עדי קינן מציגה את מיצב הוידאו "והרי החדשות". מיצב המעביר את הצופה חוויה חושית המגיבה לחדירה האינטנסיבית של החדשות לתוך חיינו דרך פלטפורמות רבות ומגוונות, מתייחס לתכנים הויזואלים ולמסרים הטקסטואלים שזורמים אלינו בלי הפסקה ולאפקט שלהם עלינו.

המיצב שופך אור על התשוקה שלנו כצופים לראות דימויים חדשותיים אלימים, לאופן המפתה שבו הם מתווכים לנו, ולאופן התגובה שלנו כצרכני חדשות לצפייה בהם.

דרך וידויים של יצרני חדשות נחשף מעט מהמנגנון של עשיית החדשות בישראל, המניפולציות הרגשיות המופעלות על הצופה והאופן שבו החדשות מקצינות את השיח.

הוידויים מופרעים על ידי פושים המתריאים ומבטיחים חדשות נוספות, המכניסות את הצופה לדריכות ומושכות את תשומת ליבו, באופן המקביל לניסיונות של מערכות החדשות להילחם על תשומת הלב שלנו כצופים, ובתוך כך מנסה לפתוח את התודעה של הצופה לחווית ההצפה שאנחנו כל הזמן חווים ומדחיקים.

החדשות הן מרכיב דומיננטי מאוד בתרבות הישראלית. המציאות הישראלית המורכבת מובילה להרגלי צריכת החדשות של רובנו להיות אינטנסיביים מאוד, והפלטפורמות הרבות והמגוונות דרכן ניתן לצרוך חדשות רק הולכות ומתרבות, וכמעט לא מאפשרות לנו לחמוק מהן.

כשבחרתי בחדשות כנושא לפרויקט המרכזי, הבנתי שעולם התוכן העוסק בחדשות הוא רחב מאוד, וישנם אלמנטים רבים בתוכו שמעניינים אותי, אך ככל שהעמקתי ומיפיתי את הדברים, גיליתי שישנם מוטיבים בולטים יותר, שמעסיקים אותי יותר. בחרתי להתמקד בהופעת הדימויים האלימים בחדשות ואופן ההשפעה שלהם עלינו, בתחושת ההצפה שחדשות מייצרות אצל הצרכנים, בהופעת הפושים (התראות) על מסכי הטלפון שלנו והאופן שבו המידע החדשותי מתווך אלינו ומשפיע עלינו ועל השיח בישראל, גם הנושאים הללו רחבים מאוד, אך אני מוצאת שהם שזורים אחד בשני ומשפיעים אחד על השני.

ערכתי שיחות רבות עם עיתונאים - יצרני חדשות, חלקן תועדו בכתב וחלקן בוידאו, הרגשתי תוך כדי השיחות שאני מאפשרת למרואיינים לעשות רפלקציה על היום יום הדי אוטומטי שלהם, לפרוק ולדבר על רגעים בעבודה שהם הרגישו שהיו מורכבים והשאירו בהם רשמים עמוקים.

מתוך השיחות ניסיתי לבודד את המשפטים המשמעותיים ביותר וכמובן שהבחירה הייתה קשה, ולא מעט תוכן נשאר על רצפת חדר העריכה. היו רגעים בזמן העריכה שחוויתי בעצמי הצפה כאשר נדרשתי לשמוע משפטים שוב ושוב ושוב, בדומה להצפת התוכן החדשותי אותו אני חוקרת.

אני מקווה שהפרויקט יהיה פתח לעיתונאים נוספים לבחון את העשייה שלהם ולהרהר במשמעות של התכנים המופצים על ידם. ורוצה להקדיש את העבודה לזכרו של רז ישראלי, עיתונאי וחבר יקר.

לפעמים נדמה שהחיים בישראל סוערים יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם, או שאלו רק החדשות שמגיעות אלינו בזרם בלתי פוסק, בצורות שונות ובאין ספור פלטפורמות, ומציגות לנו מציאות בה אירוע רודף אירוע וכל אחד דחוף ובוער מקודמו.

אנחנו נחשפים, לעיתים גם בעל כורחנו, לתכנים ולדימויים אלימים שממלאים אותנו בחרדה, אך בו בזמן גם יוצרים אצלנו פיתוי וסקרנות להקשיב להם ולצפות בהם שוב ושוב.

המיצב "והרי החדשות" בודק את הגבולות בין השתאות לסלידה, בין הנאה לחרדה, בין העוררות הכמעט פורנוגרפית לקראת מבזקי החדשות האלימים לבין הרדמת התודעה שאנו חווים מול הדימויים ששוטפים אותנו ללא הרף.

דרך וידויים של יצרני חדשות המיצב חושף מעט מהמנגנון הפנימי של יצירת חדשות בישראל, ובוחן באופן ביקורתי את תהליך ייצור, תיווך וצריכת המידע החדשותי בעידן הנוכחי.

איזה רושם מותירה צריכת החדשות המוגברת על החושים שלנו? האם הם מתקהים ואנחנו הופכים אדישים אל מול הזוועות בהן אנו צופים? כיצד אנחנו חווים את ריבוי ההתראות המגיעות לטלפונים הניידים שלנו, המבשרות ברוב המקרים חדשות רעות? האם אנחנו מצליחים לשמור על קשב בתוך הצפת התכנים והאם הם מעניקים לנו תחושת וודאות ושליטה?