קורסים
03-5402069
יניב טורם, התכנית לתקשורת חזותית, 2019
התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית
برنامج اللقب الثاني في التواصل البصري
Master's Program in Visual Communication (M.Des)
בוגרי/ות התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית
יניב טורם
הֵלֶךְ
2019
מאייר ומעצב (33, ירושלים) בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (2015).
עוסק באיור ספרי ילדים ובאיור לעיתונות. כפעיל בזירת התרבות החזותית בירושלים, יניב היה בין מקימי ״קואופרטיב העיצוב הירושלמי״ המציע סטודיו למעצבים וקהילה יוצרת ופעילה, היזם והמנהל האומנותי של הפסטיבל השנתי ״אאוטליין - איור ומילים בירושלים״ המפגיש בין איור וטקסט במרחב העירוני, והיה המעצב והמנהל האומנותי של אירוע ״אנשים שבדר״כ לא מרצים״ בירושלים.
גלריית תמונות
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019, (צילום: דניאל חנוך)
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019, (צילום: דניאל חנוך)
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019, (צילום: דניאל חנוך)
״הֵלֶךְ״ הוא ספר מאויר המציג מפגשים בין טקסט ואיור, בין אב ובנו ובין ״דת״ ל״דתיות״, ומציב במרכזו את השיטוט, כלומר את המצב התודעתי אשר עיקרו הוא הדרך ולא היעד, ההליכה ולא ההגעה, השאלה ולא התשובה. השיטוט החזותי נע בין השאלות — מהו איור אינטימי? מה יכולה להוליד מערכת היחסים בין טקסט עיוני, חוויה אישית ואיור פואטי? ואיזה מתח מייצר כל מערך של פריסת הטקסט והאיור בעמוד? ומאפשר לחקור, לחפש ולחתור תחת קונבנציות נרטיביות, דווקא מכיוון שהוא אינו מתיימר להגיע למסקנה החלטית או חד משמעית.
גלריית תמונות
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019, (צילום: דניאל חנוך)
קומיקס בנוי משתי לבנות בניין בסיסיות — המילה והדימוי. שני מוצרי היסוד האלה הופכים את הנסיון לתפוס להגדרה ולהבנה של המונח ׳קומיקס׳ לסבוכה. עם השנים נוצרה מערכת יחסים מורכבת בין הטקסט והדימוי: המשחקיות הנרטיבית, מימוש הפוטנציאל הגלום בכל אחד מעמודי התווך האלה, שילובם יחד והשימוש בכלל האלמנטים המרכיבים את ספר הקומיקס: פאנל, מספר פאנלים סמוכים, עמוד, כפולה, גודל דף ופורמט — מאפשרים גילויים רבים והופכים את הקומיקס לסוגה מרתקת, מורכבת וחידתית. ובכל זאת, כשאנחנו חושבים על קומיקס, מצטיירת בראשנו תמונה ברורה וקולקטיבית. הן הדינמיות המחקרית והן התפיסה החמקמקה, הבלתי אפשרית והאין-סופית של הקומיקס — עומדים בראש הפרויקט
גלריית תמונות
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
הֵלֶךְ, יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
הטקסטים המלווים את האיורים בספר הם תולדה של שני מפגשים — מפגש בין יניב לבין אביו ומפגש בין יניב לבין חוקר המחשבה היהודית והישראלית, מיכה גודמן. אך בעוד שהקשר עם אביו הוא אוהב, בלתי אמצעי ובעל היסטוריה משותפת, הקשר עם גודמן נמצא במרחב הפרשני שבין הקורא לכותב. ספרו של גודמן חזרה בלי תשובה: על חילוניות אחרת ועל דתיות אחרת פגש את יניב בנקודה בחיו בה יצא מבית הוריו הדתי–לאומי ונדד בחיפוש אחר בית משלו. הדרך הדתית המתונה שגודמן מציע בספר היתה השביל שבו הלכ יניב ושממנו נשקפו אליו מראות חדשים. ההבחנה בין דת לדתיות משויכת לפילוסוף מרטין בובר ומצוטטת בספרו של גודמן כך: "דתיות מתחילה מחדש עם כל אדם צעיר, שהרז מרתית אותו, הדת אומרת לכפות עליו את מערכתה, שנקבעה קבע עולם; דתיות פירושה פעילות ,קיום יחס בראשית אל המוחלט; דת פירושה סבילות, קבלה שמקבל האדם על עצמו את החוק העובר בקבלה. [...] מתוך דתיות קמים הבנים על האבות, בכדי למצוא את אלוהיהם הם, אלוהים של עצמם; מתוך דת מרשיעים האבות לתאר את הבנים, על שאינם נותנים שיכפו עליהם את אלוהיהם". בשפתו המושחזת והפשוטה של בובר, הוא מיטיב לתאר את יחסיו של יניב עם אביו ואת המתח הבין-דורי שקיים ביניהם. תוכן פרק הפתיחה בספרו של גודמן מובא כפי שהוא מופיע במקור, אך רצף הכתיבה פורק, פוצל וחובר מחדש, ואילו הדיאלוג של יניב עם אביו מופיע כתמלול רציף של השיחה שקיימו.
