המחלקה לתרבות חזותית וחומרית
قسم الثقافة البصرية والمادة
Department of Visual and Material Culture
מעצב תעשייתי, מנהל עיצוב ויזם. רועי הוא בוגר תואר ראשון ותואר שני בהצטיינות במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. מומחה לחשיבה עיצובית ולפיתוח חדשנות, מילא שורה של תפקידי ניהול עיצוב בכירים בתעשייה בחברות טכנולוגיות עם התמחות ב Home use medical device, עבודותיו זכו במספר פרסי עיצוב והוא שותף במספר פטנטים. כיום מייעץ לחברות ולסטרטאפים בתהליכי פיתוח חדשנות ובתהליכי עיצוב.
החל מ 2018 רועי עומד בראש בצלאל X - המרחב לטכנולוגיות חדשות בבצלאל, חוקר ביחד עם ראשי המחלקות את השפעתן של טכנולוגיות חדשות על השדות היצירתיים ואת סביבות העבודה הטכנולוגיות החדשות עבור מעצבים, אדריכלים ואמנים. במסגרת תפקידו רועי מייצר ממשקי עבודה חדשים המחברים בין האקדמיה לתעשייה ועוסק בפיתוח כלים ומיומנויות חדשים ובהטמעת טכנולוגיות בכל תחומי הליבה הנלמדים ונחקרים בבצלאל.
פרופ׳ אורי ברטל הוא יפנולוג המתמחה בתיאוריות של עיצוב יפני עכשווי כולל חקר אופנה, עיצוב תעשייתי, מנגה ותקשורת חזותית. בוגר תואר ראשון בהצטיינות במסגרת דו-חוגית (לימודי מזרח אסיה ויחסים בינלאומיים) באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר סיום התואר הראשון קיבל את מלגת המונבושו (Monbusho) מטעם הממשלה היפנית למד לתואר שני (.M.B.A) במחלקה למנהל עסקים בין-לאומיים באוניברסיטת Aoyama Gakuin בטוקיו בתוכנית משותפת עם אוניברסיטת Carnegie Mellon בארה"ב. לאחר חזרתו לארץ למד לימודי המשך לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. לאחר הלימודים בבצלאל המשיך ללימודי דוקטורט בביה"ס למדעי התרבות באוניברסיטת תל-אביב בהם התמחה בתרבות חזותית עכשווית. ספרו “Postmodern Advertising in Japan: Seduction, Persuasion and the Tokyo Art Directors Club” פורסם בשנת 2015. ספר זה מציג מודל חדש הבנוי על חיבור בין שדות מחקר נפרדים של מנהל עסקים (שיווק), אמנות, עיצוב וחברה ומציג את התרבות החזותית כנקודת מפגש בין כלכלה, אסתטיקה ואידיאולוגיה חברתית. סיפרו השני Critical Design in Japan: Material Culture, Luxury and Avant-Garde יצא בשנת 2020. הספר מציג את המעצבים שעבדו אחרי מלחמת העולם השנייה והגדירו מחדש את המושג 'עיצוב יפני' לצד מוצרי האוונגארד שעיצבו. מוצרים אלה שילבו אסתטיקה פוסט-מודרנית, תיאוריה ביקורתית וחוקי כלכלה חדשים ותפקדו כמוצרי יוקרה ובה בעת סוכני תרבות ביקורתיים.
קישורים לפרטים על הספרים:
Critical design in Japan - Material culture, luxury, and the avant-garde: Ory Bartal
פרופ‘ דור גז, יליד ירושלים, הוא אמן ואוצר. גז מכהן כאוצר הראשי של גלריה בצלאל לאמנות עכשווית, ראש התכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל, מנהל תכנית האירוח ”מבוא ים“ ומייסד הארכיון הפלסטיני-נוצרי. גז הוא בוגר המחלקה לצילום בבצלאל, התכנית הבינתחומית באמנויות והתכנית ללימודי אוצרות באונ‘ תל אביב, ובעל תואר דוקטור מטעם אונ‘ תל אביב. עד כה פורסמו בתפוצה בין-לאומית שמונה קטלוגים העוסקים בעבודתו של גז. עם המוציאים לאור נמנים Distanz, New England Press ו- A.M Qattan Foundation.
