עושים/ות משהו טוב | יוזמות בשעת חירום
أعمال خيرية | مبادرات طلابية من بتسلئيل للمساعدة في وضع الطوارئ
Doing Good | Bezalel-led Emergency Initiatives
תולדות העיור
נשיא בצלאל
נשיא בצלאל
رئيس بتسلئيل
President of Bezalel
![פרופ׳ עדי שטרן](/sites/default/files/styles/crop_president/public/2020-12/xBEZALEL,P20PORTRAITS-1751,P20DEVELOP_-2.jpg,qitok=RPN-EdxZ.pagespeed.ic.H8j03RmatZ.jpg)
פרופ׳ עדי שטרן הוא נשיא בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. שטרן הוא מאמין נלהב בכוחם של האמנות, העיצוב והאדריכלות להשפיע על העולם ולשנותו לטובה. הוא דוגל במצוינות ובחשיבותו וייחודו של החינוך לאמנות ועיצוב, במטרה לקדם פיתוח ושכלול של המבט הפלורליסטי, החשיבה הביקורתית, היצירתיות והמקוריות.
לתפיסתו, בצלאל, המקבלת ללימודים את היוצרים והיוצרות המוכשרים ביותר, מחויבת להכשירם ולהופכם לאמנים, אדריכלים ומעצבים מן השורה הראשונה, שיהיו גם שגרירים וסוכני שינוי; מעורבים בסביבתם, עתירי ידע ומיומנויות ובעלי רצון ויכולת להשפיע על התרבות, החברה והכלכלה בישראל ובעולם.
פרופ׳ עדי שטרן הוא מעצב גרפי, מרצה ומחנך. כאיש בצלאל שטרן החל את דרכו המקצועית כסטודנט במחלקה לעיצוב גרפי ומאז 1997 הוא מלמד באקדמיה וכיהן בתפקידים שונים, בין השאר כראש מסלול, ראש המחלקה לתקשורת חזותית (2016-2008) ומ״מ נשיא האקדמיה. החל מאוקטובר 2015 מכהן שטרן כנשיא בצלאל.
פרופ' שטרן הוא בוגר בהצטיינות של המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל ומוסמך בהצטיינות בטיפוגרפיה ועיצוב גופנים מאוניברסיטת רדינג, בריטניה. עם תום לימודיו בבצלאל, עבד שטרן במשך כשנתיים בסטודיו של דוד טרטקובר. בשנים 1994–2015 הוביל שטרן סטודיו לתקשורת חזותית וטיפוגרפיה שהתמחה בעיצוב בתחומי התרבות והאמנות.
בין הגופים עימם עבד לאורך השנים ניתן למנות את מוזיאון העיצוב חולון, מוזיאון תל אביב לאמנות, להקת המחול בת-שבע, האוניברסיטה העברית, פסטיבל ישראל, המרכז הבינתחומי הרצליה, שידורי קשת והאופרה הישראלית. במסגרת עבודתו עם יד ושם, ניהל שטרן את עיצוב התקשורת החזותית והטיפוגרפיה בתערוכת הקבע בביתן היהודי באושוויץ. עוד ייעץ בתחום עיצוב הגופן לחברות מהחשובות בעולם, ביניהן: Microsoft Typography, Linotype, Monotype. לצד פעילותו כמעצב, שטרן חוקר ומרצה על תולדות הכתב העברי ועיצובו.
שטרן הוא אמן נבחר של הקרן למצוינות בתרבות וזוכה פרס העיצוב מטעם משרד החינוך והתרבות. עבודותיו נכללו בתערוכות רבות וזכו בפרסים שונים בארץ ובעולם. ראויים לציון במיוחד הפרס הראשון בתחרות איגוד המעצבים הטיפוגרפים של טוקיו, ועיטורי הכסף והארד בתחרות Art Directors Club, New York.
נאומים, כתבות וראיונות של נשיא בצלאל – בקישור כאן.
קורס ריכוז אמנות
אמנות מודרנית סמס ב
123
תוכן כאן...
הדרכת בטיחות עיונית זום אמנויות המסך + תקש"ח קב 2 10.9.23
תולדות הארכיטקטורה א
אוהד חדד, התכנית לתקשורת חזותית, 2022
התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית
برنامج اللقب الثاني في التواصل البصري
Master's Program in Visual Communication (M.Des.)