גלריית תמונות
'הלך', יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
'הלך', יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
'הלך', יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
'הלך', יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019
'הלך', יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019 (צילום: דניאל חנוך)
'הלך', יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019 ( צילום: דניאל חנוך)
'הלך', יניב טורם, איור דיגיטלי, 2019 (צילום: דניאל חנוך)
הכירו את הבוגרים/ות
02-5666649
נעמה נחושתאי, התכנית לתקשורת חזותית, 2019
התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית
برنامج اللقب الثاني في التواصل البصري
Master's Program in Visual Communication (M.Des)
בוגרי/ות התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית
נעמה נחושתאי
The Future Is Safe
2019
חיה בתל אביב, כותבת, מרצה ומעצבת גרפית, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. בין עבודותיה עיצוב רבי מכר מהבולטים והזכורים בספרות הישראלית (בינהם סדרת ספריו של הרלן קובן, תפילת נשים מאת עליזה לביא ועוד). עבדה בעיתונות כמעצבת, כותבת ועורכת גרפית לצד פרוייקטים עצמאיים בתחום התרבות וכיום מנהלת סטודיו בפרסום.
גלריית תמונות
'The Future Is Safe', נעמה נחושתאי, עיצוב דיגיטלי, 2019, (צילום: דניאל חנוך)
'The Future Is Safe', נעמה נחושתאי, עיצוב דיגיטלי, 2019, (צילום: דניאל חנוך)
'The Future Is Safe', נעמה נחושתאי, עיצוב דיגיטלי, 2019, (צילום: דניאל חנוך)
עבודתה של נעמה נחושתאי פותחת דיון פואטי וויזואלי באלמנט מוכר היטב בתרבות החזותית, החברתית והמדינית בישראל - המרחב המוגן.
מדובר במרחב פיזי שנמצא בכל בית, בניין ומבנה ציבור, ומיועד לספק הגנה מפני איומי מלחמה וטילים. אלא שבזמן השיגרה, לרוב, נמצאים לו שימושים אחרים. אז מה קורה כשחדר המשחקים הופך לחדר הגנה מפני איום הטילים, כשחדר המדרגות הופך למקלט? דרך קיום דואלי זה מקיימת העבודה דיון במתחים ובמעברים המהירים שבין פנים וחוץ, נסתר וגלוי, פרטי וציבורי, מלחמה ושיגרה, ומתארת מציאות בה בכל רגע אפשר לעבור למציאות אלטרנטיבית, מסוייטת ומסעירה, ובהישמע הבום לחזור לשיגרה. או שלא.
גלריית תמונות
'The Future Is Safe', נעמה נחושתאי, עיצוב דיגיטלי, 2019, (צילום: דניאל חנוך)
'The Future Is Safe', נעמה נחושתאי, עיצוב דיגיטלי, 2019, (צילום: דניאל חנוך)
במהלך המחקר בקשה נעמה מחברים ומכרים לשלוח תמונות של המרחב המוגן שלהם. ההוראה היתה לא לביים ולא לסדר. לאט, לאט נוצר אוסף של למעלה מ-50 מרחבים מוגנים, מכל חלקי הארץ ומכל תצורות ההגנה. מעין אינדקס. במפתיע או שלא, המרחבים, בין אם הם בשימוש תכוף או לא, לרוב נראו אותו הדבר. בנוסף, אף משתתף, לא השוויץ במרחב המוגן שלו. סביר שלו הייתה מבקשת תצלומים של מטבחים או של חדר השינה - המצב היה אחר. לרגע לא נאמר המשפט, ״את חייבת לראות איך סידרתי את הממ״ד״. עבור רוב המצלמים המרחב המוגן זה החדר ההוא, שמכיל את האנדרלמוסיה הלא מעוצבת. חללים דרכם מגלים את מערומי הבית. שהופכים לחדר הכביסה והגיהוץ; למחסן בו מאפסנים חומרי ניקוי ונעליים, כמעין תחנת מעבר לחפצים, דקה לפני שהם מושלכים לאשפה. לא רק בחללים הפנימיים בבתים פרטיים כי אם גם במקלטים. הפרטיים, הציבוריים, הנעולים והפתוחים, המטופחים עם הג׳ריקנים ומערכות האיוורור לצד אלה שלא טופלו משנות המאה הקודמת. הקיר הפנימי. חדר
המדרגות. בלגן ישראלי לא מעוצב. הקישקע. מרחב הפורענות.
גלריית תמונות
'The Future Is Safe', נעמה נחושתאי, עיצוב דיגיטלי, 2019
'The Future Is Safe', נעמה נחושתאי, עיצוב דיגיטלי, 2019
היכן נוכח המרחב הציבורי בתוך הבית? במציאות הישראלית התשובה לכך ברורה מאוד. יתרה מזו, היא מסומנת, משולטת, נגישה
ומוסדרת בחוק. היא חדר השינה בדירה הקודמת. בנוכחית, יורדים כמה מדרגות בכניסה לבניין. המטבח במשרד. בגינה, מאחורי הקפה השכונתי. בסופר, בין הביצים לחלב. סביבנו, מולנו בכל מקום במרחב הישראלי ונקראת ״המרחב המוגן״. רוב הזמן, ברוב חלקי הארץ, המרחב הזה נותר רדום. מתפקד תחת ההגדרות האחרות שלו - סטודיו שכונתי לבלט, חדר שינה לילד, חדר מדרגות בבניין משותף, מחסן האופניים של הבניין, המטבח המשרדי. אולם בהישמע קול מובחן, צליל אזעקה רועם, יודע הישראלי הסביר בדיוק מה עליו לעשות. הוא יעבור במהירות דרך דלת טרנספורמטיבית לעולם אחר, בו חדר השינה הוא מקלט, הכביש הוא מקום מחסה וגרם המדרגות הוא מגן. עולם בו לא רק למרחבים פיזיים יש שימוש (ושיבוש) כפול, אלא גם לשפה. מילים כמו: הפוגה, התרעה, סבב - יטענו במשמעויות אחרות. בנתיים, בחוץ יחכה העולם. על פגישותיו שייאלצו להידחות ותוכניותיו שבלית ברירה ישונו. בחלוף רגעים יישמע הבום המיוחל ואיתו תשוב המציאו על מכונה. או שלא.
