הספר 'זׇרִים' הינו מסה חזותית העוסקת בייצוג עולי ברה"מ בטלוויזיה הישראלית לאורך כל שנות שידוריה. הספר בוחן את אופי ייצוגם של העולים בטלוויזיה מתוך מחשבה עליה כגורם בעל כוח השפעה רב, כזה אשר ביכולתו להשפיע על תפיסת הצופה את המציאות ובכך לתרום להשתלבותם או בידולם של קבוצות מיעוט בחברה.

הפרויקט בוחן את התגלגלות הייצוג של העולים דרך 'תאוריית האבולוציה של ייצוג מיעוטים' (סדריק סי. קלארק, 1969) המתארת ארבעה שלבים קבועים אותם עוברים כלל קבוצות מיעוט בייצוגם בתקשורת ובטלוויזיה. הספר מכיל סקירה נרחבת של תכנים בהם מופיעים עולי ברה"מ, סקירת ספרות אקדמית בנושא, ותהיותיה ומסקנותיה של היוצרת מהמחקר.

'זרים' מזמין אותנו שוב ושוב להתעכב ולבחון מחדש ובעין ביקורתית את משמעות הייצוגים של העולים כפי שמשתקפים מתכנים טלוויזיונים אשר עד כה היו נראים לנו תמימים, חסרי משמעות ואף מבדרים.

המחקר התמקד בשני אפיקים עיקריים - סקירה נרחבת של ספרות אקדמית ובחינה של תכנים טלוויזיונים בהם יוצגו עולי ברה"מ לאורך השנים.

הסקירה הספרותית הובילה ל'תאוריית האבולוציה של ייצוג מיעוטים', תאוריה מקובלת בשדה התקשורת של החוקר התקשורת סדריק סי. קלארק (Cedric C. Clark) שפורסמה בשנת 1969. קלארק טען כי קבוצות מיעוט נוטות לעבור ארבעה שלבים צפויים מראש באופן הצגתם בתקשורת בכלל ובטלוויזיה בפרט: (1) שלב ההדרה בו ישנה התעלמות מקבוצת המיעוט והיא לא מופיעה במדיה הדומיננטית, (2) שלב הסטריאוטיפיזציה בו מוצגת הקבוצה באופן סטריאוטיפי, מגוחך או מעליב, (3) שלב הרגולציה בו מופיעה הקבוצה כשומרת על נורמות החברה הקולטת ונמצאת ב"שירות הציבור" (מאבטחים, קופאים וכדומה), ולבסוף (4) שלב הכבוד וההכלה בו קבוצת המיעוט איננה מובדלת עוד מקבוצת הרוב וקשרים עמה הינו דבר שבשגרה. התאוריה אפשרה יצירת מסגרת לפרוייקט וכלי לבחינתם של התכנים. מבחינת ייצוגם של עולי ברה"מ בטלוויזיה הישראלית, הצטיירה תמונה מורכבת ופחות לינארית. רוב התכנים לאורך השנים ועד היום כללו ייצוגים סטריאוטיפים ודמויות מגוחכות וגרוטסקיות של עולי ברה"מ אשר היו המהולות לעיתים באלמנטים רגולטוריים בדמותם של קופאים, עובדי מעדניה ועוד.

על הבחירה בספר כמדיום.

אחת ממטרות הפרויקט הייתה לאפשר לצופה להתעכב ולבחון לעומק, ללא זמן מוכתב מראש, את אופי התוכן שמולו. במקרה של טלוויזיה, מדיום הוידאו מכתיב לנו מראש את זמן החשיפה לתוכן (כך גם את הז'אנר וההקשר שלו), בעוד המעבר למדיום מודפס כמו ספר מאפשר אינטרקציה עם התוכן והייצוג שהוא מכיל באופן חדש. הספר הינו מדיום דומם, ככזה - הוא מאפשר לנו לקרוא בראשנו את הכתוביות המצומדות לדימוי בקצב, בטון, ובווליום שאנו מרגישים ובוחרים. בנוסף, מאפשר הספר לאמוד את כמותם (הגדולה) של הייצוגים הסטריאוטיפים של עולי ברה"מ שמוצגים לנו בטלוויזיה הישראלית יום-יום, שעה-שעה, ומבלי משים, ולתהות על השפעתה של כמות זו על המציאות החברתית של כולנו.