עבודתו בתחומי הצילום, הוידאו, הפיסול והפרפרומנס בוחנות את היחס בין אמנות, נרטיב וזיכרון. גז מעלה שאלות בדבר תפקידה של אמנות עכשווית בבניית נרטיבים היסטוריים ובמיקומן של עדויות, כתבים ואובייקטים בהקשרים חדשים. במהלך 20 השנים האחרונות מתמקדים מחקריו ויצירתו האמנותית בחומרים ארכיוניים ובפרקטיקות צילום מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה, וכן במיפוי עקבות של אלימות בנופי המקום.
יצירותיו הוצגו בלמעלה מ- 50 תערוכות יחיד ברחבי העולם ובמספר רב של תערוכות קבוצתיות וביאנלות לאמנות. גוף עבודותו ”האדם החולה של אירופה“, הוצג ב- ICA, לונדון, CCA, תל אביב, מוזאון לאמנות עכשווית, דטרויט, DEPO, איסטנבול ועוד. הפרויקט נרכש בשלמותו על ידי Tate Modern, לונדון ב- 2020. עבודותיו נמצאות באוספים של מוזיאון גוגנהיים, מרכז פומפידו, טייט מודרן, מוזיאון ישראל, מוזיאון לאמנות מודרנית בוגוטה, מוזאון לוס אנג‘לס לאמנות (LACMA) ועוד.
גלריית תמונות
Dor Guez, ׳Samira׳, inkjet printing on paper, 112 by 145 cm
מעצבת גרפית, יוצרת, וראש המחלקה לתואר ראשון בתקשורת חזותית בבצלאל. מתמחה בעיצוב מערכות מורכבות, טיפוגרפיה, עיצוב ספרים ומיתוג עבור מוסדות ציבור, תרבות, אמנות ואדריכלות. שותפה-מייסדת ב״סטודיו ג2״, אשר פעל בשדה העיצוב המקומי והבינלאומי כעשור וחצי. בין הפרסים בהם זכתה על עבודותיה: Tokyo TDC, DAM Best Architectural Book Award ופרס העיצוב של משרד התרבות. בוגרת התואר הראשון בתקשורת חזותית בבצלאל, ומאסטרנטית בחוג למגדר אוניברסיטת בר אילן.
ניצן דבי, מעצבת מוצר ומרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. עבודתה מבוססת על התבוננות ולימוד ההווה בפרספקטיבה היסטורית, תוך הסתכלות קדימה. עשייתה משלבת בין עבר ועתיד וכוללת היבטים טכנולוגיים ותרבותיים.
ניצן עובדת במשרד היפני Naoto Fukasawa Design, שדוגל בעיצוב פשוט, מאופק ומדויק. עיצוב פיוטי הנוגע ברגעים קטנים, אך משמעותיים בחיים. המשרד עובד על מנעד גדול של פרויקטים החל מריהוט, מוצרי אלקטרוניקה, פריטי אופנה וכלה בתערוכות עם מגוון רחב של חברות מובילות בזירה הבינלאומית.
ב-2011 ניצן הקימה עם ליאורה רוזין את סטודיו BET. במסגרת הסטודיו הן התמקדו והעלו תהיות יומיומיות ושגרתיות, שתורגמו לצורות ואובייקטים. בסטודיו עיצבו תערוכות ומוצרים באמצעות חיבור בין עולם הקראפט בישראל ובעולם לבין הקדמה הטכנולוגית.
ניצן בעלת תואר ראשון בעיצוב מהמכון הטכנולוגי בחולון ובעלת תואר שני בעיצוב תעשייתי מבצלאל. ניצן היא בוגרת תכנית ההתמחות "d-Vision" של חברת "כתר פלסטיק".
