התכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות
برنامج اللقب الثاني في السياسة ونظرية الفنون
Master's Program in Policy and Theory of the Arts (M.A.)
חוקרת תרבות ואוצרת של אמנות עכשווית; מרצה בכירה בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים.
בן צבי למדה בסמינר לאוצרות ותאוריה בבית הספר לאמנות קמרה אובסקורה תל אביב (1997), תואר שני בפקולטה לאמנות באוניברסיטת תל אביב (2004), דוקטורט בפקולטה לאמנות באוניברסיטת תל אביב ( (ופוסט דוקטורט במכון טרומן באוניברסיטה עברית ירושלים. (2011)
לצד מחקר אקדמי בן צבי היא אוצרת של אמנות עכשווית. ב-1998 הקימה את הגלריה לאמנות ב"קרן היינריך בל" שם הציגה תערוכות יחיד של אמנים ישראלים ופלסטינים. ב-2001 הקימה את גלריית הגר לאמנות ביפו, שם הציגה תערוכות יחיד של אמנים ישראלים ופלסטינים. על פעילות זו קיבלה בשנת 2008 את "פרס אוצר" מטעם משרד התרבות, המדע והספורט.
בן צבי ניהלה את הסמינר לאוצרות תאוריה וביקורת, בית ספר לאמנות קמרה אובסקורה (2003–2005), וכן ניהלה את בית הספר לאמנויות במכללת סמינר הקיבוצים (2009–2012). ב-2012 מונתה למשנה לנשיאה לעניינים אקדמיים, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים לצד נשיאת בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, פרופ' אווה אילוז עד 2015.
ספרה "סַבְּרָה ייצוגי הנכבה באמנות הפלסטינית בישראל" יצא ב2104 בהוצאת רסלינג. מאמריה התפרסמו בכתבי עת אקדמיים ובספרי עיון. קטלוגים נבחרים: טל בן צבי, 2000. מזרח תיכון חדש – 11 תערוכות יחיד בגלריה קרן היינריך בל; טל בן צבי, יעל לרר (עורכות) 2001. דיוקן עצמי אמנות נשים פלסטינית, הוצאת אנדלוס; טל בן צבי, קטלוג התערוכה "שפת אם" בתוך: חזות מזרחית/שפת אם, הווה הנע בסבך עברו הערבי, (יגאל נזרי עורך ,2004 (הוצאת בבל; טל בן צבי, 2006. הגר- אמנות פלסטינית עכשווית, הוצאת עמותת הגר; טל בן צבי, שאדי חאלילה, ג'פאר פרח, (עורכים) 2008. יום האדמה: היסטוריה, מאבק ואנדרטה (בערבית), הוצאת עמותת מוסאוא, חיפה; טל בן צבי, חנא פרח, (עורכים) 2009. גברים בשמש, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית; טל בן צבי, 2010 . עבד עאבדי, רטרוספקטיבה, 50 שנות יצירה, הוצאת גלריה לאמנות אום אל פחם; טל בן צבי, יעלה חזות, ליאן סייד, (עורכות) 2013. מוזיאון ללא קירות, הוצאת בית הגפן, חיפה.
החל מ2006 עוסקת בן צבי בפעילות ציבורית בוועדות המרכזיות בתחומי האמנות בארץ: חברה במדור לאמנות פלסטית, המועצה הישראלית לתרבות ואמנות, משרד התרבות המדע והספורט (עד 2013). יועצת בוועדת הפרויקטים לאמנות עכשווית של עיריית תל אביב וקרן רבינוביץ (2006–2012), חברה בוועדה הציבורית בתחום האמנות של סל תרבות ארצי (2006–2012). יועצת בוועדות האמנות והפרסים של מפעל הפיס (2015-2020), יועצת בוועדת ההיגוי של מרכז אדמונד רוטשילד (2019-2022).
ד"ר יצחק בנימיני – עורך הוצאת רסלינג (עם עידן צבעוני). מלמד בבצלאל, בתוכנית לתרבות הקולנוע באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בר-אילן בתוכנית ללימודי פרשנות ותרבות. פרסם את הספרים "מה רוצה הגבר?", "עבד, התענגות, אדון", "פאולוס והולדת קהילת הבנים", "השיח של לאקאן", "צחוק אברהם", ו"סובייקט-מסך". ספריו ומאמריו הופיעו גם בצרפתית, גרמנית ואנגלית.