ביולי 2020 הציגה נעמה את התערוכה "Love is Distance", המהווה המשך למחקר אותו התחילה בפרויקט "The Future is Safe",
בגלריה זהזהזה בתל אביב.
הכירו את הבוגרים/ות
שירלי רחל רוכמן, התכנית לתקשורת חזותית, 2019
התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית
برنامج اللقب الثاني في التواصل البصري
Master's Program in Visual Communication (M.Des)
בוגרי/ות התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית
שירלי רחל רוכמן
התמונה להמחשה:
מחקר על דימויים, מסרים, אתיקה ואסטרטגיות שיווקיות בתקשורת חזותית
2019
ילידת ברזיל 1980, אמא לשני בנים קטנים וחיה עם הבנזוג בקיבוץ בצפון. בוגרת בצלאל במחלקה לתקשורת חזותית 2006. עבדה כעורכת גרפית של מוספי עכבר העיר תל אביב, מוספים חד שנתיים (בינהם מדד המותגים) בגלובס, מגזין פירמה בגלובס, מגזין טיים אאוט ירושלים ועיצבה וערכה גרפית את ליברל בתחילת דרכו. עובדת כמעצבת עצמאית ומרצה לעיצוב גרפי במספר מכללות ברחבי הארץ.
גלריית תמונות
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, צילום, 2019 (צילום: דניאל חנוך)
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, צילום, 2019 (צילום: דניאל חנוך)
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, צילום, 2019 (צילום: דניאל חנוך)
הספר “התמונה להמחשה“ מסכם מחקר חזותי, כמותני ואיכותני הקורא תיגר על פרדיגמות באסטרטגיות עיצוביות ושיווקיות, תוך בחינת תהליכי העבודה ומערכות היחסים בין שלוש הדמויות המרכזיות המעצבות את האסטרטגיה הזאת: היצרן שרוצה למכור, המעצב שרוצה להתפרנס והצרכן שרוצה את המוצר ומוכן לשלם עבורו, בעידן של אחריות תאגידית ומודעות חברתית וסביבתית גוברת.
התובנות שהספר מציע נוגעות בסוגיות האתיות בייצוג המציאות בתקשורת חזותית שימושית בכלל באתגרים האתיים העומדים בפני מעצבים גרפים העוסקים בה לפרנסתם ובדרך בה הכותבת - מעצבת, עורכת גרפית ומרצה לעיצוב גרפי בעצמה - סבורה שניתן לעסוק במקצוע באחריות וללא ייסורי מצפון. הספר שם לעצמו למטרה לעורר מודעות לנושא ולספק קרקע פוריה לעיצוב גרפי שימושי ערכי יותר עבור החברה כולה, מתוך הבנה שלכסף יש תפקיד משמעותי במשחק.
גלריית תמונות
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, צילום, 2019 (צילום: דניאל חנוך)
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, צילום, 2019
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, צילום, 2019
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, צילום, 2019
נקודת המוצא של המחקר היתה בביקורת הקיימת המוכרת על עולם הפרסום. כזו ששירלי נחשפתה אליה בספרים, סרטים, ברשתות החברתיות ובתקשורת. שירלי העמיקה את ידיעותיה בנושא בסקירת הספרות שגלשה לעולמות התקשורת, הסוציולוגיה, הכלכלה, הפילוסופיה וכלכלה התנהגותית שהעמיקו את הבנתה ואת גיבוש העמדה שלה בנוגע למושגים הבסיסים. בהתייחסות לתחום התקשורת החזותית יצרה שירלי הבחנה בין ענף הדיגיטל, עיצוב גרפי למסכים לבין ענף הדפוס בו עסקתה למחייתה. שירלי התמקדה בענף הדפוס מכמה סיבות: בשל ניסיונה המקצועי האישי. בשל המשבר הכפול שעובר על הענף עם התחרות בעולם הדיגיטלי והמודעות הגוברת לאיכות הסביבה; ובעיקר בשל היותו הותיק, המבוקר והמפוקח ביותר מבין השניים, מה שאפשר חקירה מעמיקה יותר על הביקורת בתחום.
גלריית תמונות
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, אינפוגרפיקה, 2019
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, אינפוגרפיקה, 2019
'התמונה להמחשה', שירלי רחל רוכמן, אינפוגרפיקה, 2019
הספר “התמונה להמחשה“ מסכם מחקר חזותי, כמותני ואיכותני הקורא תיגר על פרדיגמות באסטרטגיות עיצוביות ושיווקיות, תוך בחינת תהליכי העבודה ומערכות היחסים בין שלוש הדמויות המרכזיות המעצבות את האסטרטגיה הזאת: היצרן שרוצה למכור, המעצב שרוצה להתפרנס והצרכן שרוצה את המוצר ומוכן לשלם עבורו, בעידן של אחריות תאגידית ומודעות חברתית וסביבתית גוברת. התובנות שהספר מציע נוגעות בסוגיות האתיות בייצוג המציאות בתקשורת חזותית שימושית בכלל באתגרים האתיים העומדים בפני מעצבים גרפים העוסקים בה לפרנסתם ובדרך בה הכותבת - מעצבת, עורכת גרפית ומרצה לעיצוב גרפי בעצמה - סבורה שניתן לעסוק במקצוע באחריות וללא ייסורי מצפון. הספר שם לעצמו למטרה לעורר מודעות לנושא ולספק קרקע פוריה לעיצוב גרפי שימושי ערכי יותר עבור החברה כולה, מתוך הבנה שלכסף יש תפקיד משמעותי במשחק.