המחקר של ניצן שהחל כחלק מהתואר השני, מתמקד בקשר בין הטבעי למלאכותי, למעוצב. מחקר זה המשיך באוניברסיטה Musashino Art University בטוקיו שביפן, במסגרת מלגת הלימודים MEXT.
משנת 2024 מכהנת כראש המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל.
גל הרץ הוא ראש המחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל. הוא גרמניסט וחוקר תרבות. מחקריו יוצרים חיבור בין היסטוריה ופילוסופיה של המדע לבין לימודי תרבות. הוא בוחן את עלייתן של דיסצפלינות חברתיות סביב 1900 במרחב דובר הגרמנית, כגון קרימינולוגיה, סוציולוגיה, סקסולוגיה, משפט ופסיכיאטריה; זאת מתוך זיקה לתרבות פופולרית, התפתחות העיתונות ואמצעי המדיה, תיאטרון, ספרות ואמנות. לטענתו, הנקודה המקשרת בין תחומים נפרדים־לכאורה אלה היא כינונו של סדר חברתי על בסיס מדומיין נורמטיבי חדש. גל הוא בוגר תואר שני ודוקטורט במכון כהן באוניברסיטת תל אביב, עבר השתלמות בתר־דוקטורט במרכז ללימודי ספרות ותרבות בברלין (ZfL), ולימד באוניברסיטת הומבולדט ובאוניברסיטה החופשית של ברלין. לאחר מכן היה מנהל שותף של פרויקט המחקר "מדעי הרוח באזורי קונפליקט" במרכז מינרבה למדעי הרוח, ושימש כעמית מחקר והוראה במכון כהן ובביה"ס ללימודי תרבות באוניברסיטת תל אביב. במקביל לעבודתו באוניברסיטה, הוא העורך של "מניתוק לשילוב", כתב עת אקדמי שפיט של האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך, בו הוא גם מעורב בתהליכי הכשרת אנשי הוראה ובפיתוח ויישום הגישה של האגף: פדגוגיה טיפולית.
בוגרת המחלקה לצילום בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, בוגרת מכון כר"ם להכשרת מורים, ובעלת תואר שני בחינוך לאמנויות מאוניברסיטת לידס. התיזה שלה עוסקת בהתמודדות עם הפרעות קשב וריכוז בתהליכי היצירה בקרב סטודנטים לאמנות. יחד עם ד"ר עמלה עינת הוציאה את הספר "על חבל דק"/ ההוצאה גלילית העוסק בקשר בין לקויות למידה ויצירתיות. הספר מכיל עבודות של סטודנטים שנוצרו בהנחייתה במסגרת הקורס "לקויי למידה ויצירתיות" אותו היא מלמדת משנת 1997.
שלי מרצה, אשת חינוך ודיקנית הסטודנטים והסטודנטיות בבצלאל. בין היתר לימדה בבית הספר למחוננים "מרחבים", בבית הספר לחינוך מיוחד "גוונים" וריכזה את מגמת אמנויות העיצוב בתיכון עירוני א' במודיעין.
שלי יסדה ומנהלת מטעם האקדמיה את תכנית תעודת ההוראה של האוניברסיטה העברית בשיתוף עם בצלאל, הקימה בשנת 1997 את מערך התמיכה ללקויות למידה ובשנת 2003 את מערך קשרי אקדמיה קהילה אשר התפתח עם השנים ומנוהל כיום במשרד בראשו היא עומדת.
