המחלקה לתרבות חזותית וחומרית
قسم الثقافة البصرية والمادة
Department of Visual and Material Culture
גל הרץ הוא ראש המחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל. הוא גרמניסט וחוקר תרבות. מחקריו יוצרים חיבור בין היסטוריה ופילוסופיה של המדע לבין לימודי תרבות. הוא בוחן את עלייתן של דיסצפלינות חברתיות סביב 1900 במרחב דובר הגרמנית, כגון קרימינולוגיה, סוציולוגיה, סקסולוגיה, משפט ופסיכיאטריה; זאת מתוך זיקה לתרבות פופולרית, התפתחות העיתונות ואמצעי המדיה, תיאטרון, ספרות ואמנות. לטענתו, הנקודה המקשרת בין תחומים נפרדים־לכאורה אלה היא כינונו של סדר חברתי על בסיס מדומיין נורמטיבי חדש. גל הוא בוגר תואר שני ודוקטורט במכון כהן באוניברסיטת תל אביב, עבר השתלמות בתר־דוקטורט במרכז ללימודי ספרות ותרבות בברלין (ZfL), ולימד באוניברסיטת הומבולדט ובאוניברסיטה החופשית של ברלין. לאחר מכן היה מנהל שותף של פרויקט המחקר "מדעי הרוח באזורי קונפליקט" במרכז מינרבה למדעי הרוח, ושימש כעמית מחקר והוראה במכון כהן ובביה"ס ללימודי תרבות באוניברסיטת תל אביב. במקביל לעבודתו באוניברסיטה, הוא העורך של "מניתוק לשילוב", כתב עת אקדמי שפיט של האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך, בו הוא גם מעורב בתהליכי הכשרת אנשי הוראה ובפיתוח ויישום הגישה של האגף: פדגוגיה טיפולית.
מעצבת, בוגרת בצלאל וה Royal college of art
,Designer-Makerיוצרת תחת מותג עצמאי, שבבסיסו עקרונות עיצוב וייצור לוקלים של מוצרים ארוכי חיים. מנהלת את קואופרטיב העיצוב הירושלמי ,סטודיו ובית לתריסר יוצרים מתחומים שונים, הפועל לקידום יוזמות ופרויקטים בתחום העיצוב בעיר. מלמדת במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, מתגוררת בירושלים עם בן זוגה ושתי בנותיה.
מרצה בכירה בתוכנית לתואר שני בניהול עיצוב וחדשנות בבצלאל המלמדת יזמות ואסטרטגיה עסקית וראש התוכנית לשעבר (2012-2017). מתמחה בניהול תהליכי שינוי וחדשנות במערכת הבריאות.
מיכל היא מנהיגה מנוסה, יזמית ומחנכת בתחומי הקיימות, הטכנולוגיה, היזמות, ניהול השינויים ותהליכי חשיבה שיטתיים פורצי דרך. יש לה ניסיון מוכח ומגוון בתכנון והקמה של עסקים חדשים ועצמאיים ובביצוע שינויים בתוך ארגונים קיימים. למיכל הבנה רחבה של תהליכים סביבתיים וחברתיים ברחבי העולם וההזדמנויות והצרכים החדשים של המציאות העסקית המודרנית.
לפני שהצטרפה לעולם האקדמי, שימשה מיכל כסמנכ"ל תפעול, והייתה חברה בצוות המייסד, בצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ. בהמשך ניהלה את פרויקט "ישראל 2028: חזון ואסטרטגיה לכלכלה וחברה בעולם גלובלי" ושימשה כסמנכ"ל בחממה טכנולוגית- JVP Studio. בנוסף, מיכל היא מנטורית עבור חברות סטארט-אפ רבות, ומשמשת כיועצת לחממות ואקסלרטורים.
מיכל היא בוגרת סוציולוגיה ומנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובעלת תואר שני בתכנון עירוני ואזורי מהטכניון בחיפה. בוגרת תוכנית המנהלים של הטכניון ותוכנית העמיתים של השל.
ד"ר ליאור אלפרוביץ הוא מרצה להיסטוריה של אירופה ושל העם היהודי במאה העשרים המתמחה בתולדות השואה והנצחתה בישראל וכן באופני הביטוי החזותי של השואה, בהגות יהודית בשואה ולאחריה ובפסיקה הלכתית ושמירת מצוות בשואה. את השכלתו האקדמית רכש באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים להיסטוריה, היסטוריה של עם ישראל, מחשבת ישראל ויחסים בינלאומיים. הוא מחזיק בשני תוארי "מוסמך" – האחד מן החוג להיסטוריה והשני מן החוג למחשבת ישראל. את עבודת הדוקטור חיבר במסגרת לימודיו בחוג להיסטוריה, ונושאה יחסי ישראל והרפובליקה הפדרלית הגרמנית והשפעתם על עיצוב הנצחת השואה בישראל בשני העשורים הראשונים לקיום המדינה. את לימודי הפוסט-דוקטורט עשה במרכז סטרוכליץ לחקר השואה באוניברסיטת חיפה.
