בעבר, אוטיסטים שאינם מדברים נתפסו על ידי הסביבה שלהם כלוקים מבחינה קוגניטיבית. הם העבירו את חייהם לכודים בעולמם הפנימי, הרועש והכאוטי, בלי כל יכולת לבטא את מחשבותיהם, תחושותיהם ורצונותיהם. 

לפני מעט למעלה מעשור המחסום הזה נפרץ באמצעות הקנייה איטית ומורכבת של מיומנויות כתיבה.  

בפרויקט שלו, מפתח יוני רווה אפליקציית כתיבה ייחודית, מותאמת ומונגשת, שלוקחת בחשבון את האתגרים המוטוריים והקוגניטיביים ומציעה תרומה חשובה בדרכם של אוטיסטים שאינם מדבר לתקשר.

מחקר משתמשים הוא מתודולוגיה מרכזית ב design thinking בכלל ובעיצוב תוכנה בפרט. ההמלצה היא ״לטעות מוקדם״. כלומר לצאת מהר ככל שניתן לשטח ולאמת את הנחותיך אל מול משתמשים אמיתיים. ארבע מדריכות כתיבה היוו design partners וליוו את האפיון והעיצוב של ״אות״.

מחקר משתמשים בקרב אוטיסטים שאינם מדברים הוא מאתגר במיוחד משום ששיתוף הפעולה, המוכנות לשינוי הרגלים והיכולת לתאר את חווית השימוש לוקים בחסר. על אף קשיים אלה שמונה אוטיסטים ברמות שונות של תפקוד, אישה לאחר אירוע מוחי וכן ילדה הסובלת משיתוק מוחין, התנסו ״באות״. 

מקור ההשארה של פרדיגמת הכתיבה המוצעת בפרויקט הן אותיות המגנט על דלת המקרר. האינטואיציה של יוני הביאה אותו להאמין כי גרירתן וצירופן למילים היא פעולה פשוטה יותר מוטורית ומובנת יותר מנטאלית מאשר הקלדה על מקלדת. זוהי פעולה ישירה וקונקרטית. האות איננה לחצן שמפעיל מנגנון נסתר כלשהו כאם אובייקט פשוט. What you see is what you get.

גוגל מתארים את ה material design שלהם כעיצוב בהשראת נייר, אלא שמדובר ״בנייר חכם״ שיודע לעשות דברים שהנייר החומרי איננו יכול. לשנות גודל למשל. בפרפרזה על כך המקלדת המוצעת מעוצבת בהשראת מגנטים אלא שאלו הם מגנטים חכמים. האותיות מצטברות למילים והמילים נאגדות ליחדות בפני עצמן. עיצוב אטומי כפשוטו.