הכירו את הבוגרים/ות
03-6421057
כנס פרוייקט ארכיוני ירושלים
התכנית לתואר שני בעיצוב אורבני
برنامج اللقب الثاني في التصميم الحضري
Master's Program in Urban Design (M.Urb.Des)
כנס "הדיגיטיזציה של ארכיוני ירושלים: מורשת עירונית בעידן התרבות הדיגיטלית״
להצטרפות דרך הזום: יום א 2.1.2022 לינק | יום ב 3.1.2022 לינק | יום ג 4.1.2022 לינק | לינק להורדת התכניה(pdf)
"פרויקט ארכיוני ירושלים" במימון הרשות לפיתוח ירושלים, בהובלת בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים הוא פרויקט מקיף שמטרתו להנגיש אוספים ארכיוניים ומאגרי מידע המתעדים את בנייתה של ירושלים בעת החדשה. החומרים המאותרים נסרקים ומקוטלגים והם יוצגו כמאגר מידע על גבי מפת ה-GIS העירונית במטרה לסייע לאנשי מקצוע ולקהל הרחב להכיר לעומק את ירושלים מנקודות המבט השונות של יוצרי האוספים ולקדם את תכנונה של העיר ואת שימורה.
מטרת הכנס היא לכנס יחד נשות מקצוע וחוקרים שעבודותיהם ומחקריהם עוסקים בנושאים מעשיים ומהותיים של הדיגיטיזציה של המורשת העירונית ופרשנויותיה, בירושלים ובכלל, תחת שלושה נושאים עיקריים:
1. מורשת תרבותית בעידן הדיגיטלי: הדיגיטיזציה של ארכיוני ירושלים
2. מורשת דיגיטלית וגישת השימור 'הנוף האורבני ההיסטורי'
3. דמוקרטיזציה / פרשנויות למורשת ירושלים
פרופ׳ אדר׳ אלס ורבקל, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
פרופ׳ אדר׳ מייק טרנר, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
מר נתנאל מזא״ה, משרד ירושלים ומורשת
אדר׳ ערן מרדכוביץ, איקומוס ישראל
2.1.2022 - 17:00
יו״ר: ד״ר נועה הייזלר רובין, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
אוניברסיטת קרלטון, קנדה; מזכיר כללי, איקומוס
טכנולוגיות דיגיטליות בשירות גישת השימור הנוף העירוני ההיסטורי: הגנה, ניהול והצגה
יו״ר: פרופ׳ אדר׳ מייק טרנר, הקתדרה של אונסק"ו בעיצוב אורבני ולימודי שימור, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים.
2.1.2022 - 18:00
מר יואל אבן, מהנדס העיר, עיריית ירושלים
גב׳ אפרת אבן-אור, הרשות לפיתוח ירושלים
3.1.2022 - 8:45
האוניברסיטה העברית, ירושלים
3.1.2022 9:00
עקבות לא-מסומנים: פרקטיקות לא מאורכבות
יו״ר: אדר׳ אחמד חרוף, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
ד״ר גילי מרין, Royal College of Arts, London, ד״ר יאיר וולך, SOAS, University of London, ד״ר אביגיל יעקובסון, האוניברסיטה העברית, ירושלים, ד״ר משה נאור, אוניברסיטת חיפה, פרופ׳ אורן ברק, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
3.1.2022 - 9:45
יו״ר: פרופ׳ מנחם קליין, אוניברסיטת בר אילן
ד״ר גילי מרין: איך נוסעי המאה ה- 19 עיצבו את ירושלים
ד״ר יאיר וולך: הרחוב כארכיון וארכוב הרחוב
ד״ר אביגיל יעקובסון, ד״ר משה נאור: סיפורה של שכונה "כלואה": מוסררה בשולי הקיום היהודי ערבי בירושלים, 1948-1967
ההרצאה תעסוק בשכונת מוסררה בתקופת העיר החצויה, בין השנים 1948-1967, ותתמקד בשאלות של גבולות וחצייתם בהקשר היהודי-ערבי. מוסררה לטענתנו היא שכונה שכלואה בין שני גבולות: הגבול המזרחי היה הגבול הפיסי, בין ירושלים היהודית לירושלים הירדנית, והגבול המערבי של השכונה היה הגבול התרבותי המדומיין, בין שכונת מוסררה המזרחית, שבה מחר בין השאר תנועת הפנתרים השחורים, לירושלים המערבית והאשכנזית. בהרצאה נבחן את קיומם של שני הגבולות הללו בהיסטוריה של מוסררה ונבחן את אופני חציית הגבולות בהקשר של יחסי יהודי המזרח וערבים בתקופה שלאחר מלחמת 1948.
ד"ר אביגיל יעקבסון היא מרצה בכירה בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית. עוסקת בהיסטוריה עירונית ובין קהילתית של פלסטין/א"י. כתבה את הספר From Empire to Empire: Jerusalem Between Ottoman and British Rule (2011) ואת הספר Oriental Neighbors: Middle EAstern Jews and Arabs in Mandatory Palestine (2016) עם משה נאור. הספר עובד לעברית ויצא לאחרונה בהוצאת מאגנס ("בני הארץ והמזרח: יהודים וערבים בתקופת המנדט").
