"בית", מיצב וידאו המשוטט במרחבים מנטליים דרך חללי הבית השונים. אזורי שוליים של הבית הנעים בין חרות לחקירה, בין הסתתרות לחשיפה, בין מסתורין לסכנה. מרחבי ביניים איפה שמציאות ודמיון מתערבבים. כיצד מבנה פיזי מכיל זיכרונות, רגשות, מפעיל אותנו? למה אנחנו יכולים להרגיש בבית במקומות שונים? בית הוא מושג אוניברסלי שנע בין רעיון למציאות פיזית, אבל אין אישי ממנו. משמעות אינטימית המשותפת לכולם הנגזרת ממושג בית. הסיפור מסופר במקביל בכמה קולות ומתבונן ממרחקי הזמן השונים על המתרחש ומהדהד על הבית האבוד שיש לכל אחד.

הדרך אל הפורמט והסיפור הסופי עברה דרך המון מחקר ובדיקות מעשיות חוצה דיסציפלינות. סקרנות לגבי יכולת של מרחב התלת ממדי בשילוב עם פורמטים משדות אחרים, לספר סיפור ולהעביר מסר או תחושה הובילו אותי לאורך הדרך. מיזוג עולם פיזי ממשי עם עולם טכנולוגי, העולם הישן והעולם החדש, חיפוש מחוץ ליכולות והמקומות המוכרים. 

כיצד דרך משמעות אינטימית להעביר תחושה המשותפת לכולם הנגזרת ממושג בית. הדיאלוג שלי מול יצירות ספרות, פילוסופיה, סרטים, אנימציה ואדריכלות המתעסקים בנושא בית במגוון רחב של היבטיו הפואטיים, האומנותיים, גאוגרפיים. כמה תבניות אדריכליות של הבית הראשון מוטבעות בנו, אפקט "עוגיית מדלן". 

שפה ידנית של "חוסר שליטה", מריחות, כתמים, לכלוך כמעט טינופת אל מול שפה אדריכלית מוחזקת ומפורטת, נקיה סטרילית כמעט, שמהווה מצע ושלד לכל העבודה החופשית יותר, ידנית, עם מקום לטעיות ואף חיפוש אחריהם, אינטואיטיבית, עבודה נפשית, "חמה". מופת של סדר הנדסי וניקיון אל מול עצמים מופשטים ידניים. קרח מול אש. מבנה ארכיטקטוני מבודד.

 המחקר המעשי והעיוני הזינו והמשיכו זה את זה לארוך כל הדרך. לדוגמא, כל המחקר של שדה האנימציה בנושא בית בהיבטיו השונים גלם בתוכו המון פוטנציאל ומצא את מימושו דרך פרויקט שהיווה פרוטוטיפ של הפרוייקט הסופי – מודל פיזי של בית שאליו מוקרנים קטעי וידאו רפטטיביות.

המחקר העיוני הרב תחומי תרם למעבר בין דיסציפלינות השונות במחקר המעשי ולחיבורים מדיומיליים. התוצאה הסופית מנסה ללכת בדרכה הייחודית ולחרוג מקונבנציות מדיומליות. 

בית. מושג אוניברסלי ובה בעת הכי אישי בעולם. מושא תשוקה או מחסה? מושג שנע בין רעיון למציאות פיזית. משמעות אינטימית משותפת לכולם הנגזרת מתפיסת בית. הפרויקט מתבונן על המושג בית דרך המרחבים המנטליים. בית ככלי לאנליזה של הנפש. איך מבנה פיזי מכיל זיכרונות, רגשות, מפעיל אותנו? למה אנחנו יכולים להרגיש בבית במקומות שונים? איך אפשר לחלום בהקיץ ולהתגעגע דרך תבניות אדריכליות?

השוטטות האינטימית של הצופה בין החללים השונים של הבית. באמצעות הקרנות מרחביות של אנימציות המשלבות שפה אדריכלית של תוכנת הדמיות בשזירה של איורים ידניים. העבודה מתמקדת בשלושה אזורים שוליים של הבית: עליית גג, מרתף וגג מרפסת. מרחבים לימינליים הנעים בין חופש לחקירה, הסתתרות וחשיפה, מסתורין וסכנה. מקומות הטרוטופיים הנמצאים בחפיפה אחד עם השני, מקומות מוכרים שמעוררים מתח.

הנרטיב הלא לינארי מסופר במקביל בכמה קולות. קול הילדה וקול האישה הבוגרת, בתוכם שזור קול של מהגרת. התבוננות ממרחקי הזמן השונים על המתרחש. על הבית האבוד שיש לכל אחד. בית כמכונת זמן איפה שעבר, הווה והעתיד נמצאים ביחסים אדריכליים דרך הזיכרון והדמיון. ההתבוננות על הפער בין בית שמסמן גבולות פיזיים של חוץ ופנים לבית מדומיין שהוא מושא תשוקתנו. איפה שהדמיון והמציאות מתערבבים בעזרת פוטומונטאז׳ של זמנים, מרחביםֿ וחלומות. דרך האסתטיקה של הנסתר הפרוייקט הזה נשען על הרעיון של בית כאחד הכוחות החזקים ביותר המשלבים את המחשבות ואת הזיכרונות של האנושות על פי בשלאר. זיכרונות שנכנסים לזיכרונות של אחרים.