מבוע הוא מקור־מים, מוצא, מקום, מכונה ומחווה.

המבוע הוא מַעֲיָן, בריכה עגולה בתוך מסגרת פלדה מתומנת, שֶׁמַּים נובעים ממרכזה ומבעבעים בה.

המבוע הוא מוצא מרצד ומפכה המאפשר לכל הבא אליו לחוש את הרגע חי, פעיל וגופני ולהביע אותו מיסודו.

המבוע הוא מקום מיוחד, מקור של נביעה מסתורית, אפלולית וקסומה, שהדים מפזזים בה. זהו מרחב מוגן המזמין להתבודדות משתרשת, לצורך האזנה לקול האישי, וכן להתכנסות עם אחרים, לצורך החלפה שופעת של קולות. יש בו סימטריה הרמונית המכנסת למרכז. זו אקס־טריטוריה, מרחב ביניים לימינלי המאפשר לפליאה לחרוג מגבולות ההבנה ולשהות בפרדוקס, במפגש חומרי עם הבלתי גופני לכאורה.

המבוע הוא מכונה שמראה את הקול. באמצעות קוד גנרטיבי הוא מתרגם קול לוידאו בזמן אמת. הוא יכול להראות את קולו של אדם יחיד או את מפגשיהם של קולות מרובים, של שניים עד ארבעה אנשים. כמו כן הוא מחזיר פידבק וידאו כללי לחיבור סך כל קולות הדוברים. המבוע מקרין על מים תוכן חזותי של תנועת מים (ממבט־על במיפוי). טקסטורות וצורות שונות מופיעות, מתנפצות ומתמזגות על פני המים ביחסים של משקל, דחיסות, זמן וכיוון. קול הדובר/ת מתורגם לדימוי הנע מנקודת עמדת המיקרופון לכיוון מרכז הבריכה ואילו חיבור הקולות מתורגם לדימוי הנע בכיוון הפוך: ביעבוע מהמרכז החוצה.

הדיבור שמתפעל, קובע ומבצע (שאינו הקול), אינו טבעיות של פנימיות טהורה. דיבור זה רווי תיאטרליות ורטוריקה, תמימותו תמיד נחשפת, אינה מצונזרת. הוא בר־חלוף, מהוסס, משובש, מסוכן במיידיות שלו (נדיר שנספור עד עשר), חוזר על מילות קישור מדבבות מחשבה, רווי בשאריות לשוניות המניעות את השיח, סותם את שתיקותיו בקישורים ומתרחק ממבנה מסודר. כל אלו הם אובייקטים המכסים את מהותו של הדיבור שהוא ביטוי המנכיח את הדוברים, שדרכה גוף אחד מחפש את חברו, משדלו ושומרו כשותף. ניתן לזהות באסתטיקה של הדיבור את הפקעתה של סתמיות הדיבור והשעיית ״דבריותו״ הלא אותנטית. זו איכות המרחיבה את הפרספקטיבה של החזיתי ועוסקת ביצירה של דימוי מורחב (רב־מישורי, רב־מימדי, רב־חושי, רב־קולי, רב־מדיומאלי), המחבר אותנו באופן גופני וישיר לחושינו ביחס מעורב ואינטימי עם העולם. הדימוי המורחב מבקש לבחון אפשרות נוספת לפרספקטיבה, במתח הפנימי הלא פתור של החריגה, בפרידה המתמדת של האחרות והתנועה שהיא מייצרת.

מַבּוּעַ ,MABUA הינו מיצב וידאו חי.

מַבּוּעַ ז׳ [מן נבע]  1. מעין, מקור־מים, מקור שהמים נובעים ממנו: ״והיה השרב לאגם, וצמאון למבועי מים״ (ישעיה לה ז). ״מדוע רץ הכד אל המבוע?״ (ביאליק, יש לי גן). 2. [בהשאלה] מוצא, יסוד, מקור המקיים מבעים חדשים: ״ורוחו יהי המבוע לכל ההרהורים הכבושים בהרבה לבבות״ (ביאליק, לאחד העם). ״לרעות צאן אביו על מבועי תורתו״ (עגנון, כלה תכ). 3. מקום מסתורי ורב־קסם: ״הוא פרש אל עמקה של מערה על־מנת לחפש את מבוע־חייו״ (טורנייה, ששת). 4. מכונה של קול ותמונה שיש בה מבע אישי וקבוצתי. 5. [בהצבה] מחווה של הכנסת אורחים.  - [מבוע־, מבועים, מבועי־]