ד"ר אלפרוביץ' משמש כראש המרכז לחקר הביטוי החזותי של השואה בבצלאל, ומלמד במחלקה לתרבות חזותית וחומרית.
מרצה בכיר במחלקה לתרבות חזותית וחומרית; קיבל תואר שני באקדמיה לאמנויות בפטרבורג, רוסיה, ותואר שלישי באוניברסיטה העברית. תחום המחקר כולל אמנות מודרנית ועכשווית, אמנות האוונגרד ברוסיה ובמערב, תנ"ך במודרניזם; סוגיות אוטופיה ודיסטופיה באמנות מודרנית. פירסומים נבחרים:
- Kandinsky’s Quest: A Study in the Artist’s Personal Symbolism 1866-1907. New York: Peter Lang Publishing, 2006.
- "Kandinsky the Spiritual Wanderer", in Kandinskij, The Wandering Knight: On His Journey Towards Abstraction, Università Ca' Foscari Venezia; Mudec, Museo delle Culture, Milan, 2017.
- "Kazimir Malevich: Experiments in Suprematist Poetry", Toronto Slavic Quarterly (University of Toronto), no. 47 (Winter 2014), pp. 323-344
- "The Pictorial Trans-rationalism of Kazimir Malevich". Aurora: The Journal of the History of Art (DePaul University, Chicago), vol. VIII. (2007), pp. 38-83.
אוצרת, מרצה וחוקרת. תחומי מחקרה הם אוצרות, ביקורת תרבות, היסטוריה ותיאוריה של אמנות ואוצרות, והיא מלמדת בבצלאל, במכון הטכנולוגי בחולון, בסמינר הקיבוצים ובמכללת אורנים.
משנת 2007 אוצרת תערוכות במוסדות ציבוריים ופרטיים בארץ, ביניהם מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית וסדנאות האמנים בירושלים. בעבר שימשה כאוצרת במוזיאון חיפה, מוזיאון בת ים, ובמכון שפילמן לצילום.
אורית בולגרו היא בוגרת לימודי אמנות במדרשה לאמנות, בית ברל, ובעלת תואר שני ושלישי בלימודי פילוסופיה בתכנית לפרשנות ולתרבות מאוניברסיטת בר-אילן. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בצילום בזיקה לתיירות, זיכרון, היסטוריה ומושג הנשגב. בולגרו הרצתה בכנסים בארץ ובחו"ל, וחיבוריה התפרסמו בקטלוגים שונים.
דוקטורנט במחלקה לתולדות האמנות בפקולטה לאמנות, אוניברסיטת תל אביב. בעל M.A. ממכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות (בהצטיינות יתרה) באוניברסיטת תל אביב ו-B.F.A. מהמחלקה לצילום בבצלאל.
מלמד במחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל קורסים על ההיסטוריה והתאוריה של הצילום.
חוקרת תרבות ואוצרת של אמנות עכשווית; מרצה בכירה בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים.
בן צבי למדה בסמינר לאוצרות ותאוריה בבית הספר לאמנות קמרה אובסקורה תל אביב (1997), תואר שני בפקולטה לאמנות באוניברסיטת תל אביב (2004), דוקטורט בפקולטה לאמנות באוניברסיטת תל אביב ( (ופוסט דוקטורט במכון טרומן באוניברסיטה עברית ירושלים. (2011)
לצד מחקר אקדמי בן צבי היא אוצרת של אמנות עכשווית. ב-1998 הקימה את הגלריה לאמנות ב"קרן היינריך בל" שם הציגה תערוכות יחיד של אמנים ישראלים ופלסטינים. ב-2001 הקימה את גלריית הגר לאמנות ביפו, שם הציגה תערוכות יחיד של אמנים ישראלים ופלסטינים. על פעילות זו קיבלה בשנת 2008 את "פרס אוצר" מטעם משרד התרבות, המדע והספורט.
בן צבי ניהלה את הסמינר לאוצרות תאוריה וביקורת, בית ספר לאמנות קמרה אובסקורה (2003–2005), וכן ניהלה את בית הספר לאמנויות במכללת סמינר הקיבוצים (2009–2012). ב-2012 מונתה למשנה לנשיאה לעניינים אקדמיים, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים לצד נשיאת בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, פרופ' אווה אילוז עד 2015.
