המרחב להוגנות מגדרית
حيز الإنصاف الجندري
Gender Equality
מגזין
פנלים - Panels המרחב להוגנות מגדרית.
עם מעבר בצלאל לקמפוס החדש ע״ש ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל, המרחב להוגנות מגדרית, מציג מקבצי מאמרים מילוליים וייצוגים חזותיים המאירים את המושג ׳בית׳ דרך מגוון זוויות מגדריות.
חברות המערכת:
רותי קנטור, ד"ר ליאת פרידמן, ליטל מרקוס מורין
יניב טורם, התכנית לתקשורת חזותית, 2019
התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית
برنامج اللقب الثاني في التواصل البصري
Master's Program in Visual Communication (M.Des)
בוגרי/ות התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית
יניב טורם
הֵלֶךְ
2019
מאייר ומעצב (33, ירושלים) בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (2015).
עוסק באיור ספרי ילדים ובאיור לעיתונות. כפעיל בזירת התרבות החזותית בירושלים, יניב היה בין מקימי ״קואופרטיב העיצוב הירושלמי״ המציע סטודיו למעצבים וקהילה יוצרת ופעילה, היזם והמנהל האומנותי של הפסטיבל השנתי ״אאוטליין - איור ומילים בירושלים״ המפגיש בין איור וטקסט במרחב העירוני, והיה המעצב והמנהל האומנותי של אירוע ״אנשים שבדר״כ לא מרצים״ בירושלים.
גלריית תמונות
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019, (צילום: דניאל חנוך)
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019, (צילום: דניאל חנוך)
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019, (צילום: דניאל חנוך)
״הֵלֶךְ״ הוא ספר מאויר המציג מפגשים בין טקסט ואיור, בין אב ובנו ובין ״דת״ ל״דתיות״, ומציב במרכזו את השיטוט, כלומר את המצב התודעתי אשר עיקרו הוא הדרך ולא היעד, ההליכה ולא ההגעה, השאלה ולא התשובה. השיטוט החזותי נע בין השאלות — מהו איור אינטימי? מה יכולה להוליד מערכת היחסים בין טקסט עיוני, חוויה אישית ואיור פואטי? ואיזה מתח מייצר כל מערך של פריסת הטקסט והאיור בעמוד? ומאפשר לחקור, לחפש ולחתור תחת קונבנציות נרטיביות, דווקא מכיוון שהוא אינו מתיימר להגיע למסקנה החלטית או חד משמעית.
גלריית תמונות
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019, (צילום: דניאל חנוך)
קומיקס בנוי משתי לבנות בניין בסיסיות — המילה והדימוי. שני מוצרי היסוד האלה הופכים את הנסיון לתפוס להגדרה ולהבנה של המונח ׳קומיקס׳ לסבוכה. עם השנים נוצרה מערכת יחסים מורכבת בין הטקסט והדימוי: המשחקיות הנרטיבית, מימוש הפוטנציאל הגלום בכל אחד מעמודי התווך האלה, שילובם יחד והשימוש בכלל האלמנטים המרכיבים את ספר הקומיקס: פאנל, מספר פאנלים סמוכים, עמוד, כפולה, גודל דף ופורמט — מאפשרים גילויים רבים והופכים את הקומיקס לסוגה מרתקת, מורכבת וחידתית. ובכל זאת, כשאנחנו חושבים על קומיקס, מצטיירת בראשנו תמונה ברורה וקולקטיבית. הן הדינמיות המחקרית והן התפיסה החמקמקה, הבלתי אפשרית והאין-סופית של הקומיקס — עומדים בראש הפרויקט
גלריית תמונות
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
הטקסטים המלווים את האיורים בספר הם תולדה של שני מפגשים — מפגש בין יניב לבין אביו ומפגש בין יניב לבין חוקר המחשבה היהודית והישראלית, מיכה גודמן. אך בעוד שהקשר עם אביו הוא אוהב, בלתי אמצעי ובעל היסטוריה משותפת, הקשר עם גודמן נמצא במרחב הפרשני שבין הקורא לכותב. ספרו של גודמן חזרה בלי תשובה: על חילוניות אחרת ועל דתיות אחרת פגש את יניב בנקודה בחיו בה יצא מבית הוריו הדתי–לאומי ונדד בחיפוש אחר בית משלו. הדרך הדתית המתונה שגודמן מציע בספר היתה השביל שבו הלכ יניב ושממנו נשקפו אליו מראות חדשים. ההבחנה בין דת לדתיות משויכת לפילוסוף מרטין בובר ומצוטטת בספרו של גודמן כך: "דתיות מתחילה מחדש עם כל אדם צעיר, שהרז מרתית אותו, הדת אומרת לכפות עליו את מערכתה, שנקבעה קבע עולם; דתיות פירושה פעילות ,קיום יחס בראשית אל המוחלט; דת פירושה סבילות, קבלה שמקבל האדם על עצמו את החוק העובר בקבלה. [...] מתוך דתיות קמים הבנים על האבות, בכדי למצוא את אלוהיהם הם, אלוהים של עצמם; מתוך דת מרשיעים האבות לתאר את הבנים, על שאינם נותנים שיכפו עליהם את אלוהיהם". בשפתו המושחזת והפשוטה של בובר, הוא מיטיב לתאר את יחסיו של יניב עם אביו ואת המתח הבין-דורי שקיים ביניהם. תוכן פרק הפתיחה בספרו של גודמן מובא כפי שהוא מופיע במקור, אך רצף הכתיבה פורק, פוצל וחובר מחדש, ואילו הדיאלוג של יניב עם אביו מופיע כתמלול רציף של השיחה שקיימו.