בוגרי/ות התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית
אוהד חדד
מזבח שמש
2022
גלריית תמונות
![דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם , קהלת א׳](/sites/default/files/2023-03/xMain_2_0.jpg.pagespeed.ic.4A3UzrsveY.jpg)
אוהד חדד, קהלת בן דוד, צילום ועיבוד דיגיטלי, 2022 (צילום: אלה ברק)
![מחווה לריקוד של מאטיס, סביב השמש של אפולו והמילה שמש/שפש הכנענית](/sites/default/files/2023-03/xMain_1_1.jpg.pagespeed.ic.lu8ggn6D0V.jpg)
אוהד חדד, ׳שמש׳, צילום ועיבוד דיגיטלי, 2022 (צילום: אלה ברק)
![קטע מתוך שעון העתים, ספר קהלת](/sites/default/files/2023-03/xMain_3_0.jpg.pagespeed.ic.Vv_It9UluL.jpg)
אוהד חדד, ׳שעות העתים׳, פרט, צילום ועיבוד דיגיטלי, 2022 (צילום: אלה ברק)
אני סוגד לשמש, או נכון יותר - מודה לה.
להשקות את העציצים, לאכול אבטיח, לערוך פיקניק באור השמש, כך אנחנו מודות לשמש.
דתות נולדות, דתות נזנחות, ורק השמש עודנה.
היא אינה רעיון קונספטואלי, היא כאן - זורחת ושוקעת. הכל סובב סביבה, כשהיא תגווע, אנחנו נגווע. היא ראשית לכל, מקור האלים והאלוהויות. אין עוד מלבדה.
המזבח שלי מזמין חזרה לשורשינו. אל אמונה כי הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר ואין חדש תחת השמש.
גלריית תמונות
![מראה הצבה בתערוכה](/sites/default/files/2023-03/About_1_0.jpg)
אוהד חדד, ׳שמש׳, מראה הצבה, 2022 (צילום: דור קדמי)
![תיעוד תערוכה](/sites/default/files/2023-03/About_2.jpg)
אוהד חדד, ׳שמש׳, מראה הצבה בתערוכה (צילום: אלה ברק, תיעוד התערוכה: דור קדמי)
![תיעוד תערוכה](/sites/default/files/2023-03/About_3.jpg)
אוהד חדד, ׳שמש׳, מראה הצבה, 2022 (צילום: דור קדמי)
![תיעוד תערוכה](/sites/default/files/2023-03/About_4.jpg)
אוהד חדד, ׳שמש׳, מראה הצבה בתערוכה, 2022 (צילום: דור קדמי)
![תיעוד התערוכה, אוהד חדד (צילום:דור קדמי)](/sites/default/files/2023-03/About_5.jpg)
אוהד חדד, ׳ברכת הזריחה׳, קרמיקה, הדפס דקאל, 2022 (צילום: אלה ברק)
מזבח זה מאגד ומחייה אלי שמש קדומים, סוגדי שמש וחפצי שמש מוכרים מתקופות עבר שונות.
מראשית האנושות אנחנו סוגדות אל השמש, המאור הגדול, היא הנותנת אור וחום - מחיה וממיתה. היא נעוצה עמוק בשורשי התרבות שלנו, מציורי המערות ועד שיזוף בהתזה. אין חיים בלעדיה על ארץ. היא מתקיימת באופנים שונים בכלל הדתות, האמונות ותפיסות החיים.
זו הסגידה - או נכון יותר ההודייה - האישית שלי לשמש. אני שוזר חוט ממצרים העתיקה דרך מגילת קהלת ועד הבארוק האירופי ומחבר בין אלפי שנים ותרבויות. הנה הוא מזבח, המחזיר עטרה ליושנה. מאיר את הבוראת, המעניקה חיים על פני הארץ - חמה, שמש, שפש, רע, אפולו, אתון, הליוס, וירוטוטיס, מיתרה, צ׳וקוו, מאלינה, אמטראסו, אינטי, שמות רבים לה.
זהו מהלך רב-כיווני של מחקר הנע בין יצירת מזבח לבין הקמת תערוכה - תנועה בין מחקר ארכיאולוגי ויצירה ספקולטיבית. בעזרת אמצעים סיפוריים, מאומתים, דימיוניים, רוחניים ואיזוטריים. אני שואב השראה מסוגדי השמש שבאו לפניי הקמים-לתחייה באמצעות מזבח זה.
