עבודתה של נעמה נחושתאי פותחת דיון פואטי וויזואלי באלמנט מוכר היטב בתרבות החזותית, החברתית והמדינית בישראל - המרחב המוגן.
מדובר במרחב פיזי שנמצא בכל בית, בניין ומבנה ציבור, ומיועד לספק הגנה מפני איומי מלחמה וטילים. אלא שבזמן השיגרה, לרוב, נמצאים לו שימושים אחרים. אז מה קורה כשחדר המשחקים הופך לחדר הגנה מפני איום הטילים, כשחדר המדרגות הופך למקלט? דרך קיום דואלי זה מקיימת העבודה דיון במתחים ובמעברים המהירים שבין פנים וחוץ, נסתר וגלוי, פרטי וציבורי, מלחמה ושיגרה, ומתארת מציאות בה בכל רגע אפשר לעבור למציאות אלטרנטיבית, מסוייטת ומסעירה, ובהישמע הבום לחזור לשיגרה. או שלא.

במהלך המחקר בקשה נעמה מחברים ומכרים לשלוח תמונות של המרחב המוגן שלהם. ההוראה היתה לא לביים ולא לסדר. לאט, לאט נוצר אוסף של למעלה מ-50 מרחבים מוגנים, מכל חלקי הארץ ומכל תצורות ההגנה. מעין אינדקס. במפתיע או שלא, המרחבים, בין אם הם בשימוש תכוף או לא, לרוב נראו אותו הדבר. בנוסף, אף משתתף, לא השוויץ במרחב המוגן שלו. סביר שלו הייתה מבקשת תצלומים של מטבחים או של חדר השינה - המצב היה אחר. לרגע לא נאמר המשפט, ״את חייבת לראות איך סידרתי את הממ״ד״. עבור רוב המצלמים המרחב המוגן זה החדר ההוא, שמכיל את האנדרלמוסיה הלא מעוצבת. חללים דרכם מגלים את מערומי הבית. שהופכים לחדר הכביסה והגיהוץ; למחסן בו מאפסנים חומרי ניקוי ונעליים, כמעין תחנת מעבר לחפצים, דקה לפני שהם מושלכים לאשפה. לא רק בחללים הפנימיים בבתים פרטיים כי אם גם במקלטים. הפרטיים, הציבוריים, הנעולים והפתוחים, המטופחים עם הג׳ריקנים ומערכות האיוורור לצד אלה שלא טופלו משנות המאה הקודמת. הקיר הפנימי. חדר

המדרגות. בלגן ישראלי לא מעוצב. הקישקע. מרחב הפורענות.

היכן נוכח המרחב הציבורי בתוך הבית? במציאות הישראלית התשובה לכך ברורה מאוד. יתרה מזו, היא מסומנת, משולטת, נגישה

ומוסדרת בחוק. היא חדר השינה בדירה הקודמת. בנוכחית, יורדים כמה מדרגות בכניסה לבניין. המטבח במשרד. בגינה, מאחורי הקפה השכונתי. בסופר, בין הביצים לחלב. סביבנו, מולנו בכל מקום במרחב הישראלי ונקראת ״המרחב המוגן״. רוב הזמן, ברוב חלקי הארץ, המרחב הזה נותר רדום. מתפקד תחת ההגדרות האחרות שלו - סטודיו שכונתי לבלט, חדר שינה לילד, חדר מדרגות בבניין משותף, מחסן האופניים של הבניין, המטבח המשרדי. אולם בהישמע קול מובחן, צליל אזעקה רועם, יודע הישראלי הסביר בדיוק מה עליו לעשות. הוא יעבור במהירות דרך דלת טרנספורמטיבית לעולם אחר, בו חדר השינה הוא מקלט, הכביש הוא מקום מחסה וגרם המדרגות הוא מגן. עולם בו לא רק למרחבים פיזיים יש שימוש (ושיבוש) כפול, אלא גם לשפה. מילים כמו: הפוגה, התרעה, סבב - יטענו במשמעויות אחרות. בנתיים, בחוץ יחכה העולם. על פגישותיו שייאלצו להידחות ותוכניותיו שבלית ברירה ישונו. בחלוף רגעים יישמע הבום המיוחל ואיתו תשוב המציאו על מכונה. או שלא.

ביולי 2020 הציגה נעמה את התערוכה "Love is Distance", המהווה המשך למחקר אותו התחילה בפרויקט "The Future is Safe",
בגלריה זהזהזה בתל אביב.