ספר הלימוד נפרש והופך למרחב של מעבדת מחקר של אותיות עבור ילדים בראשית קריאה.
פעולות השינון והצייתנות המאפיינות את בית הספר, מוחלפות בפעולות של מחקר ויצירה. זהו מערך של הזדמנויות והזמנות לשבור את הכלים ואת הכללים, לשחק באותיות וליצור אותן. הרחבה של הקלמר והכלים העומדים לרשות הילד. הילד כחוקר מוזמן לא רק להמציא צורות שונות לכל אות אלא גם להתנסות בחומרים שונים ולהמציא דרכים שונות ״לכתוב״. המעבר של אות מהצורה לסימן המוסכם מואט בכוונה תחילה ובכך מאפשר להשתהות במצבי הביניים של האות - בין החלקים לצורה השלמה ובין הנראות לקריאות. המעבדה מאפשרת לחוות את האותיות באופן שונה מזה שאנו מורגלים בו ואגב כך מייצרת את ההזדמנות להיפרד מהפרדיגמות שאחזו בנו הן בהקשר של אותיות והן בהקשר של למידה ויחסי מורה תלמיד.

נקודת ההתחלה של המחקר נעוצה בספרי לימוד, בתהליכי הלימוד, ובאופן רכישת הקריאה. שאלות עלו על תוכנם ועל הצורה שלהם, על הנקרא בהם ועל הנראה בהם, על האופן שבו הם מעוצבים ועל האופן שבו הם מעצבים את שתי ילדותיה של שני. האם מעצבי ספרי הלימוד יושבים על הרצפה כילדים? האם הם מכירים ילדים ואת דרכי פעולתם? האם ההפרדה המתקיימת בין התוכן לבין העיצוב בספרי לימוד יכולה להמשיך להתקיים בדרך לשינוי?

המחקר התיאורטי והפרקטיקה העיצובית בעבודתה של שני לא הובילו זה לזה, אלא נולדו זה לצד זה. המחקר הפעיל את הפרקטיקה והפרקטיקה הפעילה את המחקר.

המדרג הלימודי קיים בספר אך לא מחייב. אין התחלה וסוף או מגדל שיש לטפס אליו אלא ריבוי של הזדמנויות. חלקן פשוטות ומובנות ואחרות פרועות. הדרכים מגוונות, את חלקן תיכננתי אבל אחרות מחכות להתגלות.

שכבות החומרים והכלים מציעים משחק חופשי עם חוקים. השכבות מקיימות בינהן יחסים שיש לפענח. המבנה של הספר מאפשר את הרחבתו, מזמין חומרים נוספים להכנס פנימה לחולל יחסים נוספים.

תהליך היצירה של האות, שונה מהמקובל. המפגש החדש, הצורות גאומטריות והחומרים שונים מאטים במודע את היכולת להגיע לאות. ההאטה מאפשרת לשים לב לצורה, לשיטה ולחלופות השונות. היא מציפה אפשרויות שונות להפעלת אותה השיטה במגוון דרכים. רעיון מוליד רעיון.

זוהי הזדמנות לדיאלוג שווה - לשוחח, להקשיב ולשאול על אותיות.