פרופ' אדר' אלס ורבקל היא שותפה מייסדת של המשרד דרמן ורבקל אדריכלות ומשמשת כראש בית הספר לארכיטקטורה בבצלאל. אלס לימדה בטכניון, באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, בפראט בברוקלין ובאוניברסיטת פרינסטון. בעלת דוקטוראט בארכיטקטורה מאוניברסיטת פרינסטון שבניו ג'רזי, בוגרת תואר מאסטר בארכיטקטורה ועיצוב עירוני מאוניברסיטת קולומביה בניו-יורק ותואר ראשון בארכיטקטורה והנדסה אזרחית מאוניברסיטת לובן בבלגיה. אלס הוציאה לאור שני ספרים בעריכתה בשםIn Search of the Public .Notes on the Contemporary American City ו-Constellations: Constructing Urban Design Practices וכן שימשה עורכת של Architectural Design (AD) Magazine בנושא Cities of Dispersal
פרופ׳ מרב סלומון חברה ושותפה בהקמת המרכז להוראת אמנות ועיצוב בבצלאל. מאז 2020 עומדת בראש המרכז.
פרופסור לאיור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ובתכנית לתואר שני בתקשורת חזותית.
בין 2007 ל-2018 עמדה סלומון בראש מסלול האיור במחלקה לתקשורת חזותית.
מאיירת ואומנית ספרים. מייסדת והעורכת הראשית של הוצאת הספרים החזותיים למבוגרים Salomon & Daughters. ספריה ואיוריה של סלומון וכן ספרים בעריכתה זכו בפרסים בינלאומיים ומקומיים, בין היתר פרס הספר המאוייר היפה ביותר לשנת 2022 מטעם ה-WOI, פרס המצויינות של מגזין CA ב-2016, מדלית הזהב של תחרות האיור השנתית של אגודת המאיירים האמריקאית ב-2015, פרס הספר המאוייר הטוב ביותר לשנת 2013 מטעם אגודת המאיירים הבריטית AOI, ופרס העיצוב של משרד התרבות הישראלי לשנת 2014. עבודותיה פורסמו במיטב המגזינים הבינלאומיים לאיור, כמו American Illustration, 3x3, How, Print, DPI ועוד. עבודותיה של סלומון הוצגו במוזיאונים וגלריות ברחבי העולם. עד היום הציגה שבע תערוכות יחיד במוזיאונים וגלריות בארץ ובעולם כמו מוזיאון הרצליה לאמנות עכשוית, ומוזיאון האיור הגרמני ב-Troisdorf. סלומון הציגה בעשרות תערוכות קבוצתיות, בין היתר בסומרסט האוס בלונדון, במוזיאון היהודי בבולוניה, בגלריית אגודת המאיירים של ניו יורק, מוזיאון תל-אביב, בית הרמן שטרוק, גלרית סדנת ההדפס הירושלמית ועוד.
בוגרת תואר ראשון ושני באדריכלות באוניברסיטת דלפט בהולנד.
בין תפקידיה כיהנה כמתכננת וכאדריכלית העיר תל-אביב יפו (1995 – 2008)
מהנדסת העיר הרצליה (2008 – 2012)
מתכננת מחוז מרכז במשרד הפנים והאוצר (2012 – 2017)
יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל-אביב (2017 – 2022)
כיום אדר' דניאלה פוסק מרצה במוסדות אקדמיים שונים, שופטת בתחרויות אדריכליות ציבוריות, יועצת למגזר הציבורי וראש תחום עיצוב אורבני (תואר שני) בביה"ס לארכיטקטורה בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים.
ד״ר שאול סתר, ראש תכנית התואר השני במדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל, הוא מרצה וכותב בתחומי האמנות, הספרות והתיאוריה. הוא בעל תואר שני מאוניברסיטת תל אביב ודוקטורט בספרות השוואתית מאוניברסיטת ברקלי, קליפורניה. הוא עוסק ביחסים שבין אסתטיקה לפוליטיקה, בספרות ובאמנות של המאות ה-20 וה-21, במחשבה פוליטית, פילוסופיה קונטיננטלית ובתיאוריה ביקורתית. עבודת הדוקטורט שלו דנה בפרויקטים אמנותיים ניאו-מודרניסטיים שנעו בין אירופה לישראל/פלסטין. ספרו על ז׳אן-לוק גודאר, ז׳אן ז׳נה והמאבק הפלסטיני בשנות השבעים ראה אור בשנת 2021. מאמריו התפרסמו בכתבי עת אקדמיים, בספרי עיון ובקטלוגים. במשך שנים מספר היה שאול מבקר האמנות של עיתון הארץ. החל משנת 2019 הוא עורך את תיאוריה וביקורת, כתב עת למחשבה תיאורטית ולעיון ביקורתי בעברית, שיוצא פעמיים בשנה על-ידי מכון ון ליר בירושלים.