ספרה "סַבְּרָה ייצוגי הנכבה באמנות הפלסטינית בישראל" יצא ב2104 בהוצאת רסלינג. מאמריה התפרסמו בכתבי עת אקדמיים ובספרי עיון. קטלוגים נבחרים: טל בן צבי, 2000. מזרח תיכון חדש – 11 תערוכות יחיד בגלריה קרן היינריך בל; טל בן צבי, יעל לרר (עורכות) 2001. דיוקן עצמי אמנות נשים פלסטינית, הוצאת אנדלוס; טל בן צבי, קטלוג התערוכה "שפת אם" בתוך: חזות מזרחית/שפת אם, הווה הנע בסבך עברו הערבי, (יגאל נזרי עורך ,2004 (הוצאת בבל; טל בן צבי, 2006. הגר- אמנות פלסטינית עכשווית, הוצאת עמותת הגר; טל בן צבי, שאדי חאלילה, ג'פאר פרח, (עורכים) 2008. יום האדמה: היסטוריה, מאבק ואנדרטה (בערבית), הוצאת עמותת מוסאוא, חיפה; טל בן צבי, חנא פרח, (עורכים) 2009. גברים בשמש, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית; טל בן צבי, 2010 . עבד עאבדי, רטרוספקטיבה, 50 שנות יצירה, הוצאת גלריה לאמנות אום אל פחם; טל בן צבי, יעלה חזות, ליאן סייד, (עורכות) 2013. מוזיאון ללא קירות, הוצאת בית הגפן, חיפה.
החל מ2006 עוסקת בן צבי בפעילות ציבורית בוועדות המרכזיות בתחומי האמנות בארץ: חברה במדור לאמנות פלסטית, המועצה הישראלית לתרבות ואמנות, משרד התרבות המדע והספורט (עד 2013). יועצת בוועדת הפרויקטים לאמנות עכשווית של עיריית תל אביב וקרן רבינוביץ (2006–2012), חברה בוועדה הציבורית בתחום האמנות של סל תרבות ארצי (2006–2012). יועצת בוועדות האמנות והפרסים של מפעל הפיס (2015-2020), יועצת בוועדת ההיגוי של מרכז אדמונד רוטשילד (2019-2022).
ד"ר יצחק בנימיני – עורך הוצאת רסלינג (עם עידן צבעוני). מלמד בבצלאל, בתוכנית לתרבות הקולנוע באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בר-אילן בתוכנית ללימודי פרשנות ותרבות. פרסם את הספרים "מה רוצה הגבר?", "עבד, התענגות, אדון", "פאולוס והולדת קהילת הבנים", "השיח של לאקאן", "צחוק אברהם", ו"סובייקט-מסך". ספריו ומאמריו הופיעו גם בצרפתית, גרמנית ואנגלית.
ד׳׳ר שרה בנינגה היא מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית ואמנית. בנינגה בעלת דוקטורט בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית, תואר שני בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית, תואר ראשון בתולדות האמנות וספרות מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר ראשון באמנות מבצלאל. בנינגה חוקרת אמנות קדם מודרנית ועכשווית, בדגש על דימויי הגוף, מגדר, הנאה ומיניות.
בר-שי היא אמנית רב תחומית הפועלת בקו התפר בין אמנות, מדע וטכנולוגיה. כאמנית חוקרת ומחנכת היוצרת עם מערכות ביולוגיות, היא משלבת בין פרקטיקות במעבדות ביולוגיה לטכניקות ושיטות יצירתיות ושיתופיות העוסקת בהיבטים האתיים, התרבותיים והחברתיים שביוטכנולוגיה מעלה כחלק מתנועת ה Do It Yourself Biology ומדע אזרחי. המחקר והיצירה שלה בוחנים מערכות תקשורת ורשתות חברתיות מיקרוביאליות, שיתופי פעולה וקבלת החלטות קולקטיביים, מבנה והתנהגות, ו״גידול״ חומרים חדשים מבוססי ביולוגיה (BioMaterial) במעבדה. בר-שי היא מייסדת שותפה של Genspace, מעבדת ביוטכנולוגית קהילתית בברוקלין, ניו יורק, בה היא פיתחה וניהלה את תוכניות התרבות והאומנות. בר-שי פיתחה מיזמי STEAM, כולל פרויקט ה NYC Biome Map. כמו כן, כתבה לספר אלקטרוני בהוצאה לאונרדו: Meta-Life: ביוטכנולוגיות, ביולוגיה סינתטית, חיים מלאכותיים והאמנויות. היא אוצרת שותפה של תערוכת Cut / Paste / Grow, ובפרויקט Nodes & Networks בניו יורק. עבודותיה כלולות ומוצגות על כריכת הספר BioDesign: טבע, מדע, יצירתיות, בהוצאת MoMA והספרExploring the Invisible: Art, Science, and the Spiritual בהוצאת Princeton. עבודותיה הוזמנו על ידי Turbulence.org, זכו בפרס ארס אלקטרוניקה ונכללו באוסף Rose Goldsen בארכיון של אמנות מדיה חדשה באוניברסיטת קורנל.