גלריית תמונות
'הלך', יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
'הלך', יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
'הלך', יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
'הלך', יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
'הלך', יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019 (צילום: דניאל חנוך)
'הלך', יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019 ( צילום: דניאל חנוך)
'הלך', יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019 (צילום: דניאל חנוך)
הכירו את הבוגרים/ות
רדיוס 100 : קריאות- עירוניות
04-8848867
בערבית. Palestinian Contemporary Art: Visual Narratives, and Institutional Agency
נעמה נחושתאי, התכנית לתקשורת חזותית, 2019
התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית
برنامج اللقب الثاني في التواصل البصري
Master's Program in Visual Communication (M.Des)
בוגרי/ות התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית
נעמה נחושתאי
The Future Is Safe
2019
חיה בתל אביב, כותבת, מרצה ומעצבת גרפית, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. בין עבודותיה עיצוב רבי מכר מהבולטים והזכורים בספרות הישראלית (בינהם סדרת ספריו של הרלן קובן, תפילת נשים מאת עליזה לביא ועוד). עבדה בעיתונות כמעצבת, כותבת ועורכת גרפית לצד פרוייקטים עצמאיים בתחום התרבות וכיום מנהלת סטודיו בפרסום.
גלריית תמונות
'The Future Is Safe', נעמה נחושתאי, עיצוב דיגיטלי, 2019, (צילום: דניאל חנוך)
'The Future Is Safe', נעמה נחושתאי, עיצוב דיגיטלי, 2019, (צילום: דניאל חנוך)
'The Future Is Safe', נעמה נחושתאי, עיצוב דיגיטלי, 2019, (צילום: דניאל חנוך)
עבודתה של נעמה נחושתאי פותחת דיון פואטי וויזואלי באלמנט מוכר היטב בתרבות החזותית, החברתית והמדינית בישראל - המרחב המוגן.
מדובר במרחב פיזי שנמצא בכל בית, בניין ומבנה ציבור, ומיועד לספק הגנה מפני איומי מלחמה וטילים. אלא שבזמן השיגרה, לרוב, נמצאים לו שימושים אחרים. אז מה קורה כשחדר המשחקים הופך לחדר הגנה מפני איום הטילים, כשחדר המדרגות הופך למקלט? דרך קיום דואלי זה מקיימת העבודה דיון במתחים ובמעברים המהירים שבין פנים וחוץ, נסתר וגלוי, פרטי וציבורי, מלחמה ושיגרה, ומתארת מציאות בה בכל רגע אפשר לעבור למציאות אלטרנטיבית, מסוייטת ומסעירה, ובהישמע הבום לחזור לשיגרה. או שלא.