דוד עדיקא הוא צלם, יוצר וראש המחלקה לצילום בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים.
מרצה בכיר במחלקה לצילום (משנת 1999). בעל תואר ראשון (BFA) ושני (MFA) מטעם בצלאל.
עבודתו של דוד עדיקא מתמקדת במרכיבים החזותיים והתרבותיים של המרחב המזרח-תיכוני מקומי, כמיקרוקוסמוס המשקף זהויות חברתיות ומשפחתיות אליהן הוא משתייך. קורפוס צילום זה מכיל ייצוגים של חפצי טבע דומם מגוונים ודיוקנאות. התצלומים של עדיקא מטשטשים את הגבולות בין שפה חזותית מושגית מופשטת לבין דיוק ויזואלי שופע. המחקר הויזואלי שלו בוחן ביוגרפיות אינטימיות אך גם אוניברסליות, בו בזמן שהתצלומים חושפים היבטים מוכרים ולא מוכרים מתוך היומיום ומעלים סוגיות של טעם ומעמד חברתי.
עדיקא הציג תערוכות יחיד רבות בארץ ובחו״ל, בין היתר במוזיאון תל אביב לאמנות, במוזיאון לאמנות בריגה, לטביה, במוזיאון ע״ש מורנדי בבולניה, איטליה, במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, בגלריה ברוורמן ת״א – ועוד. זכה בפרסים רבים, בינהם: פרס שרת התרבות, פרס ג׳ק ניילור לצילום, פרס האמן האמן הצעיר. תצלומין מצויים באוספים רבים, לרבות באוספים של מוזיאון ישראל ירושלים, מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון חיפה לאמנות, מוזיאון פתח-תקווה, מוזיאון מורנדי איטליה, בכנסת ובאוספים פרטיים בארץ ומחוץ לישראל.
הוא מתגורר ביפו ועובד בירושלים.
אנימטורית, במאית ומפיקת אנימציה. מייסדת סטודיו Mind The Gap Animation הירושלמי, המתמחה בנושאים חברתיים ואמנותיים, וכן בייזום והפקה של תוכן עצמאי. סרטיה של יעל הוצגו בפסטיבלים וזכו בפרסים בארץ ובעולם.
בעבר עבדה כמנהלת הפקה בכירה בחברת Walking The Dog בבריסל, בין השאר בסרט Where Is Anne Frank מאת ארי פולמן, בסדרת הטלוויזיה Royals Next Door, ובסרט The Magnificent Life of Marcel Pagnol מאת סילבן שומה (Les Triplettes de Belleville, The Illusionist).
בנוסף ליצירת סרטים וסדרות, יעל מנהלת ומפיקה יוזמות ושיתופי פעולה בינלאומיים בתחום האנימציה, ביניהם אנימרקט של קרן קופרו – שוק הקופרודוקציות לאנימציה הראשון בישראל; פסטיבל אסיף לאנימציה ישראלית, חלק מפסטיבל אנימיקס הבינלאומי; חממות ליצירת סרטי שירה וספוקן וורד כגון שירה בתנועה עם פואטרי סלאם ישראל, ו-Moving Words עם ארגון Arts By The People; ורבים נוספים.
בוגרת בהצטיינות של המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל אקדמיה לאמנות ולעיצוב ירושלים לשנת תשע"ג, ומצטיינת המחלקה להיסטוריה ותיאוריה לשנת תשע"ב.
יעל עצמוני אמנית וקדרית, מרצה בכירה וראש תחום החומר במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית. עצמוני בוגרת החוג לאמנות באוניברסיטת חיפה בהצטיינות וזוכת פרס מוד פרידלנד למצוינות בקרמיקה.