תמר ברגר, מרצה בכירה במחלקה לארכיטקטורה, בתכנית לתואר שני בעיצוב אורבני, בשלוחה החרדית ובמחלקה לתרבות חזותית וחומרית. עוסקת בשאלות של מרחב, מרחב ותרבות, אורבניות ומודרניות, בכלל ובהקשר הישראלי. ספריה: "דיוניסוס בסנטר" (הקיבוץ המאוחד), "סוגיות בתאוריה של המרחב" (האוניברסיטה הפתוחה), "ברווח בין עולם לצעצוע" (רסלינג) ו"אוטוטופיה" (הקיבוץ המאוחד). ספרה הבא, "הצדה, נופי שארית בישראל" יראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-2021. מאמרים, מסות ויומני מסע באתר: www.tamarberger.com.
אוצרת תערוכות, מרצה וכותבת בנושאי אמנות שונים. מרצה בבצלאל על תולדות הקרמיקה.
עבדה 20 שנים במוזיאון ישראל, בעיקר כאוצרת התערוכות הפעילות של אגף הנוער ע"ש רות. בשנים האחרונות היא אוצרת עצמאית בעיקר בתחום ההיסטוריה הישראלית. תערוכות נבחרות: דוש, קריקטוריסט 1921 – 2000, מוזיאון ארץ ישראל, רמת אביב, 2006, ציורי ילדות של אמנים ישראליים מוזיאון לאמנות ברמת גן, 2015 , מרכז מבקרים של ארכיון המדינה, 2019
היום אוצרת מוזיאון הכנסת ותערוכת קבע בלשכת מבקר המדינה בירושלים.
פרופ׳ אורי ברטל הוא יפנולוג המתמחה בתיאוריות של עיצוב יפני עכשווי כולל חקר אופנה, עיצוב תעשייתי, מנגה ותקשורת חזותית. בוגר תואר ראשון בהצטיינות במסגרת דו-חוגית (לימודי מזרח אסיה ויחסים בינלאומיים) באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר סיום התואר הראשון קיבל את מלגת המונבושו (Monbusho) מטעם הממשלה היפנית למד לתואר שני (.M.B.A) במחלקה למנהל עסקים בין-לאומיים באוניברסיטת Aoyama Gakuin בטוקיו בתוכנית משותפת עם אוניברסיטת Carnegie Mellon בארה"ב. לאחר חזרתו לארץ למד לימודי המשך לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. לאחר הלימודים בבצלאל המשיך ללימודי דוקטורט בביה"ס למדעי התרבות באוניברסיטת תל-אביב בהם התמחה בתרבות חזותית עכשווית. ספרו “Postmodern Advertising in Japan: Seduction, Persuasion and the Tokyo Art Directors Club” פורסם בשנת 2015. ספר זה מציג מודל חדש הבנוי על חיבור בין שדות מחקר נפרדים של מנהל עסקים (שיווק), אמנות, עיצוב וחברה ומציג את התרבות החזותית כנקודת מפגש בין כלכלה, אסתטיקה ואידיאולוגיה חברתית. סיפרו השני Critical Design in Japan: Material Culture, Luxury and Avant-Garde יצא בשנת 2020. הספר מציג את המעצבים שעבדו אחרי מלחמת העולם השנייה והגדירו מחדש את המושג 'עיצוב יפני' לצד מוצרי האוונגארד שעיצבו. מוצרים אלה שילבו אסתטיקה פוסט-מודרנית, תיאוריה ביקורתית וחוקי כלכלה חדשים ותפקדו כמוצרי יוקרה ובה בעת סוכני תרבות ביקורתיים.
קישורים לפרטים על הספרים:
Critical design in Japan - Material culture, luxury, and the avant-garde: Ory Bartal
מעצב, אמן ומרצה.
בעל סטודיו לעיצוב אופנה ותכשיטים, המציג בארץ ובעולם.
מרצה בכיר במחלקה לצורפות ואופנה ובמחלקה לתרבות חזותית וחומרית.
גורן הוא בוגר מצטיין של המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים.
גורן עבד כמעצב ראשי בפאריז (2004-2008) והציג בשישה שבועות אופנה.
סיים את עבודת הדוקטורט שלו בסורבון בפאריז (2013)
הקים את הסטודיו (2009) ומאז עוסק בפיתוח מחקר חומרי ועיצובי המשלב בין מגוון דיספלינות.
האתגר המרכזי הוא בשילוב וחיבור טכנולוגיות חומריות המשמשות בצורפות ובעבודה עם מתכות עם טכנולוגיות מלבוש ועבודה עם טקסטיל, באופן שיאפשר לכל אחד מהחומרים, להשתלב בחומר האחר באופן אורגני כך שחיבורם ייצור יחידה אחת בעלת זהות חומרית חדשה וייחודית.
גורן מציג בתערוכות בארץ ובעולם, השתתף בביאנלה הראשונה לעיצוב ואמנות (2020) במוזיאון ארץ ישראל. הציג תערוכת יחיד בגלריה "פריסקופ" (2019) תל – אביב. בשתי תערוכות קבוצתיות במוזיאון CICA (2019) בדרום קוריאה. בביאנלה ליודאיקה בירושלים (2018) בתערוכה קבוצתית במוזיאון האסלאם (2018) ירושלים. בשבוע האופנה בפאריז (2016).