פרופ׳ אורן ברק: עיצוב הנוף הסמלי בירושלים: ניסיונות פורמליים ובלתי פורמליים ל"נירמול" של דרך/רחוב עזה
נייר זה ידון במאמצים פורמליים ולא-פורמליים לעצב את הנוף הסמלי בעיר ירושלים על ידי התמקדות בניסיונות "לנרמל" את "רחוב/דרך עזה" בשנים האחרונות. "דרך/רחוב עזה" הוא אחד הרחובות הוותיקים והידועים בירושלים עוד מתקופת המנדט הבריטי. כדי להקל על הניווט בעיר, נקראו מספר רחובות מרכזיים בירושלים על שם היישובים והערים שאליהן הובילו אותם רחובות, כמו למשל "דרך יפו", "דרך חברון", "דרך בית לחם" ו"דרך עזה". מאז קום המדינה, שמות הרחובות הללו נותרו פחות או יותר ללא שינוי. עם זאת, בעשור האחרון, ולאחר שיחסי ישראל עם רצועת עזה שבשליטת חמאס הפכו מתוחים יותר ויותר, החלו תושבים וחברי מועצת העיר ירושלים לקרוא לעירייה לשנות את השם של "דרך/רחוב עזה". עם זאת, למרות הצעות רבות לשנות את שמו, "דרך/רחוב עזה" עדיין מופיע במפות ובשלטי הרחובות של העיר ירושלים. במקביל, בשנים האחרונות נעשו שלל ניסיונות פורמליים ובלתי פורמליים "לנרמל" את "דרך/רחוב עזה" על ידי הפיכתו לפחות מאיים ויותר מסביר פנים לישראלים. אלה כוללים קיום אירועים פומביים ברחוב, כגון "עזה זזה" ו"איינשטיין בעזה"; הצגת פוסטרים צבעוניים בחלקים שונים שלו ("שפת רחוב"); והצבת שלטי רחוב חדשים בכמה מקומות שבהם שם הרחוב מופיע באנגלית לא כ-Gaza (כשם העיר עזה) ובערבית לא כ-غزة (כנ"ל), אלא, בתור Azza (באנגלית) ו عزه או عزا (בערבית), וכך "מרחיקים" את הרחוב מן האובייקט העוין שאותו הוא מסמל. הנייר ידון בניסיונות פורמליים ולא-פורמליים אלה לעצב את הנוף הסמלי של העיר וכיצד ניתן לתעד אותם ולנתח אותם.
פרופ' אורן ברק מלמד במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, בה הוא מופקד על הקתדרה ע"ש מוריס הקסטר ליחסים בינלאומיים - לימודי המזרח התיכון. הוא עוסק במערכת היחסים בין מדינה, חברה וביטחון ופרסם ספרים ומאמרים רבים בנושאים אלו. מחקרו הנוכחי, במימון הקרן הלאומית למדע, עוסק ב"עיצוב הנוף הסמלי בערים שסועות".
פרופ׳ קובי כהן-הטב, אוניברסיטת בר אילן
אדר׳ רותי ליברטי שליו, הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
אדר׳ שמואל גרואג, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
סיגל בר-ניר, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
ד״ר אדר׳ ליאת סאבין בן שושן, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
ד״ר אדר׳ אורין שחר, הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
ד״ר אדר׳ עירית כרמון פופר, הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
3.1.2022 - 11:45
יו״ר: ד"ר אביגיל יעקובסון, האוניברסיטה העברית, ירושלים
פרופ׳ קובי כהן-הטב: מבט נוסף על המעבר מישוב למדינה: הקמת ארכיון המדינה, 1948-1950
פרופ' קובי כהן-הטב הוא פרופסור חבר במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר אילן. תחומי המחקר העיקריים שלו הם תולדות התיירות, פיתוח אתרים קדושים, תולדות הארכיונים בישראל והיחסים בין ציונות לים. ספריו: לתור את הארץ: התיירות בארץ-ישראל בתקופת המנדט הבריטי (1948-1917), יד יצחק בן-צבי: ירושלים 2006; Cohen-Hattab (coauthor with Noam Shoval. (2015), Tourism, Religion and Pilgrimage in Jerusalem, Routledge: U.K; המהפכה הימית: אחיזת היישוב היהודי בים ובחופי ארץ ישראל (1948-1917), יד יצחק בן צבי: ירושלים, 2019; קדושה בעין הסערה: הכותל המערבי בין יהדות לישראליות, 1967–2000, מאגנס: ירושלים 2021 (ספר משותף עם פרופ' דורון בר).