פילוסוף ואוצר של אמנות עכשווית. מרצה בכיר בתכניות לתואר שני באמנויות ובמדיניות ותיאוריה של בצלאל, ובתכנית הבינתחומית באמנויות של אוניברסיטת תל אביב. הקים וניהל את יפו 23, מרכז תרבות ואמנות בירושלים. הוא ערך ואצר ספרים ותערוכות רבות בינהם: פילוסופיה בזמן טרור, דיאלוגים עם הברמאס ודרידה (הקיבוץ המאוחד, 2004); חיים חשופים- אמנות במצב חירום (מוזיאון על התפר, ירושלים,2007); האורברב: תבניות של חיים עכשווים (הביתן הישראלי בביאנלה לארכיטקטורה בונציה, 2014). ספרו לאהובלדעת—על חיי הפילוסופיה מסוקרטס ועד דרידה, יצא בהוצאת אוניברסיטת קולומביה, ניו-יורק ב-2013 ובעברית בהוצאת רסלינג ב-2016. ספרו החדש, אמנות וצורת החיים, יצא ב-2021 בהוצאת פלגרב-מקמילן, ניו-יורק. מנהל את חלל הפרויקטים פרטר לאמנות ופילוסופיה בתל אביב.
ד"ר אריאל הנדל הוא חוקר רב-תחומי, מרצה בבצלאל, באוניברסיטת בן גוריון ובאוניברסיטת תל אביב. אריאל עומד מאז שנת 2015 בראש פרויקט הלקסיקון לתיאוריה פוליטית והוא עורך שותף של "מפתח-مفتاح: כתב עת לקסיקלי למחשבה פוליטית". פרסם מחקרים רבים בנושאים של מרחב, פוליטיקה, כוח ואלימות בכתבי עת ובספרים בארץ ובחו"ל. עורך ראשי של הספר "קריאת המחאה: לקסיקון פוליטי" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012) ועורך שותף של "Normalizing Occupation: The Politics of Everyday Life in the Jewish Settlements in the West Bank" (Indiana University Press, 2017).
גל הרץ הוא ראש המחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל. הוא גרמניסט וחוקר תרבות. מחקריו יוצרים חיבור בין היסטוריה ופילוסופיה של המדע לבין לימודי תרבות. הוא בוחן את עלייתן של דיסצפלינות חברתיות סביב 1900 במרחב דובר הגרמנית, כגון קרימינולוגיה, סוציולוגיה, סקסולוגיה, משפט ופסיכיאטריה; זאת מתוך זיקה לתרבות פופולרית, התפתחות העיתונות ואמצעי המדיה, תיאטרון, ספרות ואמנות. לטענתו, הנקודה המקשרת בין תחומים נפרדים־לכאורה אלה היא כינונו של סדר חברתי על בסיס מדומיין נורמטיבי חדש. גל הוא בוגר תואר שני ודוקטורט במכון כהן באוניברסיטת תל אביב, עבר השתלמות בתר־דוקטורט במרכז ללימודי ספרות ותרבות בברלין (ZfL), ולימד באוניברסיטת הומבולדט ובאוניברסיטה החופשית של ברלין. לאחר מכן היה מנהל שותף של פרויקט המחקר "מדעי הרוח באזורי קונפליקט" במרכז מינרבה למדעי הרוח, ושימש כעמית מחקר והוראה במכון כהן ובביה"ס ללימודי תרבות באוניברסיטת תל אביב. במקביל לעבודתו באוניברסיטה, הוא העורך של "מניתוק לשילוב", כתב עת אקדמי שפיט של האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך, בו הוא גם מעורב בתהליכי הכשרת אנשי הוראה ובפיתוח ויישום הגישה של האגף: פדגוגיה טיפולית.
ד״ר עפרי כנעני היא אמנית וחוקרת היוצרת במדיה ופרפורמנס. כנעני משמשת כפרופסורית אורחת באוניברסיטה הטכנית של וינה, אוסטריה, עמיתת מחקר באוניברסיטת אמסטרדם ועד לאחרונה חוקרת בגולדסמית׳, אוניברסיטת לונדון. כנעני כותבת על קולוניאליזם דיגיטאלי, תרבות מוזיאלית והמפנה האלגורתמי, פוליטיקה של דיגיטציה ופרפורמנס כמודל ליצירת תיאוריה ביקורתית. כנעני הציגה בעבר בביאנלה לאדריכלות בונציה, במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק; בטייט, לונדון; ב PS1/MoMA בניו יורק; במוזיאון ישראל בירושלים ומקומות רבים נוספים. בימים אלה כנעני משלימה פרויקט בתחנת החלל הבינלאומית.