גינזבורג היא חוקרת תרבות חזותית. היא בוגרת תואר שלישי של התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר-אילן. את מחקרה המשיכה בפוסט דוקטורט באוניברסיטת דרהם אנגליה במכון המתקדם לצילום ובמרכז מינרבה לזכויות אדם, הפקולטה למשפטים. היא זכתה במענק מחקר של מכון ספרא לאתיקה, של קרן Fritz-Thyssen ושל האקדמיה הלאומית הישראלית למדע (ISF). המחקר של גינזבורג עוסק באופן ביקורתי בצילום, בפרקטיקות של פעילים וארגוני זכויות אדם. ספרה ״והייתם לנו לעיניים״ עוסק בשלושה ארגוני זכויות אדם הפועלים בשטחים דרך הצילום. בהמשך גינזבורג דנה באופן פרשני ביחסים בין מומחים ללא מומחים בפרקטיקה של העברת מצלמות ארגוני זכויות אדם לקהילות הנפגעות באזורי חיכוך. המחקר התפרסם במאמרים בכתבי עת בינלאומיים. המחקר הנוכחי מתמקד בצילום והפגנות כשהוא דן במבנים מדיומלים של ייצוג ובהיבטים גופניים רגשיים של הצילום הפרפורמטיבי המחאתי. גינזבורג היא אחת מעורכות כתב העת ׳מפתח׳, כתב עת לקסיקלי למושגים פוליטיים, אוניברסיטת תל אביב. היא חברה במערכת כתב העת ״תיאוריה וביקורת״.
עידו גינת הוא אדריכל, אוצר וחוקר ישראלי, בוגר בצלאל, בעל תואר שני מאוניברסיטת Harvard, ונמצא בשלבי סיום של הדוקטורט במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב. הוא מרצה הן במחלקה לאדריכלות והן במחלקה לתרבות חזותית. עידו היה אוצר שותף של התערוכה "Land.Milk.Honey: Animal Stories in Imagined Landscapes" שייצגה את ישראל בביאנלה לאדריכלות בוונציה 2021. הספר שיצא לאור יחד עם התערוכה זכה בפרס ספר האדריכלות לשנת 2021 של ה- Deutsches Architekturmuseum. בשנים האחרונות עידו מתמקד במחקר היסטורי ואדריכלי, ותחומי העניין כוללים היסטוריה של אדריכלות ישראלית, מודרניזם, והקשר שבין טכנולוגיה ואקולוגיה בעיצוב הסביבה הבנויה. בין עבודותיו שפורסמו בשנים האחרונות ניתן למנות מאמרים לקטלוגים של תערוכות כגון "נופי גוף" במוזיאון ישראל (2020) ו"יסקי ושות'" במוזיאון תל אביב (2016).
גלריית תמונות
מתוך התערוכה ׳ארץ.חלב.דבש׳, הביתן הישראלי בביאנלה ה-17 לאדריכלות, ונציה.
אוצרות: דן חסון, עידו גינת, רחל גוטסמן, יונתן כהן, תמר נוביק (צילום: עידו גינת)
דב גנשרוא (יליד 1970, ארה"ב) הינו מעצב מוצר עצמאי, בוגר בהצטיינות של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל (1993) ופרופסור במחלקה כיום בתואר הראשון ובתואר השני.
דב מתעניין בתופעות שוליים בעשייה האנושית ובקיים בטבע, בתת-תרבויות, במוזיקה אלטרנטיבית, באומנויות לחימה, בכלים חדים ובהליכה בהרים. אלו מהווים בסיס לרפלקציה על האנתרופוקן ועל זהותנו כיוצרים השוכנת בין התרבותי לטבעי.
במשך שנים רבות היה שותף עם פרופ' עמי דרך (1963-2012) בסטודיו עמידב. הסטודיו השאיר חותם על שדה העיצוב המקומי. דב ממשיך לפעול במספר תחומים במקביל: עבודה עם התעשייה בעיצוב ופיתוח מכשירים רפואיים, עיצוב תערוכות מוזיאליות, עיצוב גופי תאורה וריהוט לצד יצירת עבודות עיצוב ספקולטיבי וניסיוני.
עבודותיו ויצירות הסטודיו הוצגו בגלריות ומוזיאונים רבים בארץ ובעולם (כדוגמת ה-MOMA המוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק, ה- Cooper Hewitt מוזיאון העיצוב הלאומי של ה-Smithsonian בניו-יורק, מרכז Pompidou בפריז, MAD מוזיאון לאמנות ועיצוב בניו-יורק, מוזיאון Red Dot בגרמניה, Bozar מרכז לאמנות בבלגיה, המוזיאון לאמנות מודרנית של טאיפיי בטייוואן) וכמו כן נמצאות באוספים פרטיים ומוזיאלים (כדוגמת מרכז Pompidou בפריז, MAD מוזיאון לאמנות ועיצוב בניו-יורק, המוזיאון היהודי בניו-יורק, MUDAC מוזיאון העיצוב בשוויצריה, מוזיאון ישראל ומוזיאון תל-אביב לאמנות). עבודות אלו מאופיינות בשימוש מושכל ומותח גבולות בחומרים ובטכנולוגיות ייצור וכן בשימוש ברדי-מייד ובהומור.
