התערוכה מציגה תוצרי מחקר ויזואלי וקונספטואלי העוסק בביטויי טבע עכשווי בעיר תל אביב.

בחלל מוצגים כ- 150 ציורים, וציור קיר. הדמויות הראשיות הם הציפורים והצמחים, ביניהם מוכמנים אלמנטים מהעיר, המרמזים על מקומם ואזור הגידול שלהם. מתוך הלקט הזה נוצר מעין חדר פלאות עכשווי, המייצג הן את הדיכוטומיה והן את האינטגרציה של הטבע והתרבות בישראל.

במהלך מחקר חיפשה נעה גישה תיאורטית שתוכל להוביל אותה בכדי להבין יותר טוב את מערכת היחסים שלה עם הטבע בעיר. גישה זו מצאה אצל גתה.

הגישה הגתאנית למדע, שאותה הגדיר גתה “אמפיריציזם מעודן” מציעה דרך מחקר שבה נוצר מרחב אינטימי בין החוקר לתופעה. עצם התהליך מתחיל בעניין אישי של החוקר בתופעה, או כפי שכתב “להתאחד עמה לחלוטין בסבלנות ולאורך זמן.” גתה הציג סוג של מתודה לחקירת הטבע והתבוננות עליו שהשפיעה על צורת איסוף החלקים והרכבתם בחלל, ניסיון התבוננות הוליסטית שבה השלם הבנוי מסך חלקיו. בכדי להבין תופעה או במקרה של הפרויקט הזה, בכדי להעביר את חווית הטבע בעיר יש צורך לחוות את החלל כולו.

נעה רואה את תהליך היצירה בפרויקט לא כלקיחת עמדה ביקורתית אלא כשיתוף נקודת מבט שונה על אלמנטים של טבע בעיר, מתוך ידיעה שהם רק דימוי של טבע, והם גם אישיים כי עברו תחת ידיה.

במהלך המחקר עלו שאלות: באיזה אופן הטבע קיים בעיר? איך ניתן לזהות אותו? ומעבר לגישה הרומנטית  והתיאורטית שמדברת על דיכוטומיה טבע ותרבות במונחים כללים, בדקה נעה איפה זה פוגש אותנו ברחוב הישראלי.

במשך השנים, ובעיקר מאז המהפכה התעשייתית ותהליכי העיור הגלובליים, הרחקנו את הטבע מעלינו והטבע הפך לסוג של מותרות לאנשים פריבילגיים. למרות שאנו מודעים כביכול לנזק שהעידן התעשייתי יצר ולצורת החיים שלנו, מודעות אקולוגית כיום מציעה חיבור מחודש של האדם לטבע, ערים ירוקות, מכוניות היברדיות, אוכל אורגני, מיחזור ועוד, הרי שהיחסים שלנו עם הטבע עדין ממושטרים, מאורגנים ותעשייתיים.

אנו מנסים להפריד אותו מאיתנו, לנקות אותו ולצרוך אותו.

שמירה על הטבע ועל איכות הסביבה אינם רק שימור של הסביבה בלבד שכן חיי האדם ומשמעותם מושרשים בעולם הטבע ולא יכולים להיות מנותקים ממנו.