הפרויקט מציע דרך לבחינה אישית. בסיס הרעיון נעוץ בניסיון לעטוף מבקר בחוויה אינטראקטיבית אודיו-ויזואלית, ומתרכז באופן שבו תהליך החוויה נבנה אצלו, על התמודדות שלו עמה ועם עצמו תוך כדי. הבחירה במערכת המגיבה למשתמש מאפשרת למבקר ליצור דיאלוג עם מפעיליה, לצקת לתוכה משמעות ולבצע שינויים אשר ישפיעו באופן מיידי עליו ועל חווייתו. לתנועתו בחדר קשר ישיר להתפתחות האירועים כאשר רמת האינטנסיביות של החוויה עולה ככל שמעמיקים ומתקדמים לעבר המסך. המטרה היא לבחון את תגובת המבקר אל מול הקושי המתגבר.

תחילת המחקר נע סביב המושג ״מניפולציה״. מניפולציה היא סוג של השפעה חברתית, בה אדם מנסה לשנות את תפיסתו או התנהגותו של אדם אחר ,באמצעות טקטיקות של תעתוע. במצב זה האדם מנסה להביא אדם אחר לחוש, לחשוב, או להתנהג באופן מסוים על ידי הצגת טענה אמינה, כזאת הטומנת בחובה סילוף מודע של המציאות. אך דבר אינו מחייב וניתן לפרשנות אישית. כלומר האמון האנושי הוא קריטי! במידה ויבחרו לא להתמסר למניפולציה )באופן מודע או בלתי מודע(, היא לא תתקיים. היסוד האשלייתי, טבוע באמנות מראשיתה ומעצם מהותה. היוצר מייצר סילוף מציאות או הטעייה מכוונת, באופן שפועל לשינוי חשיבה או רגש אצל הצופים ויכול להקרין או להדהד גם לנושאים רחבים אחרים. בכך הוא משיג שליטה על האחר.

בתוך מסגרת היחסים בין הצופה ליוצר, ובמיוחד בפרויקט מסוג זה המבקש למתוח את סף הרגישות של המבקרים, חשוב להבין מה כל אחד מהצדדים מביא לשולחן כדי להבין כיצד להצליח לשמור אותם בתוך המסגרת. כל עוצמת הרגשות והציפיות של שני הצדדים השותפים למפגש - האמן והצופה, יכולה להיתרם למלה ״שיח״. בחיבור בין הצדדים נבנית ציפייה, התרגשות, גילוי ואכזבה .

ציפיית הצופים מהיוצר ומיצירתו היא ליצור עבורם ריגושים, אפילו על חשבון, ואולי בגלל, האופי השמרני או המקובע שלהם בסיטואציה. כלומר הצופה מעוניין שיסחפו אותו מעבר לגבולות שהוא עצמו הציב, להוציא אותו מתוך עצמו לרגע כדי לחוות משהו יוצא דופן מחוץ לעולמו. הוא פיתח ציפייה זו משום שהוא יודע שהוא לא בהכרח יצליח להניע שינוי לבדו, ולכן מעוניין שידחפו אותו באופן חיצוני מעבר לקצה של עצמו. יש מידה של התמסרות. נכונות להאמין במשהו שעתיד לבוא, למרות )ואולי בגלל( שהוא לא לחלוטין מבין לאיפה זה הולך - נוצרת הנאה וסיפוק מהלא מוכר .

בסיס הרעיון נעוץ בניסיון לעטוף מבקר בחוויה אינטראקטיבית אודיו-ויזואלית, ומתרכז באופן שבו תהליך החוויה נבנה אצלו, על התמודדות שלו עמה ועם עצמו תוך כדי. הבחירה במערכת המגיבה למשתמש מאפשרת למבקר ליצור דיאלוג עם מפעיליה, לצקת לתוכה משמעות ולבצע שינויים אשר ישפיעו באופן מיידי עליו ועל חווייתו .

הפרויקט מוצב בחלל סגור דמוי מסדרון או מסלול, ובסופו מוצבת הקרנה. החוויה פתוחה למבקר בודד ,ולתנועתו בחדר קשר ישיר להתפתחות האירועים - זהו מנגנון מיפוי מבוסס מצלמות וחיישנים המאכן את מיקום הצופה ומגיב בזמן אמת תוך תרגום תנועה בחלל לפעולה אודיו-ויזואלית. ניתן לחשוב על המסדרון כמסלול הבנוי משלבים, כאשר רמת האינטנסיביות של החוויה עולה ככל שמעמיקים בחדר ומתקדמים לעבר המסך. כלומר התפתחות הסיפור מביאה עלייה בווליום של האלמנטים אליהם נחשף הצופה - הן בפן הוויזואלי, הרגשי ובסאונד. המטרה היא לבחון את תגובת המבקר אל מול הקושי המתגבר.