מרצה וחוקר בתחומי המוזיאולוגיה והתרבות החזותית.
גיאולוג, בעל התמחות בהוראת המדעים ומוזיאונים בפרט, ובתרבות החזותית של המדעים.
בעל תואר .Museum Studies, University of Leicester Ph.D
היסטוריונית אמנות וחוקרת תרבות חזותית.
תחומי ההתמחות שלה נעים בין תולדות האמנות של ימי-הביניים (עם דגש על האמנות של צפון איטליה); אדריכלות של זיכרון והנצחה (עם דגש על ישראל); היבטים שונים של הזיקה בין אמנות דתית לתרבות חילונית (עם דגש על סוגיות של חילול הקודש וקידוש החול); ושאלות הנוגעות במפגשים בין אמנות "גבוהה" לתרבות חזותית פופולרית ובאופציות שונות של השראה (בין "התכתבות" ל"מחווה" ובין האדרה להדרה).
נעמי מלמדת במחלקה לתרבות חזותית וחומרית, בתכנית הב.א. לתרבות חזותית וחומרית, בתואר השני בתקשורת חזותית ובתואר השני במדיניות ותאוריה של האמנויות.
דליה יפה מרקוביץ' מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים.
מרקוביץ' כתבה את עבודת הדוקטור בבית הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית בירושלים (2007). השתתפה בתכנית פוסט-דוקטורט באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2008), וסיימה את לימודי התואר השני במחלקה לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב (2010). בשנת 2003 הייתה עמיתה במרכז השל לקיימות, תל אביב ועמיתה במכון מנדל למנהיגות, ירושלים (2004-2006).
מרקוביץ' מרצה וחוקרת בתחום החינוך (לאמנות) בחברות מרובת לאומים ותרבויות. מרקוביץ' ערכה את כתב העת המקוון "בצלאל, כתב עת לתרבות חזותית וחומרית" (2014-2016); "הכיוון מזרח" (2003-2005); "נגה" (2004-2005); "עיתון 77" (2006-2007); "בלוק, כתב עת לארכיטקטורה, מדיה , תיאוריה ועיר" (2008). ערכה את אסופת המאמרים:
Understanding Campus-Community Partnerships in Conflict Zones, Engaging Students for Transformation Change, Palgrave McMillan Publisher, 2019.
ספרה: Nationality and Ethnicity in an Israeli School: A Case of Jewish-Arab Students
ראה אור בשנת 2019 בהוצאת Routledge.
החלה את הקריירה שלה במוזיאון ישראל שם עבדה במשך תשע שנים כאוצרת וכמרצה. היתה יועצת לענייני אמנות של הקרן לירושלים במשך 14 שנה ובמסגרת זו קידמה יצירות ופרוייקטים במרחב הציבורי כמו פסטיבל ״קולנוע לאור ירח״ (2000-2006); הקימה שתי גלריות ציבוריות את ״ת(א)עשייה״ ואת גלריה דואק. משנת 2002 ועד לסיום התוכנית בשנת 2015 היא ניהלה את תוכנית שהות-האמנ/ית הבינלאומית JCVA , במהלכן התוכנית נבחרה כאחת מתוכניות הרזידנסי הנחשבות בעולם. התארחו בתוכנית כ-70 אמנים/ות ואוצרים/ות בינלאומיים/ות: http://jcva.org.prv05.dodihosting.com/.
מרצה באקדמיה לאמנות ולעיצוב, בצלאל משנת 1998. במסגרת ההוראה בבצלאל היתה הראשונה שיזמה קורס שהתקיים כולו מחוץ לכתלי המוסד כדי לאפשר שיח אל מול יצירות אמנות בקונטקסט בו הן מוצגות. במסגרת התואר השני למדיניות ותיאוריה יזמה והובילה קורס שבו הסטודנטים/ות אצרו תערוכה משלב חיפוש הרעיון, המחקר, גיבוש הקונספט ועד ההעמדה של התערוכה וחשיפתה לקהל הרחב. אצרה למעלה מארבעים תערוכות במוזיאונים ובחללי תצוגה מובילים ואלטרנטיביים בארץ ובחו״ל, ביניהן תערוכות באיטליה, בסין, אוסטרליה, טייוואן, דרום קוריאה וביפן.