אוצרת משנה לאיור ספרי ילדים, מנהלת ספריית האיור באגף הנוער , מוזיאון ישראל, ירושלים.
אוצרת, חוקרת ומרצה. מתמחה בתולדות האיור, תולדות איור ספרי ילדים, אוצרות תערוכות איור, אוצרות תערוכות לכל המשפחה. מרצה בבצלאל ושנקר.
משמשת כיושבת ראש חבר השופטים בפרס מוזיאון ישראל לאיור ספר- ילדים על-שם בן-יצחק. אוצרת תערוכות איור רבות ושתי תערוכות אגף הנוער /תערוכות לכל המשפחה: כלבים וחתולים (2017) יומולדת (2015) אוצרות הביתן הישראלי לאיור בבולוניה (2014).
יועצת, חברה בוועדת בחירת הספרים לספריית פיזמה.
מ"א בספרות ילדים אוניברסיטת סימונס בוסטון. ב"א בתולדות האמנות וחינוך מהאוניברסיטה העברית ירושלים
ג'ואנה דרשוביץ היא רכזת אנגלית בבצלאל ובשלוחה החרדית של בצלאל. לימדתי בבצלאל החל משנת 2014. בעבר הייתי סגנית מנהלת בבית ספר תיכון בירושלים. במשך כל חיי המקצועיים, כ-38 שנה לימדתי אנגלית כשפה זרה.
עלתה לארץ מאנגליה בשנת 1984 ואני נשואה עם 4 ילדים. מאז ומתמיד התעניינה והתלהבה מאמנות ועיצוב, כמו כן השתתפה במגוון קורסים בהיסטוריה של אומנות במוזיאון ישראל. בזמן הפנוי אוהבת לבקר מוזיאונים של אומנות ועיצוב. בנוסף, לאסוף קטלוגים מהתערוכות בהן ביקרה.
בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וסטטיסטיקה מהאוניברסיטה במנצ'סטר, "סלפורד". בנוסף, בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית מהאוניברסיטה העברית. כמו כן השלימה קורס הוראת אנגלית כשפה זרה.
מצפה לשנות ולארגן מחדש את כלל קורסי האנגלית כך שהן יתאימו למסגרת האירופאית ללימודי שפות ה- CEFR
ד"ר אריאל הנדל הוא חוקר רב-תחומי, מרצה בבצלאל, באוניברסיטת בן גוריון ובאוניברסיטת תל אביב. אריאל עומד מאז שנת 2015 בראש פרויקט הלקסיקון לתיאוריה פוליטית והוא עורך שותף של "מפתח-مفتاح: כתב עת לקסיקלי למחשבה פוליטית". פרסם מחקרים רבים בנושאים של מרחב, פוליטיקה, כוח ואלימות בכתבי עת ובספרים בארץ ובחו"ל. עורך ראשי של הספר "קריאת המחאה: לקסיקון פוליטי" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012) ועורך שותף של "Normalizing Occupation: The Politics of Everyday Life in the Jewish Settlements in the West Bank" (Indiana University Press, 2017).
דר יונה וייץ היא אנתרופולוגית שדה (.Ph.D), חוקרת ומרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית ובתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי ( M.Des) ומתמחה בהוראה, מחקר, הנחיה ופיתוח מודלים של הוראה ומחקר תומך עיצוב בתחומי מחקר אנוש בסביבות עיצוב וניהול עיצוב, עיצוב חברתי ועיצוב משתף. במסגרת עבודתה בבצלאל פועלת כשותפה וחוקרת בפרויקטים של האיחוד האירופאי ( Desurbs, The Seventh Framework Programme for Safe Cities (2011-2014), Creative Leadership & Entrepreneurship - Visionary Education Roadmap ( 2015- 2019 ), Erasmus (2020-2023)).
איתי יעקב, עיתונאי אופנה ומגזין ב- Ynet מבית ידיעות אחרונות. מרצה, אוצר ואמן. בעל תואר ראשון מהמחלקה לקולנוע וטלוויזיה בספיר ותואר שני בעיצוב תעשייתי מבצלאל. כותב בתקשורת המקומית החל מ-2002 ובשנים האחרונות מציג את עבודתיו בתערוכות קבוצתיות בארץ.