גלריית תמונות
![סיכת אמייל, אוהד חדד](/sites/default/files/2023-03/xResearch_2.JPG.pagespeed.ic.LGe7_qMrYp.jpg)
אוהד חדד, סיכת שמש, עיצוב דיגיטלי, הדפסת אמייל, 2022
![אוהד חדד, ׳שמש׳, 2022](/sites/default/files/2023-03/Research_3.png)
אוהד חדד, ׳הבל הבלים׳, צילום דיגיטלי, עיבוד דיגיטלי, 2022 (צילום: אלה ברק)
![מקטע של פרעה אחנתון (המוזיאון המצרי, ברלין) ואוהד חדד, 2022](/sites/default/files/2023-03/Research_4.png)
אוהד חדד, ׳אחנתון ואני׳, צילום דיגיטלי, 2022 (צילום: אלה ברק)
ושקעה שמש; וכל אשר על ארץ, יתום; וכל עין שוקעת; אורה הוא מאיר; נולד ירח; אם כל חי; ואם לא בא, לא בא יום, לא מחר; ושקע וזרח; ושקעה וזרחה… תבוא; תחזור; יום לילה.
מזמור לשמש השוקעת מתוך ״ לוח השקיעה״, אוהד חדד, 2022.
גלריית תמונות
הכירו את הבוגרים/ות
הדרכת בטיחות עיונית זום צורפות +ע. קרמי 13.9.23
סטודיו 2 קבוצה א
אורית עריף, התכנית לתקשורת חזותית, 2022
התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית
برنامج اللقب الثاني في التواصل البصري
Master's Program in Visual Communication (M.Des.)
בוגרי/ות התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית
אורית עריף
מבושה לתקומה
2022
אורית עריף, מאיירת ואמנית קומיקס, מתמחה בקומיקס אוטוביוגרפי.
עבודותיה פורסמו בעיתונים, כתבי עת ואנתולוגיות.
שימשה כמרצה לאיור/קומיקס במכללת עמק יזרעאל, ביחידה ללימודי חוץ של בצלאל ובמסגרות פרטיות שונות.
עבודותיה הוצגו בתערוכת יחיד באכסדרת גלריית מרכז ההנצחה בקריית טבעון ובתערוכת יחיד (במסגרת שבוע האיור) במוזיאון יפו העתיקה.
ב- 2019 יצרה והוציאה לאור יומן גרפי בשם "היי, מישהו שומע אותי", שהתקבל על-ידי הקוראים והמבקרים בחום רב.
![אורית עריף](/sites/default/files/styles/max_2600x2600/public/2023-04/x,PD7,P90,PD7,P95,PD7,PA8,PD7,P99,PD7,PAA.jpg,qitok=a6T6u27E.pagespeed.ic.ntKYaSxCBK.jpg)
גלריית תמונות
![מראה הצבה בתערוכה](/sites/default/files/2023-04/xMain_1,P20copy.jpg.pagespeed.ic.AcP80N8uBi.jpg)
אורית עריף, ׳מבושה לתקומה׳, טכניקה מעורבת, 2022 (צילום: דור קדמי)
![מראה הכניסה לחלל הפנימי של העבודה, אורית עריף](/sites/default/files/2023-04/xMain_2,P20copy.jpg.pagespeed.ic.kUn8BpMms-.jpg)
אורית עריף, ׳מבושה לתקומה׳, טכניקה מעורבת, 2022 (צילום: דור קדמי)
![פרט מתוך החלל הפנימי של המיצב, אורית עריף](/sites/default/files/2023-04/xMain_3,P20copy.jpg.pagespeed.ic.dqJVe7Er7q.jpg)
אורית עריף, ׳מבושה לתקומה׳, טכניקה מעורבת, 2022 (צילום: דור קדמי)
אורית עריף מציגה את מבּוּשה לתקומה, יצירה אוטוביוגרפית-ממוארית, המספרת בגוף ראשון את סיפור התמודדותה של היוצרת עם טריכוֹטילוֹמניה – הפרעה נפשית המתבטאת בדחף אובססיבי למרוט את שיער הגוף והתנהגויות דומות של פגיעה גופנית עצמית.
העבודה מאורגנת כמִבנה קריאה (סוג של מיצב) המכיל איורים וטקסטים.