אשר סלה הינו פרופסור חבר באקדמיה לאומניות בצלאל, במחלקה לתרבות חזותית וחומרים ובתוכנית לתואר מוסמך במדיניות ותאוריה של האמנויות ובאוניברסיטה העברית בירושלים. היה חבר בכיר ב-Katz Center for Advanced Judaic Studies, באוניברסיטת פנסילבניה בשנים -2011-2012 וב-2015 וב-Maimonides Center for Advanced Studies in Jewish Scepticism, באוניברסיטת המבורג בשנים -2017-2018 ו-2020-2021. תחומי המחקר שלו עוסקים בספרות יהודית באיטליה בעת המודרנית, בלימודים ספרדיים ובקולנוע יהודי. בין פרסומיו: מסע בערב של שמואל רומנילי (פירנצה, 2006), שבט סופרים: על רבנים, סופרים ורופאים יהודים באיטליה המאה הי''ח (בוסטון, 2007), מורדכי מורטרה בין רפורמה ומסורת (פירנצה, 2012), יומני ילדים יהודים באיטליה במאה הי''ט (ליוורנו, 2017). מלבד פעילותו המחקרית, הוא עוסק בתרגום ספרות ישראלית מודרנית לאיטלקית, וסופרים איטלקיים עכשוויים לעברית, שופט בתחרויות ספרות וקולנוע, ויועץ אמנותי ומרצה בפסטיבלי קולנוע. בנוסף, כתב עבור מספר עיתונים בינ"ל, ביניהם: La Repubblica, Huffington Post ו-Pagine Ebraiche. הוא עורך בכתב העת להיסטוריה יהודית 'זכור' ומשמש כעורך ראשי אורח ב- Quest. Issues in Contemporary Jewish History, 18 (2020).
פרופ' דרור פימנטל מלמד במחלקה לתרבות חזותית וחומרית ובתוכנית התואר השני למדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל. על תחומי ההתמחות שלו נמנים פילוסופיה קונטיננטלית, פנומנולוגיה, אסתטיקה וסמיוטיקה. מספריו: "חלום הטוהר: היידגר עם דרידה" (מאגנס, 2009); "אסתטיקה" (מוסד ביאליק, 2014); אֶסְתאֵתיקה: על הכנסת האורחים של האומנות (מוסד ביאליק 2024); Heidegger with Derrida: Being Written (Palgrave Macmillan, 2019). מאמריו ראו אור, בין השאר, בעיון: רבעון פילוסופי, Heidegger Studies; British Journal of Aesthetics and Phenomenology; Performance Philosophy Journal; Inscriptions; Aesthetic Investigations;. תרגמו ל"איגרת על ה'הומניזם'" של מרטין הייידגר ראה אור במאגנס (2018). ספרו Aesth-ethics: Art as an Ethic of Hospitality עומד לראות אור בהוצאת פלגרייב-מקמילן בניו יורק.
גלריית תמונות
עטיפת ספר ׳Aesth-ethics׳
ליאת פרידמן, ד"ר, בוגרת התואר הראשון למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון ותואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת ניו יורק. את לימודי הדוקטורט בפילוסופיה סיימה באוניברסיטת דה-פול(DePaul University) , שיקגו, ומחקרה התמקד במשנתו של אפלטון. עם סיום לימודיה, היא השתתפה במהלך 4 שנים בסמינר של ז'ק דרידה, באוניברסיטת קליפורניה ארווין (UC Irvine). לאחר חמש שנים במחלקות לפילוסופיה, ספרות ולימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב, היא לימדה כעשור בתוכנית ללימודי מגדר ובמחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן. בשמונה שנים האחרונות שמשה ראש התוכנית לתואר שני למדיניות ולתיאוריה של האמנויות באקדמיית בצלאל. היא מומחית לפילוסופיה קונטיננטלית, פנומנולוגיה, פילוסופיה צרפתית פוסטמודרנית, לימודי תרבות, פסיכואנליזה, לימודי מגדר, תיאוריות באמנות ומחשבה ביקורתית. ספרה בעקבות הפסיכואנליזה יצא לאור ב 2013. היא פרסמה מאמרים רבים בישראל ובחו"ל וחברה בסמינר לפילוסופיה קונטיננטלית. ביחד עם ד"ר גלית ולנר, הן ערכו את הגיליון השני של כתב העת מחברות לפילוסופיה קונטיננטלית (2020). ספרה המעשה הביקורתי בשלבי עבודה.
