Space Ing הינו ספר מחקר פרשני א-דיסציפלינרי העוסק במונח רווח ובפעולת הריווח (spacing). רווח הוא אחד ממושגי היסוד בעולם הגרפי והטיפוגרפיה, וספר זה מבקש לבחון אותו בשלושה צירי מחקר שונים: סאונד, זמן ומרחב. כל פרק בספר מציע התבוננות שונה המחפשת להגיע למהות הקיום של האין אל מול היש, של השחור אל מול הלבן ובמה שמתקיים ביניהם. העיסוק במושג רווח קורא תיגר על ההנחה המוקדמת כי "רווח" הינו ריק מתוכן, אך איננו מגדיר אותו אחרת.

העיסוק במושג רִיק הינו עתיק יומין, הן בתרבויות המערב והן במזרח. במערב, הריק הפך מרכזי בימי הביניים, כאשר שויך על ידי הכנסיה לזרם הניהיליסטי שבאירופה הנוצרית. לעומתו במזרח, בדגש על סין העתיקה וזרם הבודהיזם (בין היתר בתורת ה"מא"), הריק נתפס כישות קיימת, נוכחת ובעלת פוטנציאל ויכולת בריאה, ולכן אינה יכולה להיות ריקה מתוכן.

הניגודיות התפישתית בין החיובי לשלילי חלחלה לחיי היומיום ולשדות רבים ומגוונים, ביניהם פילוסופיה, תיאולוגיה, אמנות יפה, עיצוב, מוסיקה, ואדריכלות. עם הזמן גישות אלו החלו להתמזג, ומהות הריק הפכה למושא המחקר המרכזי של אמנים, מוסיקאים, ואנשי רוח רבים. דוגמה מובהקת לכך הינה המוסיקאי והתיאורטיקן ג׳ון קייג' שיצא כנגד הרעיון כי קיים שקט או חלל ריק בעולם בעזרת יצירתו השקטה ״33׳4" (1952)

הבודהיזם, כמו סארטר, האמין שהאדם ריק מטבעו, שאין שום עצמי מהותי וקבוע. הרעיון הבודהיסטי של ריק, Śūnyatā, כולל את המציאות האולטימטיבית “The Void”, שהינו מושג מטאפיזי ונפשי. ראשיתו בבודהיזם המוקדם, במאות הראשונות אחרי מות הבודהה. אז תואר היעדר הקיום העצמי, משמע, שכל הדברים המורכבים כולל האדם, הם בעלי טבע ריק — הם משתנים ללא הרף ואין בהם מהות או קיום עצמאי נפרד. אף שה‘ריקות’ ‘טבועה’ בכל ואף שדבר אינו מתקיים מחוץ לשדה הריקות, אין היא רומזת לכך שדבר איננו קיים או שהעולם הוא ‘אין’, ‘ניהיל’. להפך, הריקות היא הטבע הארעי של התופעות כולן, והיא זו המאפשרת את התפתחותן ואת השתנותן. ריקות זו מושווית לאמת מוחלטת. תפנית ברעיון הריקות שייכת לנזיר נגרג'ונה שטען כי הריק איננו רעיון פילוסופי אלא דרך של התבוננות על העולם. הוא הוכיח שכל טיעון על העולם הוא אבסורד ו‘ריק’ מכל קיום עצמאי, נפרד וקבוע, מאחר שהוא יחסי ותלוי. הוא הבחין במציאות היחסית; העולם הקונבנציונלי של המילים והסימנים, ובמציאות המוחלטת והריקה - המקום שבו דבר תלוי בדבר. ההתבוננות ה‘ריקה’ הייתה לדרך האמצע שלא נוטשת את המציאות ואת עולם הייצוגים, אלא רואה אותם כפי שהם. אם הריקות זהה עם ה‘מוחלט’, הרי שהבנת הריקות היא ההכרה במוחלט, בנירוונה והיא נתיב של השחרור מהסבל וחזרה אל המציאות.