בחלקו החיצוני של המבנה מאוירת דמותה של המפלצת המיתולוגית מדוזה גורגונה, הידועה באכזריותה. חלקו הפנימי של המבנה עוסק במבט הסובייקטיבי, האינטימי, על חיים שיש בהם פן "לא תקני". זוהי רפלקסיה, מרחב הפורש באופן שאינו לינארי סיפור הנוגע בהרגשת האחרוּת, הסתרתה והבושה הנלוות אליה, שנות ילדותה והתבגרותה של עריף בחינוך המשותף בקיבוץ ועוד.
פגיעותו של הגוף האנושי, המופיע בעבודה כאוסף קטוע, פגום ומשובש של איברים, משתקפת גם בגולמיות החומרים מהם היא עשויה.
גלריית תמונות
![שני פאנלים בחללו הפנימי של המיצב, אורית עריף](/sites/default/files/2023-04/xabout1.jpg.pagespeed.ic.sLsL82LtbW.jpg)
אורית עריף, ׳מבושה לתקומה׳, טכניקה מעורבת, 2022 (צילום: דור קדמי)
![פרט מתוך החללו הפנימי של המיצב, אורית עריף](/sites/default/files/2023-04/xabout,P206.jpg.pagespeed.ic.QFkThOSfl1.jpg)
אורית עריף, ׳מבושה לתקומה׳, טכניקה מעורבת, 2022 (צילום: דור קדמי)
![פרט מתוך החללו הפנימי של המיצב, אורית עריף](/sites/default/files/2023-04/xabout,P207.jpg.pagespeed.ic.c9IEE-wlhi.jpg)
אורית עריף, ׳מבושה לתקומה׳, טכניקה מעורבת, 2022 (צילום: דור קדמי)
![פרט מתוך החללו הפנימי של המיצב, אורית עריף](/sites/default/files/2023-04/xabout,P203,P2B4.jpg.pagespeed.ic.LQHeQJFBN-.jpg)
אורית עריף, ׳מבושה לתקומה׳, טכניקה מעורבת, 2022 (צילום: דור קדמי)
![פרט מתוך החללו הפנימי של המיצב, אורית עריף](/sites/default/files/2023-04/xabout5.jpg.pagespeed.ic.7mHh6FmZdn.jpg)
אורית עריף, ׳מבושה לתקומה׳, טכניקה מעורבת, 2022 (צילום: דור קדמי)
על הבחירה באלמנטים חזותיים מרכזיים בעבודה
- תשעה פרגודים מחוברים זה לזה – הפרגודים, שעל-ידי חיבורם זה לזה בצירים, יוצרים מבנה בעל חלל פנימי, הם היסוד המארגן של העבודה. בחוויית ההתמודדות שלי עם הטריכוטילומניה יש משמעות רבה למה שרואים מבחוץ, למה שקורה בפנים ולמתח בין שתי הזירות. לכן היה חשוב לי לאפשר לצופה ללכת סביב המבנה בעקבות הדימוי המונומנטלי (מדוזה גורגונה התוקפת את עצמה), ולהיכנס אל תוך המבנה, אל חלל אינטימי בתוכו אוסף של דימויים וטקסטים המספרים את הסיפור האישי-נפשי שלי.
- טקסט ואיור – ראשית, זו השפה בה אני יוצרת. שנית, קיים מרכיב חשוב בטריכוטילומניה הנוגע במה שניתן להסביר, לנמק לתמלל באופן רציונלי ובניגוד לכך, במה שמורגש אך בלתי אפשרי לתאר אותו במילים. הטקסטים והאיורים בעבודה מייצגים את הדואליות הזו.
- עבודה ידנית – יצירת הפרויקט המאויר בעבודת יד תוך שימוש בחומרים כמו ניירות, צבע גואש, קרטון ואחרים קשורה באחד הנושאים המרכזיים של הפרויקט: גוף. הפיזיות של החומרים (שכבות הקרטון, קימוטי הנייר, נוזליות הצבע וכד') מייצגת את הגוף אנושי, הגוף שלי. כמוהו גם החומרים הגשמיים יכולים להיות מושא למבט ולחוויה תחושתית מגוונת. ההחלטה לעבוד ללא עזרת תוכנות מחשב, סריקה, הדפסה וכד' מובילה בהכרח ליצירת דימויים שכל אחד מהם הוא חד-פעמי ובעל פוטנציאל פגיעות – טקסט בכתב יד על קרטון שהתקמט, איור "שלא יצא לי טוב" וכד' – גבוה, כמעט ללא אפשרות תיקון. באופן הזה נוצרת אסתטיקה המושתתת על גולמיות, ייחודיות וחוסר מושלמות, כמו הגוף האנושי.