אוצרת עצמאית וכותבת על אמנות. מלמדת במחלקה לצילום ובתוכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות, בצלאל. בוגרת תואר ראשון בחוג לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בוגרת בהצטיינות החוג לצילום, מכללת הדסה, ירושלים. זוכת פרס על מעורבות חברתית בכתיבת העבודה ״מה זה צילום קווירי?״, במסגרת לימודיה בתוכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות. זוכת מענק כתיבה על אמנות ע״ש גליה יהב. זוכת מלגת קרן תרבות אמריקה–ישראל. מאמרים שכתבה התפרסמו בספרי אמן, בגלריות ובמגזינים לאמנות כגון הרמה, ערב רב, מארב. אצרה תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות במוזיאון הרצליה, גלריה אינדי, מרכז אדמונד דה-רוטשילד, סדנאות האמנים בירושלים (תלפיות וטדי), גלריה גבירול, בית האמנים בירושלים ועוד. יזמה ואצרה במשך עשור את תוכנית ערב יום השואה בסינמטק ירושלים וכן תוכניות ששילבו הקרנת סרטים, וידאו ארט ושיחה עם אמניות.
ארנה קזין, ילידת סקוטלנד 1967, היא סופרת, מסאית, מנחת כתיבה. היא כתבה במשך עשרים שנה ביקורת תרבות בעיתונים ובהם "חדשות", "העיר" ו"הארץ". מסות פרי עטה ראו אור בכתבי עת ובהם "המעורר", "תיאוריה וביקורת", "רסלינג", "גרנטה" ו"מאזניים".
קזין היא כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2009. עד היום ראו אור שבעה ספרים שכתבה: "במרחק הליכה" – חיבור על תרבות הצריכה (בבל 2004), "פיקניק" – אסופת סיפורים קצרים (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2006), "על הנוחות" – חיבור של ביקורת תרבות (בבל 2008), הנובלה "דיסטנס" באנתולוגיה "מאחורי הכסף יש סיפור" (אחוזת בית 2010), "אפס עד 12 – יומן השנה הראשונה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2011), "לטפס על ההר, או: איך לכתוב", מדריך כתיבה (אחוזת בית, 2015), "גוזל – נובלה בלשית" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015). שני הספרים האחרונים היו לרבי מכר. ספרה השביעי, "פולשת", שראה אור בספטמבר 2017 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, הוא השני בסדרת הבלשית אליאנה דוידוב.
מאז 2009 קזין הנחתה ומנחה כתיבה אישית תיעודית וביקורת במגוון אכסניות, ובהן התוכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל, מכון ון ליר שבירושלים, החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, ובחנות הספרים המגדלור בתל אביב. ביולי 2020 זכתה בפרס מצוינות בהוראה למורים מן החוץ באקדמיה לאמנות בצלאל.
ד׳׳ר חגית קיסר חוקרת ויוצרת תרבות חזותית ודיגיטלית, מתעניינת בקהילות קוד פתוח, טכנולוגיות השתתפותיות ומדע אזרחי-קהילתי, כותבת על הפוליטיקה של המרחב האווירי ועל ׳מבט העל האזרחי׳ בעידן הרחפנים. בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל, וסיימה בהצטיינות לימודים לתואר שני במחלקה לאנתרופולוגיה חזותית באוניברסיטת מנצ'סטר. מחקרה לדוקוטרט (במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב) בחן את הפוטנציאל הפוליטי של פרקטיקות מיפוי השתתפותיות וצילום אוויר עצמאי בישראל/פלסטין. כיום, חגית חוקרת את הפוליטיקה של דיגיטציה ונתוני עתק (ביג דטה) בעיצוב מחדש של מרחב וזיכרון עירוני במסגרת מלגת פוסט-דוקטורט במרכז מינרבה לזכויות אדם, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב (לשנת 2022-23), ומלמדת על דטה פמיניסטי ואזרחי בבצלאל ובאוניברסיטת תל אביב. מחקריה התפרסמו בכתבי עת אקדמיים בינלאומיים ועבודות חזותיות שצמחו ממחקריה הוצגו בפסטיבלים, ביניהם, Print Screen, London Festival of Architecture, ו׳מקודשת׳, ובתערוכות אמנות ב׳ארטפורט׳, ׳זוכרות׳, (The Open Eye Gallery (Liverpool.