אדר׳ רותי ליברטי שליו: לקראת הקמת ארכיון אדריכלות ערבית
אדר׳ שמואל גרואג: ביקורת השימור וארכיון אלטרנטיבי: המקרה של יפו
גב׳ סיגל בר-ניר, ד״ר אדר׳ ליאת סאבין בן שושן: ארכיונים אלטרנטיביים ויצירתיים: ליפתא ודיר-יאסין
בשנת 2007 פרויקט הגמר של סטודנטית במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל עסק במרחב של בית החולים הפסיכיאטרי כפר שאול, הממוקם בבתי הכפר דיר יאסין, סמל הטראומה הפלסטינית. כשביקשה לעיין בתצלומים של כיבוש הכפר, נאמר לה שהתיקים בארכיון סגורים, וגם עתירה שהגישה לבג"צ לא שינתה את ה החלטה. בעקבות זאת יצרה נטע שושני ארכיון אלטרנטיבי המבוסס על עדויות של מי שנכח שם בזמן הטבח, ארוג ב מכתבים שנמצאו בארכיון בית החולים הממוענים לבן ש"נולד בדיר יאסין" והופרד מאימו שנותרה מאושפזת בכפר שאול. במסגרת הפרויקט הרב מחלקתי "מראה מקום ליפתא", שהתקיים בין השנים 2012 – 2017 בבצלאל, סטודנטים פיתחו עבודות של פרשנות ותצוגה במדיה דיגיטלית של הכפר ליפתא, שהתבססו על איסוף מידע אזרחי ומקומי, חומרי ארכיון, תיעוד בשטח, ראיונות ותחקיר. באמצעות העבודות הם ביקשו לתת קול לבתיו המרוקנים של הכפר ליפתא, בו התגוררו פלסטינים מהמאה ה 16 עד פינויים בתחילת מלחמת 1948 . הפעולה הזאת הייתה תגובת נגד לתוכנית "שימור" למכירת קרקעות, לשיפוץ, והקמת אזור מסחרי ומלון שאושרה ב 2006 ועד היום נתונה במאבק. אלו שתי דוגמאות מחומרים רבים שאספנו בשנים האחרונות, ובהם מחקרים אמנותיים ואדריכליים שנעשו בידי אמנים, יוצרי סרטים, אדריכלים , חוקרים וסטודנטים, העוסקים בקונפליקט המרחבי הפרוש משני צדדיו של מרחב הכניסה המערבית לירושלים, מקום בו שכנו הכפרים ליפתא ודיר יאסין. מליפתא נותרו 45 מבנים שגגותיהם פוצצו כדי למנוע שיבה של דיריהם, ועתה שאלת שימורם נידונה בוועדות התכנון, ואילו בתי דיר יאסין, שנכלאו מאחורי גדר ושער, נשמרו, והפכו לבית למאושפזים הסובלים ממחלות נפש. במהלך ההרצאה נבקש להציג פעולות של איסוף עדות, מהלכים אמנותיים של ייצוג, ארכיון אמנותי שטוען לחוסר האפשרות לייצוג, פרויקטים של סטודנטים מאוניברסיטאות בפלסטין, בישראל ובמקומות אחרים בעולם המנסים לבנות תמונת עתיד מדומיין למרחב, עבודה של אדריכל פלסטיני בן המקום שמקים בתוכנת תלת מימד את הכפר ליפתא מחדש מתמונות ארכיון, מעבדת מדיה שמשחזרת אותו במציאות רבודה, עבודות שמדמיינות שיבות, או כאלה שטוענות לאפשרות של מחילות. בהרצאה נרצה לבחון את חשיבותו של הארכיון האלטרנטיבי שנוצר מאוסף ה עבודות האלה, נשאל על האפשרות שלו להשפיע, ונדון באתיקה המוטמעת באסתטיקה שלו.
ד״ר אדר׳ אורין שחר, ד״ר אדר׳ עירית כרמון פופר: הארכיון והעיר
פרופ׳ טובי פנסטר, אוניברסיטת תל אביב
ד״ר נועה הייזלר רובין, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
מר בנימין וייל, חוקר עצמאי
מר אחמד מחמוד, האוניברסיטה העברית, ירושלים
פרופ׳ ליאת קוזמא, האוניברסיטה העברית, ירושלים
יו״ר: ד״ר שירה וילקוף, הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
3.1.2022 - 14:00
פרופ׳ טובי פנסטר: Archives and Absentees’ Politics: The Palestinian – Jewish frictions in Jaffa and Jerusalem, Israel
ארכיונים ופוליטיקת נעדרים: החיכוך הפלסטיני-יהודי ביפו ובירושלים
ד״ר נועה הייזלר רובין, מר בנימין וייל: חשיבותו ומשמעותו של אוסף הולך ונעלם: תכנון העיר המנדטורית, הארכיון ההיסטורי, עיריית ירושלים
נשוא ההרצאה היא סדרת תיקים ותכניות המתייחסים לתכנון ירושלים בתקופת המנדט הבריטי (1922—1948), שרובם שמורים בארכיון ההיסטורי של עיריית ירושלים. זהו האוסף הגדול ביותר של חומרי תכנון מנדטוריים והוא מורכב ממספר סדרות. תת-הסדרה, שהיא אולי החשובה ביותר, כוללת 27 מהתכניות החשובות ביותר לירושלים בתקופה זו, וביניהן: תכניות תמטיות לחומות העיר העתיקה והפארק סביבן, אזור שמורת הטבע במורדות הר הצופים וסילוואן ו'האזור המזרחי' שבין גבולות העיר והכפרים ממזרח לה. עוד בסדרה זו, 16 מפות לאזורים או שכונות, שכוללות את עיקר השטח הבנוי בעיר בתקופה וכן שלושה קטעים של כבישי הטבעת העירוניים המתוכננים. לרוע המזל, התיקים והתכניות בסדרה זו כבר אינם שלמים, רבים מהם חסרים או פוזרו בארכיונים שונים. החומרים השמורים בעיריית ירושלים ובגנזך המדינה נשמר בצורה מרוכזת, באופן יחסי, אך הם שמורים בתנאים בסיסיים ביחס לדרישות ארכיוניות של ימינו. לאחרונה, ההגבלות על צפיה בחומרים בארכיון ההיסטורי של עירית ירושלים , כמו גם שיטות קטלוג מיושנות, מקשות ביותר על חוקרים ועל הציבור הרחב לצפות בהם. לבסוף, כוונות העיריה לוותר לגמרי על אוספיה ולהעבירם לאחסון במקום אחר מעוררים דאגה רבה ביחס לשימור החומר ואופני השימוש בו. ההרצאה תחשוף את חשיבות האוסף הייחודי, תעסוק באתגרים ובקשיים בשימוש בו, ולבסוף, תעורר חשש ביחס לסכנות האורבות לו לאור הזנחתו המתמשכת.