על ידי שימוש במגוון מדיומאלי רחב (פיסול, רישום, וידאו ואינסטליישן) עוסקת עצמוני בקשר בין סמל למקום ובנושאים של זיכרון וחומר. עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד וקבוצתיות בחללים שונים בארץ ובעולם. ביניהם תערוכות יחיד בגלריה פריסקופ, בית בנימיני ובית האמנים בתל אביב, מוזיאון הקרמיקה ברלין - Keramik Museum Berlin , גלריה ואן פאנג בייג'ינג - Wan Fung Gallery, וגלריה לאמנות הקרמיקה בסידני - Ceramic Art and Perception Gallery.
עצמוני השתתפה בסימפוזיונים ותוכניות שהות אמן בין-לאומיים. ביניהם סימפוזיון הקרמיקה ביכניה צ'כיה, אמנית אורחת באקדמיה ע''ש ריטפלד אמסטרדם, אמנית אורחת בבורג אקדמי הללה גרמניה. בנוסף, עצמוני משתתפת בוועדות שיפוט פרסי אות העיצוב מטעם משרד התרבות והספורט.
אחד הפרויקטים הבולטים של יעל עצמוני הוא 'שרטוטי שכחה' (Tracing Oblivion) שהוצג בארץ ובאירופה. הפרויקט מתבסס על מחקר מקיף של עדויות ושרטוטי מפות של מחנה המוות סוביבור בפולין. 'שבילי יער' (Forest Path) הינו פרויקט נוסף של יעל עצמוני בו הציבה גופים במימי בריכת הקשתות רמלה במקביל לעבודת וידיאו אותה הציגה בגלריה בבית בנימיני.
ד׳׳ר חגית קיסר חוקרת ויוצרת תרבות חזותית ודיגיטלית, מתעניינת בקהילות קוד פתוח, טכנולוגיות השתתפותיות ומדע אזרחי-קהילתי, כותבת על הפוליטיקה של המרחב האווירי ועל ׳מבט העל האזרחי׳ בעידן הרחפנים. בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל, וסיימה בהצטיינות לימודים לתואר שני במחלקה לאנתרופולוגיה חזותית באוניברסיטת מנצ'סטר. מחקרה לדוקוטרט (במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב) בחן את הפוטנציאל הפוליטי של פרקטיקות מיפוי השתתפותיות וצילום אוויר עצמאי בישראל/פלסטין. כיום, חגית חוקרת את הפוליטיקה של דיגיטציה ונתוני עתק (ביג דטה) בעיצוב מחדש של מרחב וזיכרון עירוני במסגרת מלגת פוסט-דוקטורט במרכז מינרבה לזכויות אדם, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב (לשנת 2022-23), ומלמדת על דטה פמיניסטי ואזרחי בבצלאל ובאוניברסיטת תל אביב. מחקריה התפרסמו בכתבי עת אקדמיים בינלאומיים ועבודות חזותיות שצמחו ממחקריה הוצגו בפסטיבלים, ביניהם, Print Screen, London Festival of Architecture, ו׳מקודשת׳, ובתערוכות אמנות ב׳ארטפורט׳, ׳זוכרות׳, (The Open Eye Gallery (Liverpool.
יוסף קריספל הוא אמן, צייר וראש המחלקה לאמנות בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. מרצה בכיר במחלקה לאמנות (משנת 2006). בעל תואר ראשון (.B.F.A) ושני (.M.F.A) מטעם בצלאל. ביצירתו מעלה קריספל שאלות על הגדרתו ועל עצם מיקומו של הציור ביחס למשטח המצויר והוא מציע לראות בו מסכה, מסך, קליפה או ציפוי. הציג תערוכות יחיד רבות בארץ ובחו"ל, בין היתר: במוזיאון תל אביב לאמנות, בפלאצו ריקארדו מדיצ'י בפירנצה, במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית ובמוזיאון חיפה לאמנות. זכה בפרסים רבים, ביניהם: פרס רפפורט לאמן צעיר (2008), פרס שר התרבות (2012) ופרס האמן הצעיר (2006). ציוריו מצויים באוספים רבים, בין השאר באוספים של מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל בירושלים, בכנסת ובאוספים פרטיים בארץ ומחוץ לישראל. הוא חי ועובד בירושלים.
