תפיסת המרחב השמיימי על ידי בני האדם טמונה בפער שבין הנראה למסופר, פער המשתרע בין המציאות לדימיון, בין הרקע היומיומי לאינסוף הנשגב. לאורך ההיסטוריה נוצקו לתוך פער זה סיפורים, עדויות, תרשימים, צילומים מעובדים ויצירות אמנות הנשענים על מטאפורות ארציות, ובבסיסן התשוקה האנושית לתפוס את השמיים, לתת להם משמעות ולהשליט בם סדר באמצעים תקשורתיים התואמים לזמן ולתרבות.

המיצב האודיו-ויזואלי ״בין שמיים לשמיים״ מבקש לגשר על הפער שבין הנראה למסופר באמצעות שזירה של דימויים משוכפלים וקטעי האזנה לכדי קולאז׳ לולאתי שבו נמהלות זו בזו מטאפורות, נבנות אחת על גבי השניה ומציגות את הניסיון לתפיסת המרחב השמיימי כמערכת חזיונות טרנספורמטיבית הולכת ומעמיקה.

בעבודת המחקר פנה עדי למגוון רחב של מקורות חדשים וישנים מתרבויות שונות, המשקפים נקודות תצפית שונות ושימוש בטכנולוגיות, תפיסות פילוסופיות, מחקרים מדעיים וגישות רוחניות שונות המסייעות כל אחת בשיטתה להבנת היקום.

עדי ניסה למתוח קו מקשר בין התפיסות, הדימויים והסיפורים על מנת לחשוף את ״פורמט העל״ או מטאפורת העל של השמיים.

לאורך התהליך אסף עדי קטעי וידאו וקטעי סאונד, תרשימים ודיאגרמות, יצירות, כתבים, דיונים ומחקרים שבכולם טמון אותו ניסיון בסיסי לאמוד את טבעם של השמיים, עומקם, סדרם ,צבעם ובעיקר הדרך שבה כל הגורמים הללו משפיעים על האנושות ועל כדור הארץ.

הממצאים הללו הם אמצעים תקשורתיים שנוצרו ביד אדם משחר ההיסטוריה כחלק מרצונו ״לתפוס את השמיים״ ובחסות המדע, האמנות או הדת. הציבור קיבל מגוון רחב של סיפורים ,דימויים, ממצאים ומסקנות במטרה להשליט סדר במרחב הרקיע ולהעניק לו משמעות מדעית ,אמנותית או דתית. בכל אחד מהסיפורים הללו נעשה שימוש במטאפורות מגשרות בין הקיים ללא קיים, בין הנראה למסופר.

קשה לחשוב על נושא גדול ורחב יותר משמיים, שהרי מימדיהם האמיתיים אינם ידועים ונמשכים עד אינסוף. משחר האנושות האדם חוקר את השמיים, מתבונן בהם, לומד אותם ,לומד מהם ונותר בצמאונו לידע נוסף ולהצצה נוספת אל מעבר לגבולות הדמיון.

עבור עדי, כמעצב, השמיים כנושא מחקר אפשרו פתח לתהייה, התנסות ומימוש יצירתי בכלים שונים, מחשבה דרך דיסציפלינות זרות, התנסות בתפיסת מרחב וזמן דרך דימוי ויציאה מדו מימד אל התלת מימד באמצעים מוכרים וחדשים.

במהלך העבודה על הפרויקט נקרו בדרכו של עדי מפגשים שהניבו אינספור סיפורים, הכוונות, דימויים ,עדויות וצילומים שבכולם נתונה השקפה אישית. בדיאלוגים האישיים שניהל לאורך העבודה עם אנשי אקדמיה, סטודנטים, אמנים, חברים אישיים וגם אנשים אקראיים שסיפר להם על העבודה, זכה לקבל הצצה על “פיסות השמיים” של כל אחת ואחד מהם. הפרויקט, נבנה כשכבות על גבי שכבות של התבוננות אנושית על הרקיע ושל הרצון לראות יותר, לראות מעבר, לראות דרך השמיים מלמטה למעלה ומלמעלה למטה.