ד״ר נועה הייזלר רובין היא גיאוגרפית ומתכננת ערים, בוגרת האוניברסיטה העברית. מחקריה עוסקים בהיבטים מרחביים של מפגשים תרבותיים, פוליטיים וחברתיים, ובהשפעה של אלו על התכנון העירוני המודרני. עבודת הדוקטורט שלה, שנכתבה בירושלים ובלונדון, התבססה על המחקר הפוסט-קולוניאלי ועסקה בהשוואת התיאוריה ועבודת התכנון של פטריק גדס בבריטניה, בהודו ובפלסטינה. ספרה, Patrick Geddes and Town Planning: A Critical View שיצא בהוצאת ראוטלדג' (2011) מסכם את ממצאיה. בבצלאל, ד"ר הייזלר רובין מלמדת היסטוריה ותיאוריה של התכנון העירוני המודרני; תולדות העיר והעיור; וקורסים בנושא תכנונה ושימורה של ירושלים. מלבד הוראה, היא עוסקת בתכנון באופן פעיל ומעורבת בעיקר בפרויקטים של שימור אורבני. בנוסף, היא מרכזת את פרויקט הנגשת הארכיונים בירושלים בשיתוף בין בצלאל והרשות לפיתוח ירושלים. תחומי העניין הנוכחיים שלה כוללים את ראשית התכנון העירוני בארץ ישראל-פלסטינה, תכנונה של ירושלים, 1948—1967, הביקורת הפוסט-קולוניאלית על מחשבת התכנון, קריטריונים וערכים לשימור בעידן המורשת הדיגיטלית והנגשה ושיתוף הציבור בשימור.
בנימין וייל נולד בלונדון, אנגליה. לאחר סיום לימודי תיכון, הוא עלה לארץ בשנת 1970 לצורך לימודים תורניים, והמשיך ללימודים אקדמאיים באוניברסיטה העברית בירושלים, שבה הוא סיים תואר מ"א בגיאוגרפיה ולימודים עירוניים, עם התמחות בתחום של תכנון ירושלים במהלך תקופת המנדט הבריטי. הוא עבד כמה שנים במחלקה לתכנון עירוני בעיריית ירושלים, בהמשך הוא עבר לעבוד במשרד הבינוי והשיכון, שבו תפקד במספר תפקידים בכירים במחוז ירושלים, בתחומי מינהל ותכנון. לאחר שפרש לגמלאות בשנת 2018, הוא מייעץ כעת לפרויקט 'ארכיון ירושלים' בכל הקשור לחומר ארכיוני בתחום של תכנון ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, ובנוסף משמש כיועץ פרוגרמות במספר פרויקטים ציבוריים ופרטיים של תכנון עירוני במרחב ירושלים.
מר אחמד מחמוד: היסטוריה של תשתיות התברואה בירושלים הירדנית 1948-1967
ארכיון עיריית ירושלים מספק פרספקטיבה משמעותית ומעניינית אודות התפתחות המרקם העירוני בכלל ובפרט אודות התפתחות התברואה בירושלים תחת השלטון הירדני 1948-1967. בזמן שהגישה לארכיון ההיסטורי של עיריית ירושלים מוגבל, ההרצאה שלי שופכת אור על התיקים של מחלקת התברואה בירושלים הירדנית, אשר נחשפו לאחרונה בארכיון מכון טרומן. התיקים הללו מספקים תמונה על חי היום היום של העיר העתיקה בירושלים בעיקר. התיקים מראים פעיליות העירייה בתחומים של ניקיון העיר, תחזוקת תשתיות העיר וענייניי העובדים. התיקים המוזכרים אמורים לתרום לחקר ההיסטוריה החברתית והאורבנית, כל על מנת לחקור ירושלים הירדנית בתור תקופה נעדרת מהספרות המחקרית.
אחמד מחמוד הוא דוקטורנט בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים, כותב את עבודת הדוקטורט על ההיסטוריה של התברואה בערים שכם, חיפה וטבריה 1902-1934. בהנחיית פרופ' ליאת קוזמא וד"ר אביגיל יעקובסון. את עבודת ה-מ.א כתב על התברואה בחיפה המנדטורית.
פרופ׳ ליאת קוזמא: על חסרונותיה של דיגיטציה
בתחילת 2016, ארכיון מדינת ישראל החליט לסגור את חדר העיון שלו לציבור ופתח בפרויקט דיגיטציה רחב היקף. מטרת הפרויקט הייתה ונותרה דמוקרטיזציה של הגישה לחומרי הארכיון, והנגשתם לציבור קוראים רחב ברשת, במקום לקומץ חוקרים שמגיעים לחדר הקריאה. קואליציה של ארכיונאים, היסטוריונים ואנשי חברה אזרחית הזהירו מפני הסכנות של מהלך זה. שלילת הגישה לחומר המקורי, טענו, שוללת מההיסטוריונית מידע רב שלא קיים בגרסא הסרוקה. בנוסף, תהליך זה מאריך שלא לצורך את עבודת ההיסטוריונים וההיסטוריוניות, שכן הוא מאלץ אותנו להמתין לסריקה במשך שבועות או חודשים, במקום לקבל אותם במקום, בעת ביקורנו בארכיון. מאז סגירת חדר הקריאה התחוורו לנו בעיות נוספות: סריקה לעיתים לוקחת למעלה שנה ולעיתים לא קורית כלל. בנוסף, זמינות ברשת הופכת את המסמך הארכיוני ל"פרסום" ומכניסה כך לתמונה את הצנזור, שמונע גישה למסמכים או משחיר חלקים מהותיים מהם. יתרה מזאת, בתהליך הסריקה המסמכים לא בהכרח מוחזרים לתיק באופן שבו הם הוצאו ממנו, והתיק בצורתו המקורית אובד לנצח. ההרצאה תעסוק בנזק המצטבר לכתיבת ההיסטוריה המקומית, ותשאל האם וכיצד ניתן לתקנו.
