״מְשׂוֹחֵחַ עִם כִּסֵּא עַל שִׂנְאָה לְשֻׁלְחָן,ֿ וְקִנְאָה לַסַּפָּה, תְּחוּשׁוֹת שֶׁל דְּרִיכָה בַּמָּקוֹם.״

גלעד כהנא ויאיר קנז

דבי רמון אנסבכר חקרה כיסאות במרחב הציבורי וניסתה לבחון מהו תפקידם הצורני והחברתי, האם הם מקרבים או מרחיקים, האם הם מייצרים סביבה נעימה ומרגיעה? האם ניתן ללמוד דרכם משהו  עלינו, משהו עליהם. 
כסא לעומת ספסל, מייצר תקשורת אינטימית ופרטית. הכסא הוא אני ושלי. הוא המרחב הפרטי שלי.
לכיסא ולאדם ישנה מערכת יחסים ידועה ולא שוויונית. הכסא נותן והאדם לוקח/מקבל. הכסא לעולם לא יתלונן, לעולם לא ישבות ממלאכתו. האדם לא מוקיר את הכסא על שירותו.
הסרט ״החיים הסודיים של כיסאות הרחוב״, מספר על 5 כיסאות ציבוריים. דרכם עוברת ביקורת חברתית על אנשים שקופים, אנשים הנלקחים כמובן מאליו, על יחסי כוחות וכבוד. מעודד ערנות למרחב המחיה, לסביבה. משקף חמלה וכבוד גם לחפצים. גם לכיסאות.

כיסאות שימשו אמנים רבים להעביר מסרים שונים. במחקר מצאתי יצירות רבות בהן השימוש בכסא  כחומר גלם שמעביר אנושיות, קרבה, אינטימיות, בית ועוד.

פרופסור מוטי עומר במחקרו הכסא הריק באמנות, הראה את הריק והחוסר בהצגת כסא ריק ביצירות אמנות.

פרופ׳ ויויאן סובצ׳ק חוקרת ומרצה במחלקה לקולנוע ב UCLA, בספרה "שקיקת החומר״, כותבת על האנשה ואמפטיה לחפצים דוממים כדימויים בקולנוע, טשטוש בין החומר והרוח. התיאורים של סובצ׳ק לאובייקטים בסרטים מעלים את השאלה אם ניתן לשייך חמלה ורגשות לאובייקטים?ֿ

אמני המיצב, אורי שיפרין ענבי, הישראלי, ושון אומלי, האמריקאי, יצרו מייצב אמנות כשחומר הגלם, הוא כסאות. שניהם הקימו מייצבי ענק עם מאות כסאות. שתי העבודות מתמקדות ביצירת משהו חדש תוך שימוש בכיסאות. בשתי העבודות הכסא לא נועד לישיבה. בעבודתו של שיפרין, כסאות פלסטיק של כתר,  אייקון ישראלי עיצובי וחברתי מוכר ומובהק. אצל אומלי, כסאות ביתיים שנתרמו ע״י הקהילה, מספרים את סיפורה של הקהילה ושל האנשים שיוצרים אותה. התוצאה הייתה מרגשת וחברתית בשתי העבודות.

שני שירים, ״הספסל הציבורי״ של ג'ורג' ברסאנס, ״משוחח‭ ‬עם‭ ‬כסא״, של ‬גלעד‭ ‬כהנא‭ ‬ויאיר‭ ‬קז. הספסל והכסא, מקבלים תכונות אנושיות, רצונות, אהבות ואכזבות ויכולת השפעה.

המסע הזה הביא אותי להתקרב לכסאות, לבחון אותם. הסרט מראה את הכסאות בדרך לא שגרתית, מראה צד אנושי, מחשבות של כסאות, שדרכם אפשר גם ללמוד על יחס לסביבה, על חזקים וחלשים, נותני שירות ומקבלי השירות.
אני מקווה שהפרויקט יצור חשיבה בוחנת על הסביבה על חמלה, נתינה וקבלה. 

הסמינר - קובץ מלא לקריאה

אנחנו מסתובבים במרחב הציבורי, יש בו בתים, עצים, מדרכות, כיסאות, הוא מלא בדימויים ומראות, מה המרחב מספק לנו? עד כמה שהוא משרת אותנו? עד כמה אנחנו שומרים עליו? מודים לעץ שמצל את דרכנו על המדרכה, לכסא המאפשר לנו מנוחה.

הסרט ״חייהם הסודיים של הכיסאות במרחב הציבורי״, מאפשר הצצה ספקולטיבית למחשבות של 5 כסאות ציבוריים, מבט לא שגרתי על עצמים במרחב. בודק את הגבולות בין חפצים לבני אדם. בין ציבורי לפרטי.

דרך וידויים דמיוניים של הכיסאות נחשפים אלימות בדידות ואכזבה. בוחן בביקורת את הדרך בה רובנו מתעלמים מהחפצים סביבנו, משלימים עם הזנחה לכלוך ובריונות.

מתחמים ציבוריים תוכננו עבורנו. מתוך מחשבה על רווחתו, יצירת מרחב נגיש ומחבר, הזדהות עם סביבת המחיה שלנו. לצמצם את הפער בין הבית הפרטי למרחב הציבורי, שהוא הבית של כולם.