גלריית תמונות
'The Future Is Safe', נעמה נחושתאי, עיצוב דיגיטלי, 2019, (צילום: דניאל חנוך)
'The Future Is Safe', נעמה נחושתאי, עיצוב דיגיטלי, 2019, (צילום: דניאל חנוך)
במהלך המחקר בקשה נעמה מחברים ומכרים לשלוח תמונות של המרחב המוגן שלהם. ההוראה היתה לא לביים ולא לסדר. לאט, לאט נוצר אוסף של למעלה מ-50 מרחבים מוגנים, מכל חלקי הארץ ומכל תצורות ההגנה. מעין אינדקס. במפתיע או שלא, המרחבים, בין אם הם בשימוש תכוף או לא, לרוב נראו אותו הדבר. בנוסף, אף משתתף, לא השוויץ במרחב המוגן שלו. סביר שלו הייתה מבקשת תצלומים של מטבחים או של חדר השינה - המצב היה אחר. לרגע לא נאמר המשפט, ״את חייבת לראות איך סידרתי את הממ״ד״. עבור רוב המצלמים המרחב המוגן זה החדר ההוא, שמכיל את האנדרלמוסיה הלא מעוצבת. חללים דרכם מגלים את מערומי הבית. שהופכים לחדר הכביסה והגיהוץ; למחסן בו מאפסנים חומרי ניקוי ונעליים, כמעין תחנת מעבר לחפצים, דקה לפני שהם מושלכים לאשפה. לא רק בחללים הפנימיים בבתים פרטיים כי אם גם במקלטים. הפרטיים, הציבוריים, הנעולים והפתוחים, המטופחים עם הג׳ריקנים ומערכות האיוורור לצד אלה שלא טופלו משנות המאה הקודמת. הקיר הפנימי. חדר
המדרגות. בלגן ישראלי לא מעוצב. הקישקע. מרחב הפורענות.
גלריית תמונות
'The Future Is Safe', נעמה נחושתאי, עיצוב דיגיטלי, 2019
'The Future Is Safe', נעמה נחושתאי, עיצוב דיגיטלי, 2019
היכן נוכח המרחב הציבורי בתוך הבית? במציאות הישראלית התשובה לכך ברורה מאוד. יתרה מזו, היא מסומנת, משולטת, נגישה
ומוסדרת בחוק. היא חדר השינה בדירה הקודמת. בנוכחית, יורדים כמה מדרגות בכניסה לבניין. המטבח במשרד. בגינה, מאחורי הקפה השכונתי. בסופר, בין הביצים לחלב. סביבנו, מולנו בכל מקום במרחב הישראלי ונקראת ״המרחב המוגן״. רוב הזמן, ברוב חלקי הארץ, המרחב הזה נותר רדום. מתפקד תחת ההגדרות האחרות שלו - סטודיו שכונתי לבלט, חדר שינה לילד, חדר מדרגות בבניין משותף, מחסן האופניים של הבניין, המטבח המשרדי. אולם בהישמע קול מובחן, צליל אזעקה רועם, יודע הישראלי הסביר בדיוק מה עליו לעשות. הוא יעבור במהירות דרך דלת טרנספורמטיבית לעולם אחר, בו חדר השינה הוא מקלט, הכביש הוא מקום מחסה וגרם המדרגות הוא מגן. עולם בו לא רק למרחבים פיזיים יש שימוש (ושיבוש) כפול, אלא גם לשפה. מילים כמו: הפוגה, התרעה, סבב - יטענו במשמעויות אחרות. בנתיים, בחוץ יחכה העולם. על פגישותיו שייאלצו להידחות ותוכניותיו שבלית ברירה ישונו. בחלוף רגעים יישמע הבום המיוחל ואיתו תשוב המציאו על מכונה. או שלא.
ביולי 2020 הציגה נעמה את התערוכה "Love is Distance", המהווה המשך למחקר אותו התחילה בפרויקט "The Future is Safe",
בגלריה זהזהזה בתל אביב.
הכירו את הבוגרים/ות
הדימוי של היהודי(ם) בקולנוע
077-7001212
A Discourse about culture. (exchange students)
שירלי רחל רוכמן, התכנית לתקשורת חזותית, 2019
התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית
برنامج اللقب الثاني في التواصل البصري
Master's Program in Visual Communication (M.Des)
בוגרי/ות התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית
שירלי רחל רוכמן
התמונה להמחשה:
מחקר על דימויים, מסרים, אתיקה ואסטרטגיות שיווקיות בתקשורת חזותית
2019
ילידת ברזיל 1980, אמא לשני בנים קטנים וחיה עם הבנזוג בקיבוץ בצפון. בוגרת בצלאל במחלקה לתקשורת חזותית 2006. עבדה כעורכת גרפית של מוספי עכבר העיר תל אביב, מוספים חד שנתיים (בינהם מדד המותגים) בגלובס, מגזין פירמה בגלובס, מגזין טיים אאוט ירושלים ועיצבה וערכה גרפית את ליברל בתחילת דרכו. עובדת כמעצבת עצמאית ומרצה לעיצוב גרפי במספר מכללות ברחבי הארץ.
