ספר מאוייר (Wordless Book)

זהו סיפור ללא מילים המתאר מערכת יחסים בין נערה לבין שד העולה לפתע מבור הנפער בביתה ובחייה.

הספר, כאובייקט, אינו משמש רק כמיכל. הפורמט ואופן הדפדוף, שנחקרו, חוברו והותאמו לסיפור, מהווים כלים חזותיים. היחס הנוצר בינם לבין האיורים משפיע על אווירת הסיפור ועל המשמעויות העולות ממנו. הסיפור ה״אילם״ בו שזורים מטאפורות וארכיטיפים, נע מהאישי לאוניברסלי, מאפשר פרשנות רחבה וניכוס ומציע לקורא מקור להזדהות ואולי אף לנחמה.

שתי נקודות עוגן ליוו את המחקר: הראשונה – שהפורמט יתאים לסיפור הספציפי הזה, שייבנה לצרכיו. השנייה - שהדפדוף יהיה פיזי ולא דיגיטלי. לימור מבקשת לאפשר לקורא לחוש הזדהות ואינטימיות במהלך ההתבוננות והדפדוף בספר. כל תצורה לספר ולדפיו הולידה משמעות שונה לאותו הסיפור. חלק מהפורמטים עבדו בקטעים מסוימים ופחות באחרים, חלקם יצרו תחושת התפעלות אצל המתבונן, אך לא איפשרו קריאה חוזרת - לא היו נוחים לשימוש. מתוך המכלול בחרה לימור מקטעים והתאימה אותם לחלקים ספציפיים בסיפור. בקטעים מסוימים הדפים הולכים ונעשים צרים, מתקיימים קשרים בין הדפים הקודמים לבין אלו העומדים לבוא - הצצה ושיבוש. בקטעים אחרים הדפים בעלי ״בטן״ (French Fold) המאפשרים דואליות - קריאת שני סיפורים מקבילים - זה החיצוני וזה הפנימי. במקום מסוים בספר הדף יוצא מגבולותיו - נפתח ומכפיל את רוחבו. כל אלו מאפשרים לספר, אובייקט שלא השתנה באופן מהותי באלף השנים האחרונות, לחרוג מגבולות השימוש המסורתי שלו כמיכל. מבנה הספר משרת את תכולתו. הפורמט ואופן הדפדוף בו מהווים כלים חזותיים - מכתיבים את קצבו, מאפשרים לנוע בו, משבשים ומחדדים תחושות ואווירה לסירוגין.

הסיפור ללא מילים אפשר גם ביטוי אישי, לא תמיד מודע. הוא התפשט מהקונקרטי, לבש ארכיטיפים ומטפורות ונעשה לנחלת הכלל. באופן פואטי, מינימליסטי וללא מילים, הספר מאפשר אמפתיה, פרשנות רחבה וניכוס ומציע לקורא מקור להזדהות, ואולי לנחמה.

במרכזו של הפרויקט עומד ספר מאויר, ללא מילים (Wordless Book) המתאר מערכת יחסים בין נערה לבין שד העולה לפתע מבור הנפער בביתה - ובחייה. מקורו בחוויה אישית ובצורך לספר סיפור חזותי מורכב. הסיפור נוצר באופן אינטואיטיבי מתיאור ההתרחשויות במילים ועד לכתיבה החזותית שהלכה והתפתחה עם תהליך העבודה. לפני גיבוש הסיפור החזותי ובמהלכו נמנעתה לימור מלערוך מחקר הקשור לארכיטיפים ולדימויי שדים, כדי לאפשר עבודה שתהיה כמה שפחות מודעת ומושפעת.

קשרים בין פנים לחוץ, בין פיזי לנפשי, בין קונקרטי למטפורי, בין נחלת הפרט לנחלת הכלל עומדים במרכז הסיפור המאויר ונשזרים בדפי הספר. ייתור המילים אפשר לפורמט לקחת תפקיד מרכזי בסיפור, לבחון במהלך הפיתוח את יחסי הגומלין בין האיורים לבין מבנה הספר ואת אופן השפעתם על המשמעות העולה ממנו. כך, לאחר איור סקיצה ראשונית לסיפור, התחילה לימור במחקר מעשי וביצירת פרוטוטייפים שונים לספר ולגלילה (מגילה.) הספר הינו פורמט מדופדף, ״מקוטע״ והגלילה לינארית ורציפה.

עבודתה של לימור הוצגה בתערוכה "מבט על" בבית ליבלינג, במסגרת שבוע העיצוב, דצמבר 2020