הצבה אחורית, 2018, צבעי ספריי על מתכת ומראה, צילום: לנה גומון
אליסה רוזנברג היא אדריכלית נוף ופרופסור חבר בתכנית תואר שני בעיצוב אורבני ופרופסור חבר (אמריטה) באוניברסיטת וירג'יניה, שם לימדה בין השנים 1989-2007 וכיהנה כראש המחלקה לאדריכלות נוף. אליסה מכהנת כראש התכנית לתואר ראשון באדריכלות נוף בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. בארץ לימדה בטכניון ובאוניברסיטת תל אביב. היא חוקרת את הנוף כפרקטיקה תרבותית ומודל לעירוניות, ומשלבת בין התחומים של אורבניזם, אקולוגיה ועיצוב נוף. פרופ' רוזנברג מעבירה קורסי סטודיו וקורסים בנופים אורבניים, ונופים פוסט-תעשייתיים בתואר הראשון ובתואר השני. המחקר שלה מקשר בין אדריכלות נוף עכשווית ועיצוב אורבני, עם דגש על נופי תרבות, נופים פוסט-תעשייתיים, תשתיות ירוקות וניידות. בתקופה האחרונה התמקדו פרסומיה בנופים ישראלים כגון הטיילת של תל אביב, ובקיבוץ כמעבדה ל-”מודרניזם הנופי" הישראלי.
רותם רוף היא ראש המשרד לקשרים אקדמיים בינלאומיים ומרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית. בנוסף, רותם מנהלת שותפה בעמותת ארטיס ולה ניסיון עבודה עשיר באוצרות, הפקת תערוכות, כנסים ואירועי תרבות במוזיאונים ובמוסדות תרבות בארץ ובעולם כולל: המוזיאון לאמנות מוזיאון מודרנית (MoMA), ניו יורק, מוזיאון חיפה לאמנות ועוד. רותם היא המייסדת והמנהלת השותפה של רשת המחקר הבינלאומית REACTIK שעוסקת במחקר הדיפלומטיה ומדיניות התרבות של האיחוד האירופי. בתמיכת JEAN MONNET NETWORKS ERASMUS +1.
רוף בוגרת תואר ראשון ושני בתולדות האמנות בהאנטר קולג', ניו יורק. היא כיהנה במועצה הבינלאומית של סדרת הטלוויזיה הידועה לאמנות Art21, שימשה כשופטת בפרס לנדאו וכיום מכהנת בוועדות האמנות של מפעל הפיס וחברה בועדות המייעצות של חשיפה בינלאומית למחול ושל פסטיבל דוקאביב.
גל הרץ הוא ראש המחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל. הוא גרמניסט וחוקר תרבות. מחקריו יוצרים חיבור בין היסטוריה ופילוסופיה של המדע לבין לימודי תרבות. הוא בוחן את עלייתן של דיסצפלינות חברתיות סביב 1900 במרחב דובר הגרמנית, כגון קרימינולוגיה, סוציולוגיה, סקסולוגיה, משפט ופסיכיאטריה; זאת מתוך זיקה לתרבות פופולרית, התפתחות העיתונות ואמצעי המדיה, תיאטרון, ספרות ואמנות. לטענתו, הנקודה המקשרת בין תחומים נפרדים־לכאורה אלה היא כינונו של סדר חברתי על בסיס מדומיין נורמטיבי חדש. גל הוא בוגר תואר שני ודוקטורט במכון כהן באוניברסיטת תל אביב, עבר השתלמות בתר־דוקטורט במרכז ללימודי ספרות ותרבות בברלין (ZfL), ולימד באוניברסיטת הומבולדט ובאוניברסיטה החופשית של ברלין. לאחר מכן היה מנהל שותף של פרויקט המחקר "מדעי הרוח באזורי קונפליקט" במרכז מינרבה למדעי הרוח, ושימש כעמית מחקר והוראה במכון כהן ובביה"ס ללימודי תרבות באוניברסיטת תל אביב. במקביל לעבודתו באוניברסיטה, הוא העורך של "מניתוק לשילוב", כתב עת אקדמי שפיט של האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך, בו הוא גם מעורב בתהליכי הכשרת אנשי הוראה ובפיתוח ויישום הגישה של האגף: פדגוגיה טיפולית.
