מירב שחם מציגה את "אבן אחת עושה את דרכה לשום מקום", מיצב וידאו וסאונד העוסק בסיפורה של שדרנית רדיו שעוברת טראומה כאשר אסון טבע מתרחש בעולם. הגבולות בין האסון הגלובלי ומצבה האישי והפנימי של השדרנית נעלמים והיא מתעדת ומתמללת את כל מה שעובר עליה בכל רגע נתון. מתוך מחסה המשמש כתחנת רדיו פיראטית. היא משדרת את כל מה שעובר עליה. תחנת הממסר הזו וכל האזור הצחיח שמסביב לה הופכים לבית שלה. הצורך לתקשר את החוויות שלה לעולם, בלי לדעת אם יש בכלל מי שמאזין, עומד במרכז היצירה. במיצב ניכר הדהודו של המצב האנושי בשנת 2021, שנה שבה מחשבת האפוקליפסה מוסיפה לנסוק, שבה מגיפות, אסונות טבע ואסונות מעשה ידי אדם מעסיקים את כולנו ומעצבים את מציאות חיינו. זוהי תקופה שבה המובן מאליו עובר טלטלה, הקרקע נשמטת או נסדקת, והיצר ההישרדותי מניע אותנו לבקש אחיזה.

תוך כדי תהליך היצירה חקרה מרב את ההגות האקזיסטנציאליסטית, העוסקת בזיקה שבין העולם לבין הגוף האנושי. פילוסופיה זו טוענת כי לא ניתן להטמיע את העולם האנושי בתוך עולם הדברים הלא אנושיים; תמיד קיימת זרות בסיסית של העולם, שניתן להתגבר עליה רק באמצעות המשמעות המוענקת לפעולה האנושית. המפגש עם העולם אינו מפגש מופשט שבמרכזו האני החושב, האני הטרנסצנדנטלי, אלא מפגש מוחשי שבמרכזו אני ממשי וגופני המוטל לבדו אל תוך העולם ומחולל כך את משמעות קיומו. בלט במיוחד הפילוסוף ז'אן-ז'אק רוסו שביסס את הפילוסופיה שלו על הפער בין החברה האנושית ובין טבע האדם. הוא טען כי יצר לב האדם טוב מטבעו, וכי במצבו הטבעי האדם הוא "פרא אציל". מצב טבעי זה הוא המצב שבו נמצאים כל יתר היצורים שאינם האדם, ובו היה מצוי האדם בטרם נוצרו החברה האנושית והציוויליזציה. יצירתה של החברה משחיתה את האדם האצילי מטבעו.

במסגרת המחקר אספה מרב ציטוטים וסיפורים הקשורים באסונות טבע, רעידות אדמה, תופעות הקשורות לגיאולוגיה ולימודי כדוה״א, ונתקלה בסיפור שנקרא ״רעידת אדמה בצ׳ילה״ אותו כתב היינריך וילהלם פון קלייסט - סופר ומחזאי גרמני נולד בשנת 1777 התאבד בשנת 1811 יחד עם בת זוגו ליד ברלין. פון קלייסט פיתח סגנון מיוחד, תמציתי ויבש לכאורה. הוא מייצג נאמנה את הסיפורת הרומנטית באירופה - חוסר אמונה בתרבות האנושית וסגידה והערצה לדברים המסתוריים והאפלים שבטבע (גם בטבע האדם) אותם הוא תופס כחזקים ונעלים על התרבות. יש בספוריו מחאה נגד הממסד, ובעיקר כנגד הכנסיה. הוא הושפע גם מז׳אן ז׳אק רוסו ומעמנואל קאנט. השקפת העולם הרומנטית הרואה בטבע את הדבר הטוב והאמיתי ואת התרבות האנושית כרעה במתגלמת במובהק בסיפור הזה. החוקים של תרבות אנושית שקובעים את מי מותר או אסור לאהוב. פון קלייסט מציג השקפת עולם שהיא הפוכה למקובל: רעידת האדמה היא טובה ואנשים פרועים ומוסתים גרועים ממנה. 

״כאן הייתה מוטלת ערימת חללים, ושם נשמע קול נאקה מתחת המפולת, כאם צווחו אנשים מעל גגות בוערים כלפי מטה, ושם נאבקו בני אדם ובעלי חיים בגלים, כאן עמל מציל אמיץ לב - לעזור, ושם עמד אחר חיוור כמת ופשט בלי אומר את ידיו הרועדות כלפי שמים. כשהגיע ירונימו אל השער ועלה על פני גבעה שמעבר לו צנח מתעלף לארץ.״