ד"ר רונה כהן היא חוקרת ומרצה. תחומי המחקר שלה כוללים אומנות, פילוסופיה ופסיכואנליזה. היא בעלת תואר שני ושלישי בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בפילוסופיה של הגוף בזיקה למחשבה האסתטית. מאמריה התפרסמו בכתבי עת אקדמיים, בספרי עיון ובקטלוגים. מאמריה ראו אור בין השאר ב Philosophy Today, Angelaki, Paragraph, Phenomenological Reviews. תרגומה ל"קורפוס" של ז'אן-לוק ננסי (בשיתוף עם רות רונן) ראה אור ברסלינג (2021).
מעצב גרפי, מרצה לעיצוב, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל.
שימש כעורך הגרפי של עיתון ״כל העיר״ בירושלים. התמחה במשך שלוש שנים בצרפת אצל שניים ממקימי קולקטיב המעצבים הצרפתיGrapus שעסק בעיצוב חברתי ופוליטי. הקים והיה חבר בקולקטיב המעצבים והאמנים "פרהסיה" שעסק בשיתוף פעולה יצירתי עם ארגונים לשינוי חברתי בישראל.
בעל תואר דוקטור בפילוסופיה מהתכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן. את עבודת הדוקטורט כתב במסגרת מלגת נשיא האוניברסיטה לתלמידים מצטיינים וכותרתה היא ״עיצוב ופעולה - ניתוח השיח בתהליכי ההכשרה בשדה העיצוב הגרפי מנקודת המבט של התיאוריה הפוליטית של חנה ארנדט״.
עוסק מזה 20 שנים בלימוד והוראה של אמנויות לחימה מסורתיות.
ד״ר עפרי כנעני היא אמנית וחוקרת היוצרת במדיה ופרפורמנס. כנעני משמשת כפרופסורית אורחת באוניברסיטה הטכנית של וינה, אוסטריה, עמיתת מחקר באוניברסיטת אמסטרדם ועד לאחרונה חוקרת בגולדסמית׳, אוניברסיטת לונדון. כנעני כותבת על קולוניאליזם דיגיטאלי, תרבות מוזיאלית והמפנה האלגורתמי, פוליטיקה של דיגיטציה ופרפורמנס כמודל ליצירת תיאוריה ביקורתית. כנעני הציגה בעבר בביאנלה לאדריכלות בונציה, במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק; בטייט, לונדון; ב PS1/MoMA בניו יורק; במוזיאון ישראל בירושלים ומקומות רבים נוספים. בימים אלה כנעני משלימה פרויקט בתחנת החלל הבינלאומית.
ד״ר ליאת לביא, מרצה בתכנית התואר השני בתקשורת חזותית ומרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית, היא חוקרת וכותבת בתחומי התרבות, הפילוסופיה והטכנולוגיה. מאמריה התפרסמו בכתבי עת מקצועיים, ספרי עיון וקטלוגים, והוצגו בכנסים בינלאומיים. בין היתר עוסקת ד״ר לביא במחקרה בהשפעתן של טכנולוגיות צומחות על תפיסת האנושי, בסוגיות האתיות שהן מעוררות, כפי שמתשקף למשל בשיח המתפתח בנוגע ל״זכויות רובוטים״, בסוגיות של מגדר, חלוקת משאבים ותרבות חזותית.
ד״ר לביא היא עו״ד, בעלת תואר ראשון במשפטים וכלכלה מאונ׳ ת״א, תואר ראשון באמנות, בצלאל, ותואר שני ושלישי בתכנית לפרשנות ותרבות, אונ׳ בר אילן. בעבר הרצתה במחלקה לפילוסופיה באונ׳ בר אילן ושימשה כמנכ״ל מכון שפילמן לצילום (חל״צ).
פרופ׳ עינת לידר, ילידת ירושלים (1966). צורפת, מרצה, חוקרת ואוצרת בתחום הצורפות, העיצוב והקראפט. בוגרת המחלקה לצורפות של בצלאל, ירושלים (B.A. 1992). בעלת תואר שני בעיצוב תעשייתי, הטכניון, חיפה (M.Sc. 2003). פרופסורית חברה, סגל במחלקה לצורפות ואופנה (ראשת המחלקה בין 2005-2013) ובמחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל. יו״ר עמותת הצורפות העכשווית בישראל.
עבודותיה הוצגו בין היתר במוזיאון רמת-גן / מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב / סדנאות האמנים, תל אביב / גלריה פריסקופ, תל אביב / בית בנימיני, תל אביב / מוזיאון העיצוב חולון / מוזיאון ישראל, ירושלים / מוזיאון העיר, תל אביב / Magnes Museum, UC Berkeley / Fundación COAM, Madrid / Museum Nacional de Bellas Artes, Buenos Aires / Jewellery Museum, Pforzheim / Mingei Museum, San Diego / Institut National des Metiers d’Art, Paris / Galerie für Angewandte Kunst, Munich / Jüdisches Museum, Hohenems / Froots Gallery, Shanghai / SMAC, Chemnitz / South Karelia Museum, Lappeenranta, / Jüdisches Museum Hohenems / DIVA, Antwerp / The Silberwarenmuseum Ott-Pausersche Fabrik, Schwäbisch Gmünd.