Mitra Abbaspour is Haskell Curator of Modern and Contemporary Art at Princeton University Art Museum and a member of the University faculty. Prior to Princeton, she served as an Associate Curator in the Department of Photography at The Museum of Modern Art and an Assistant Curator at the California Museum of Photography, in addition to having served as a guest curator for a number of exhibitions at various institutions.
At Princeton, she has curated or co-curated at the Museum include Helen Frankenthaler Prints: Seven Types of Ambiguity (2019), Frank Stella Unbound: Literature and Printmaking (2018), Making History Visible: Of American Myths and National Heroes (2017).
At MoMA, she led the curatorial branch of an interdisciplinary research initiative that resulted in the print and digital publications Object : Photo: Modern Photographs 1909-1945. She has authored numerous essays on contemporary artists in this field, most recently contributing to monographs of Reza Aramesh, Lalla Essaydi, Dor Guez, Hassan Hajjaj, and Shirin Neshat and has also taught courses both in her specialization, the modern and contemporary Middle East and, general area specializations—Islamic art, modern art, and the history of photography—at The Cooper Union, Hunter College, and Brooklyn College.
סנאן עבדאלקאדר הוא ארכיטקט ומתכנן ערים, מייסד ובעלים משרד "סנאן אדריכלים" (SA) אותו הקים בשנת 1995 בהרצליה פיתוח, בשנת 2004 בירושלים, ובשנת 2014 ביפו.
במהלך שנות עבודתו על פרויקטים פרטיים וציבוריים, כאלו שהשפיעו והושפעו ממשתנים פוליטיים, חברתיים וכלכליים, הפך סנאן את תהליך התכנון לפלטפורמה של אקט שיתופי ומכיל החג סביב האזרח.
במהלך עשייתו, החל סנאן ללמד באוניברסיטת תל אביב בשנת 1998. בשנת 2006 הוזמן להקים את יחידת המחקר "ארכיטקטורה א-פורמלית", באקדמית בצלאל לאמנות ועיצוב. היחידה מקנה לסטודנטים הזדמנות לחוות מרחבים בהם מתנגש תכנון ממוסד עם זה הורנקולארי
בשנת 2007 הוזמן סנאן לביאנלה בסאו-פאולו להציג את עבודותיו, הוא שיחרר את ספרו "ארכיטקטורה של (אי)תלות", בו הוא בוחן את המרחב השלישי של ההוגה ההודי, הומי בהאבהא, בהקשר הזהות המקומית.
בשנת 2018 הקים סנאן את המכון לחקר התרבות הערבית באומנות חזותית, עיצוב וארכיטקטורה, בצלאל.
במהלך השנים סנאן הוזמן להשתתף במספר תערוכות והרצאות ברחבי הארץ והעולם.
מעצבת, בוגרת בצלאל וה Royal college of art
,Designer-Makerיוצרת תחת מותג עצמאי, שבבסיסו עקרונות עיצוב וייצור לוקלים של מוצרים ארוכי חיים. מנהלת את קואופרטיב העיצוב הירושלמי ,סטודיו ובית לתריסר יוצרים מתחומים שונים, הפועל לקידום יוזמות ופרויקטים בתחום העיצוב בעיר. מלמדת במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, מתגוררת בירושלים עם בן זוגה ושתי בנותיה.