גלריית תמונות
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, צילום, 2019 (צילום: דניאל חנוך)
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, צילום, 2019 (צילום: דניאל חנוך)
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, צילום, 2019 (צילום: דניאל חנוך)
הספר “התמונה להמחשה“ מסכם מחקר חזותי, כמותני ואיכותני הקורא תיגר על פרדיגמות באסטרטגיות עיצוביות ושיווקיות, תוך בחינת תהליכי העבודה ומערכות היחסים בין שלוש הדמויות המרכזיות המעצבות את האסטרטגיה הזאת: היצרן שרוצה למכור, המעצב שרוצה להתפרנס והצרכן שרוצה את המוצר ומוכן לשלם עבורו, בעידן של אחריות תאגידית ומודעות חברתית וסביבתית גוברת.
התובנות שהספר מציע נוגעות בסוגיות האתיות בייצוג המציאות בתקשורת חזותית שימושית בכלל באתגרים האתיים העומדים בפני מעצבים גרפים העוסקים בה לפרנסתם ובדרך בה הכותבת - מעצבת, עורכת גרפית ומרצה לעיצוב גרפי בעצמה - סבורה שניתן לעסוק במקצוע באחריות וללא ייסורי מצפון. הספר שם לעצמו למטרה לעורר מודעות לנושא ולספק קרקע פוריה לעיצוב גרפי שימושי ערכי יותר עבור החברה כולה, מתוך הבנה שלכסף יש תפקיד משמעותי במשחק.
גלריית תמונות
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, צילום, 2019 (צילום: דניאל חנוך)
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, צילום, 2019
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, צילום, 2019
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, צילום, 2019
נקודת המוצא של המחקר היתה בביקורת הקיימת המוכרת על עולם הפרסום. כזו ששירלי נחשפתה אליה בספרים, סרטים, ברשתות החברתיות ובתקשורת. שירלי העמיקה את ידיעותיה בנושא בסקירת הספרות שגלשה לעולמות התקשורת, הסוציולוגיה, הכלכלה, הפילוסופיה וכלכלה התנהגותית שהעמיקו את הבנתה ואת גיבוש העמדה שלה בנוגע למושגים הבסיסים. בהתייחסות לתחום התקשורת החזותית יצרה שירלי הבחנה בין ענף הדיגיטל, עיצוב גרפי למסכים לבין ענף הדפוס בו עסקתה למחייתה. שירלי התמקדה בענף הדפוס מכמה סיבות: בשל ניסיונה המקצועי האישי. בשל המשבר הכפול שעובר על הענף עם התחרות בעולם הדיגיטלי והמודעות הגוברת לאיכות הסביבה; ובעיקר בשל היותו הותיק, המבוקר והמפוקח ביותר מבין השניים, מה שאפשר חקירה מעמיקה יותר על הביקורת בתחום.
גלריית תמונות
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, אינפוגרפיקה, 2019
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, אינפוגרפיקה, 2019
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, אינפוגרפיקה, 2019
הספר “התמונה להמחשה“ מסכם מחקר חזותי, כמותני ואיכותני הקורא תיגר על פרדיגמות באסטרטגיות עיצוביות ושיווקיות, תוך בחינת תהליכי העבודה ומערכות היחסים בין שלוש הדמויות המרכזיות המעצבות את האסטרטגיה הזאת: היצרן שרוצה למכור, המעצב שרוצה להתפרנס והצרכן שרוצה את המוצר ומוכן לשלם עבורו, בעידן של אחריות תאגידית ומודעות חברתית וסביבתית גוברת. התובנות שהספר מציע נוגעות בסוגיות האתיות בייצוג המציאות בתקשורת חזותית שימושית בכלל באתגרים האתיים העומדים בפני מעצבים גרפים העוסקים בה לפרנסתם ובדרך בה הכותבת - מעצבת, עורכת גרפית ומרצה לעיצוב גרפי בעצמה - סבורה שניתן לעסוק במקצוע באחריות וללא ייסורי מצפון. הספר שם לעצמו למטרה לעורר מודעות לנושא ולספק קרקע פוריה לעיצוב גרפי שימושי ערכי יותר עבור החברה כולה, מתוך הבנה שלכסף יש תפקיד משמעותי במשחק.
הכירו את הבוגרים/ות
"הבו לנו יחידים מתייאשים": חוויית התלישות בתרבות הישראלית
03-5254206