חלימה בהקיץ, בהייה, חשיבה לא מנוהלת…  מילן קונדרה השווה אותה להתבוננות בחלונותיו של האל הטוב, אגי משעול הגדירה אותה ״נים ולא נים אקטיבי - תשומת לב משוחררת״.

העבודה היא מסע הקשבה והתבוננות בשהות הפנימית, האישית והאינטימית של דמויות שונות, המעלה שאלות שנוגעות בתודעה, מרחב, זמן, שקט וריק, בהרגלים, התניות פחדים וגילוי.

היא חוקרת אותן דרך עיניים מערביות, בעיצומה של מהפכה טכנולוגית ומעלה סוגיות שכל אחד מאיתנו מתמודד איתן מדי יום, מפנה כלפיהן זרקור ומזמינה את המבקר לדיון פנימי על הרגלי השהות הפנימית שלו עצמו. 

קטעי הוידאו שהוקרנו בתערוכה

הפרוייקט מגלם מסע התבוננות בשהות הפנימית, האישית והאינטימית של דמויות שונות בחייה של חיה.

שמו נדלה משיח אודות המֶשֶׁךְ (durée)  של ברגסון, ומבטא רגעים בהם חווית הזמן הפנימית מתנתקת מהזמן החיצוני ומתביעותיו. חוויה זו מוכרת לנו מרגעים של פנאי מוחלט, בהייה, שיטוט מנטלי, חלימה־בהקיץ ואף משעמום, והיא מציפה ספקטרום רחב של תגובות, מפחדים, רגשי אשם ובריחה, דרך כמיהה, מעין רומן אסור, ועד הכלה מלאה, טיפוח והתמסרות.

אנו מצויים בנקודת זמן מרתקת של מהפכת תקשורת תרבותית והתנהגותית המשתווה בעצמתה למהפכות שעבר המערב עם המצאת הדפוס, הקיטור, או החילון והעיור. עכשיו, כמו אז, אנחנו ניצבים מול שינויים שלא הודרכנו כיצד להתמודד איתם, עוברים הליך מזורז, ומתקשים לעצור ולנסחו במילים.

ההרהור, הפנאי, השיטוט, השעמום, הבטלה, החלימה בהקיץ זכו בתרבות המערבית, לאורך הדורות, לתשומת לב רבה.

לעתים הם הוצגו כסכנה ואיום שיש להדביר, ולעתים הם הועלו על נס. מיתולוגיות תרבותיות אך גם מחקרים מדעיים, קושרים את ההרפיה המחשבתית הקשורה במצבים אלו, לרגעי הארה ונביטה של תובנות ספונטניות ורעיונות יצירתיים.

רגע מרומם רוח של השראה שמכונה ׳Aha Moment׳ או אאוריקה. 

גסטון בשלאר מדבר על החלימה בהקיץ (daydream) במונחים של אינטימיות, מרחב ועצמה (Intimate Immensity). אגי משעול מכנה אותה ״נים ולא נים אקטיבי - תשומת לב משוחררת ונטולת מושא״ ומציינת שבלעדיה לא תהיה יצירה2,  ומילן קונדרה משווה את הבטלה המתוקה ל״התבוננות בחלונותיו של האל הטוב".

הקשבה לסיפורי השהות הפנימית של הדוברים והדוברות בפרוייקט, מעלה שאלות שנוגעות בתודעה, מרחב, זמן, שקט וריק, בהרגלים, התניות פחדים ורגעי גילוי. סוגיות שכל אחת ואחד מאיתנו מתמודד איתן מדי יום. הפרוייקט בוחן שאלות אלו מנקודת מבטה של התרבות המערבית היום, בפתח העשור השני של המאה העשרים ואחת. הוא מייצר מרחב שהוא גם פיזי וגם נפשי, שמזמן רפלקסיה וקורא להתמסר לאותם סיפורים ולתת ל"זרם ההתרחשות הפנימית לזרום הלאה בלי מעצור.״ 

בחלל שעיצבה חיה ניתן לשמוע את סיפור השהות הפנימית של חמש דמויות. אופן ההצבה, הדומה ליער אפוף סודות שקטים, מאפשר למשוטט בו להתמסר להתרחשויות השונות בחדר, להשתהות ליד האחת, לוותר על האחרת ולהאזין לשלישית. זהו חדר שבו חווית הזמן הפנימית מתנתקת מהזמן החיצוני ומתביעותיו. העבודה היא הזמנה להיפרד מהמולת היום, להתמסר לרגע לשהות הפנימית, לבהייה ולמחשבות הנודדות של הקולות המספרים ושל המבקר עצמו.

תערוכות:

2019 - בתערוכה קבוצתית ״מרחב נשימה״ - מוזיאון וילפריד - אוצרת שיר מלר ימגוצ׳י
2020 - תערוכת יחיד במוזיאון CICA בסיאול, דרום קוריאה. תרגום באדיבות שגרירות ישראל בסיאול
2020 - תערוכה קבוצתית בגלריה Hase29 באוסנברוך, גרמניה

יוטיוב 
כתבה בפורטפוליו