אודות עבודתה - פרסומים אחרונים: “70 Years of Craft and Design in Israel”, Smadar Samson, Mingei Museum, 2018 / “All About Tel Aviv - Jaffa Die Erfindung einer Stadt”, Hannes Sulzenbacher and Hanno Loewy, Jüdisches Museum, 2019 / “Contemporary Crafts in Israel”, Efrat Dgani, Eitav, 2019 / “Jewelers Speak Out”, Ursula Ilse-Neuman, Metalsmith Magazine, 2019 / “Jewellery: Creating a Practice of Meaning through Gesture”, Aya Bentur, Journal of Jewellery Research, 2020 / KORU7, International Contemporary Jewellery triennial 2021/ 20th International Silver Triennial, Arnoldsche Art Publishers, 2022 / “מלאכה ובטלה”, מוזיאון העיר תל אביב, גלית גאון, 2023.
פרסים ומלגות, בין היתר: פרס מייזלר, פרס גרייבר - האקדמיה בצלאל ירושלים 1990-91 / ציון לשבח, מוזיאון ספרטוס, שיקאגו, 1993 / פרס דיקן ע״ש קרפלוס להצטיינות מיוחדת, הטכניון, חיפה, 2003 / מענקים מטעם קרן רבינוביץ׳ לתערוכות יחיד וזוגית 2003 ,2009, 2015 / פרס העיצוב - משרד התרבות, ישראל 2010 / ציון לשבח אליכס דה רוטשילד, תל אביב, 2012 / מלגת מפעל הפיס עבור ספר אמן, עם דיויד גוס, תל אביב 2017.
כתיבה ופרסומים אחרונים מאת עינת לידר: ״מלאכי המלאכה - מלאכה כיעד תרבותי״. בתוך ״ישראל – 70 שנה של מלאכה ועיצוב״ במוזיאון מינגאי, קליפורניה. עורכת ואוצרת סמדר סמסון, 2018 / ״מונח על הגוף״, טקסט מלווה לתערוכה ״אוטופיסטים פנטזיסטים״ (אוצרות: שחר כהן, עינת לידר), באתר בית בינימיני 2022 / ״מעמד המלאכה: פרספקטיבה היסטורית מקומית על ניסיונות להסדרה וקידום של האומנויות והמלאכות״. בתוך ספר העשור של בית בינימיני מרכז לקרמיקה עכשווית, תל אביב, ישראל. עורכת: שלומית באומן 2022 / ״מההר״, טקסט אוצרות לתערוכה סגסוגת: תכשיטי בצלאל במוזיאון לעיצוב בפינקוטק דר מודרן, מינכן, גרמניה. עם ורד קמינסקי 2023.
דניאל מאיר הוא אמן קול, ומעצב פס קול החי בתל אביב. הוא מתמחה במוזיקה מקורית ובעיצוב פס קול לווידאו-ארט, לקולנוע, לקולנוע דוקומנטרי ולתאטרון. דניאל יוצר מייצגים ומיצביי סאונד ועובד עם אמני סאונד ווידאו, במאי קולנוע ומוזיקאים מהארץ ומהעולם. את עבודתו אפשר לשמוע בכל יום בבתי קולנוע, מוזיאונים ובתערוכות ברחבי העולם.בנוסף לעיצוב פס קול ולפרויקטים מוזיקליים, דניאל מלמד עיצוב סאונד בבצלאל.
רשימת פרויקטים וקורות חיים אפשר למצוא באתר:danielmeir.com
גלריית תמונות
The Booth, Daniel Meir, 2019. Photo by Dor Even-Chen
מרצה וחוקר בתחומי המוזיאולוגיה והתרבות החזותית.
גיאולוג, בעל התמחות בהוראת המדעים ומוזיאונים בפרט, ובתרבות החזותית של המדעים.
בעל תואר .Museum Studies, University of Leicester Ph.D
היסטוריונית אמנות וחוקרת תרבות חזותית.
תחומי ההתמחות שלה נעים בין תולדות האמנות של ימי-הביניים (עם דגש על האמנות של צפון איטליה); אדריכלות של זיכרון והנצחה (עם דגש על ישראל); היבטים שונים של הזיקה בין אמנות דתית לתרבות חילונית (עם דגש על סוגיות של חילול הקודש וקידוש החול); ושאלות הנוגעות במפגשים בין אמנות "גבוהה" לתרבות חזותית פופולרית ובאופציות שונות של השראה (בין "התכתבות" ל"מחווה" ובין האדרה להדרה).
נעמי מלמדת במחלקה לתרבות חזותית וחומרית, בתכנית הב.א. לתרבות חזותית וחומרית, בתואר השני בתקשורת חזותית ובתואר השני במדיניות ותאוריה של האמנויות.