גלריית תמונות
![ממתוך עבודות קודמות, אורית עריף](/sites/default/files/2023-04/xresearch,P201,P2B2.jpg.pagespeed.ic.3O5_JR7ccp.jpg)
אורית עריף, משמאל: ׳הסירנה׳,מתוך פרויקט ׳איורים לאודיסיה׳, מימין: ׳פנטזיה׳ (פרק מתוך היומן הגרפי "היי, מישהו שומע אותי")
![עיסוק בסימנים על הגוף והלגיטימיות שלהם](/sites/default/files/2023-04/xresearch,P203.jpg.pagespeed.ic.q3vz-kb1pR.jpg)
אורית עריף, ׳נקודות׳, הדפס רשת, 2021
![אורית עריף, סקיצה שלא הבשילה לכדי עבודה בפרוייקט](/sites/default/files/2023-04/xresearch,P204.jpg.pagespeed.ic.Sxk8xd0Bth.jpg)
אורית עריף, סקיצה, עט פיילוט על נייר, 2022
![סקיצות הכנה, אורית עריף](/sites/default/files/2023-04/xResearch_5,P20copy.jpg.pagespeed.ic.ex_oRqhS-s.jpg)
אורית עריף, ׳אני ומדוזה גורגונה׳, 2021
שלושה מושגי מפתח היו מרכזיים בעבודת המחקר ובעבודה המעשית בפרוייקט:
בושה – הקשר שלה למבט חיצוני ואשמה; בזות (לפי הגדרתה של ז'וליה קריסטבה) – על מרחביה ה"לא ראויים" מבחינה פיזית, נפשית והתנהגותית; ומפלצתיות נשית – היותה אמביוולנטית ולימינלית, מקור לכוח ולפגיעות. הקשר שלה למושג הבזות ולמיניות.
גלריית תמונות
![פרטים מתוך החלל הפנימי של המיצב, אורית עריף](/sites/default/files/2023-04/more%201.jpg)
אורית עריף, ׳מבושה לתקומה׳, טכניקה מעורבת, 2022 (צילום: דור קדמי)
![פרטים מתוך החלל הפנימי של המיצב, אורית עריף](/sites/default/files/2023-04/more%202.jpg)
אורית עריף, ׳מבושה לתקומה׳, טכניקה מעורבת, 2022 (צילום: דור קדמי)
![סטריפים של קומיקס מתוך החלל הפנימי של המיצב, אורית עריף](/sites/default/files/2023-04/more%203.jpg)
אורית עריף, ׳מבושה לתקומה׳, טכניקה מעורבת, 2022 (צילום: דור קדמי)
![טקסט מתוך החללו הפנימי של המיצב, אורית עריף](/sites/default/files/2023-04/more%204.jpg)
אורית עריף, ׳מבושה לתקומה׳, טכניקה מעורבת, 2022 (צילום: דור קדמי)
![פרט מתוך החלל הפנימי של המיצב, אורית עריף](/sites/default/files/2023-04/more%205.jpg)
אורית עריף, ׳מבושה לתקומה׳, טכניקה מעורבת, 2022 (צילום: דור קדמי)
![פרטים מתוך חלל הפנימי של המיצב, אורית עריף](/sites/default/files/2023-04/more%206%20%2B%207.jpg)
אורית עריף, ׳מבושה לתקומה׳, טכניקה מעורבת, 2022 (צילום: דור קדמי)
הכירו את הבוגרים/ות
דפדוף
קבוצות WhatsApp לסטודנטים/ות לשיתוף יוזמות ומערכי התנדבות
לקפל עץ
קיפול פריסות שונות של משטחי אלומיניום דק, ויצירת קונסטרוקציות של עצים קטנים. פרטים נוספים בהמשך
מיגונית מחומרים מתקדמים
אין צורך במתנדבים נוספים. פרטים נוספים בהמשך
עיצוב שטחי רפואה
לפרטים נוספים בהמשך
הנגשה של סרטי אנימציה לילדים
פרטים נוספים בהמשך
מעצורים לנשקים מפלסטיק במדפסת תלת מימד
פרטים נוספים בהמשך
קמפוס בצלאל ע"ש ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל מעניק מרחב מוגן לבית ספר מירושלים בו אין מיגון מספק ללמידה
פרטים נוספים בהמשך