות האמן "ערד אמנות אדריכלות ואת "המרכז לאמנות עכשווית בערד".
קידר חתומה על תערוכות בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובחו"ל בהם "קציר קיץ" (מוזיאון ישראל, אוצרת: שרית שפירא), “Rulers” (מרכז קמדן לאמנות(, לונדון ו"סיפוקיישן" (גלריה קו 16, אוצרת: אירית סגולי). היא ניהלה והשתתפה בימי עיון וכנסים, בהם: "אמנות, כוח וידע" (מוזיאון תל אביב לאמנות); "אמנות ומחאה" (מוזיאון ישראל) ו"אמנות ופוליטיקה בעת הזו" (מכון ון ליר). משנת 2019 קידר מנהלת ואוצרת את "סטודיו בנק" – מתחם אמנות הכולל חללי עבודה של מעל ארבעים אמנים וחלל תצוגה והממוקם בבניין רב קומות בתל אביב.
קידר, הזוכה במענק המחקר האוצרותי מטעם הבית לאמנות ישראלית תאצור תערוכה רטרוספקטיבית של רות דורית יעקובי במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. קידר פרסמה מספר מאמרים על אמנות ותרבות במרחב הציבורי, בינם: "צבע הכסף (לא יורד במים)", "אמנות בעידן ועדי הבתים" (ערב-רב); "המוזיאוניים הסמויים מן העין: יצירת האמנות בעידן האחסון" ו"בית ריק" (כתב העת לתרבות חזותית וחומרית, בצלאל).
ד׳׳ר חגית קיסר חוקרת ויוצרת תרבות חזותית ודיגיטלית, מתעניינת בקהילות קוד פתוח, טכנולוגיות השתתפותיות ומדע אזרחי-קהילתי, כותבת על הפוליטיקה של המרחב האווירי ועל ׳מבט העל האזרחי׳ בעידן הרחפנים. בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל, וסיימה בהצטיינות לימודים לתואר שני במחלקה לאנתרופולוגיה חזותית באוניברסיטת מנצ'סטר. מחקרה לדוקוטרט (במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב) בחן את הפוטנציאל הפוליטי של פרקטיקות מיפוי השתתפותיות וצילום אוויר עצמאי בישראל/פלסטין. כיום, חגית חוקרת את הפוליטיקה של דיגיטציה ונתוני עתק (ביג דטה) בעיצוב מחדש של מרחב וזיכרון עירוני במסגרת מלגת פוסט-דוקטורט במרכז מינרבה לזכויות אדם, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב (לשנת 2022-23), ומלמדת על דטה פמיניסטי ואזרחי בבצלאל ובאוניברסיטת תל אביב. מחקריה התפרסמו בכתבי עת אקדמיים בינלאומיים ועבודות חזותיות שצמחו ממחקריה הוצגו בפסטיבלים, ביניהם, Print Screen, London Festival of Architecture, ו׳מקודשת׳, ובתערוכות אמנות ב׳ארטפורט׳, ׳זוכרות׳, (The Open Eye Gallery (Liverpool.
ד"ר עדינה קמיאן היא אוצרת בכירה וראש המחלקה לאמנות מודרנית במוזיאון ישראל, ירושלים, ומרצה לאמנות מודרנית ואוצרות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. היא אצרה תערוכות רבות וכתבה קטלוגים ומאמרים בנושאים רבים, כולל דאדא, סוריאליזם, דושאן, מאן ריי ומירו. ספרה "דושאן, מאן ריי וחידת הרפליקה" פורסם בסדרת "מחקרים בסוריאליזם" של הוצאת רוטלדג'.
תערוכתה, "אין כמו בבית", בחנה את הרדי-מייד באמנות המודרנית והעכשווית, והתמקדה בחפץ הביתי שעבר טרנספורמציה והוחזר למעין בית בתוך המוזיאון. תערוכתה "נופי גוף", התמקדה בקשר בין הגוף לטבע ובשימוש בגוף כמבנה מארגן ידע מפרה-היסטוריה ועד לאמנות העכשווית. התערוכה הנוכחית שאצרה, "חלומות צלולים", במוזיאון ישראל, חוגגת מאה שנים לסוריאליזם ומהלכת בשדות האמנות, התרבות החומרית והמדיה החדשה בהתבוננות רב־תרבותית ועל־זמנית על החלום.
ד"ר יפעת ראובני עוסקת ביזמות, מחקר והוראה אקדמיים בתחומים של מימון חברתי, כלכלה יצירתית, פיתוח מודלים פיננסיים אלטרנטיביים ועיצוב כלכלי-חברתי. בעלת דוקטורט בכלכלה חדשה מאוניברסיטת McGill בקנדה. מלמדת בבית הספר למנהל עסקים באונ' העברית בירושלים ובמחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל. שותפה בקבוצת מחקר בינלאומית באוקספורד בתחום ה – Social & sustainable finance וחוקרת אורחת במרכז ע"ש מוחמד יונס לעסקים חברתיים והשקעות אימפקט בסקוטלנד. הייתה עמיתת מחקר במרכז האקדמי להשקעות חברתיות במכללה למנהל בפרויקט ICSEMומרצה על כלכלה יצירתית וחברתית בעולם. הייתה שותפה בפרויקט בינלאומי של האיחוד האירופאי בנושא כלכלה יצירתית (תעשיות יצירתיות) וקולגה במכון אלכא למנהיגות וממשל, ג'וינט ישראל, שם הובילה את תחום החדשנות הפיננסית-חברתית דרך עיצוב מודלים פיננסיים חברתיים ויזמה את הקמת ה-CDFI הראשון בישראל בתעשיית שמן הזית בגליל. מנהלת את פלטפורמת השיווק של קונסורציום ENI באגן הים התיכון סביב פיתוח כלכלות אזוריות ועיצוב תפיסה עסקית שיתופית בתעשיית שמן הזית בפרט וייצור מזון מעובד בריא בכלל בתמיכת האיחוד האירופאי, הורייזון 2020.
ד"ר רביד רובנר היא חוקרת עיצוב בתחומים היסטוריה ותיאוריה של עיצוב, שיטות מחקר בעיצוב, עיצוב ביקורתי ועיצוב מגדר, ומנחה סדנאות במיפוי חשיבה ריזומטי ככלי לחדשנות מחקרית. ד"ר רובנר בוגרת בהצטיינות של המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון, ובוגרת בהצטיינות יתרה של החוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. עבודת הדוקטור שלה, "The Concept of Originality: Its Meaning, History, and Role in Theories of Art", סוקרת את ההיסטוריה של מושג המקוריות באמנויות. ד"ר רובנר כתבה את תכנית הלימודים לבגרות בעיצוב עבור משרד החינוך, "היבטים בתולדות העיצוב". מאמריה נסובים על היבטים שונים בעולם העיצוב: רעיון אמת החומר, תנועת התיקון, עיצוב כביקורת, עיצוב מגדר ועוד. היא מלמדת בבצלאל במחלקה לתרבות חזותית וחומרית ובתואר השני בעיצוב תעשייתי.