ליאת קוזמא היא פרופסורית חברה בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים, ראשת הקתדרה על שם הארי פרידנוואלד לחקר ההיסטוריה של הרפואה והייתה בין מקימיו ועורכיו הראשונים של בלוג הסדנה להיסטוריה חברתית באתר הארץ.
מר יואב גינאי, בשם משפחת גיני/גינאי
ד״ר אדר׳ נוף מיכל ביטון, הטכניון- מכון טכנולוגי לישראל
מר אלעד שפינדל, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
גב' שיר יעקב, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
יו״ר: מר ישראל קמחי, המכון הישראלי למחקרי מדיניות
3.1.2022 - 16:15
מר יואב גינאי, בשם משפחת גיני / גינאי
ד״ר אדר׳ נוף מיכל ביטון: בעקבות ד"ר מטמון והקמת רמת גן
מר אלעד שפינדל, גב׳ שיר יעקב: בעקבות אוסף בן ציון גיני
המחלקה לאדריכלות בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב. רושמים את ארכיון בן ציון גיני במסגרת פרויקט ארכיוני ירושלים.
מר ישראל קמחי: בן ציון גיני, מפגשים אישיים
Linnaeus University, Sweden
מורשת עירונית וצרכי הדורות הבאים
3.1.2022 - 18:00
יו״ר: אדר׳ עדי סלע וינר, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
Kadir Has University, Istanbul
יצירת אוסף ירושלים העות'מאנית
יו״ר: אדר׳ אלון שריג, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
3.1.2022 - 18:45
ד״ר צמרת לוי דפני, הפורום לחשיבה אזורית: סיור בתערוכה: Kudüs-i Sherif: A look at Jerusalem from Istanbul
ד״ר סוזן חזן, Europeana Network Association
ד׳׳ר סווטה מצקביץ׳, רשות העתיקות
גב׳ יעל אלף, רשות העתיקות
אדר׳ ייטב בוהסירה וד״ר חגית קיסר, בצלאל אקדמיה לאמנות ולעיצוב
אדר׳ קומל פוטדר, TU Delft, Netherlands ובצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים.
יו״ר: ד״ר אדר׳ אונה וילייקיס, International Institute for Central Asian Studies (IICAS).
4.1.2022 - 12:45
ד״ר סוזן חזן: באוהאוס חדש: פרוייקט אורופיאנה
ד׳׳ר סווטה מצקביץ׳: החייאת העבר באמצעות הדיגיטיזציה של ארכיוני רשות העתיקות
הארכיון המדעי של רשות העתיקות הוא אוסף ייחודי שמתעד את הפעילות הארכאולוגית במדינת ישראל מימיה הראשונים. אוסף זה, יחד עם ארכיון אגף העתיקות של א"י המנדטורית, מייצרים רצף של מאה שנות העשייה הארכאולוגית במרחב גאוגרפי מצומצם אך בעל צפיפות של שרידים ארכאולוגיים גבוהה ביותר.
הדיגיטציה של הארכיון, שתוכננה כפרויקט בן חמש שנים, החלה בינואר 2020. גודל האוסף (כ-13,000 תיקי חפירה ו-11,000 תוכניות שטח), בשילוב עם מגוון הנתונים מהווים אתגר גדול, והיינו מוכנים לכך. בהתאם נקבעו כבר מההתחלה ההנחיות של הפרויקט, כמו הוראות סריקה וקיטלוג, זרימת העבודה, תבניות קטלוג ותקני מטא-דאטה. עם זאת, לא צפינו כיצד החומר הארכיוני משתנה במהלך חמישים שנה ועד כמה הדינמיקה של השינויים תשפיע על עבודתנו. אנו לומדים את הארכיון ואת האופי שלו תוך כדי העבודה, עומדים באתגרים חדשים ומתאימים את זרימת העבודה שלנו לחומר.
מטרת הפרויקט היא יצירת אוסף דיגיטלי בר קיימא העוקב אחר עקרונות FAIR. הדיגיטציה של הארכיון והנגשתו באינטרנט יפתחו הזדמנויות חדשות בחקר הנתונים, שילובו בפרויקטים מתמשכים ועתידיים של מורשת תרבות, הוראה ושיתוף הקהילה.
סווטה מצקביץ' היא ארכיונאית דיגיטלית ברשות העתיקות ומרצה בתוכנית למדעי הרוח הדיגיטליים באוניברסיטת חיפה. ארכיאולוגית שטח בהשכלתה, היא השתתפה בחפירות בישראל, יוון וטורקיה, בעיקר כמודדת, שרטטת ומנהלת בסיסי נתונים. תחומי המחקר שלה כוללים ניהול נתונים ארכיאולוגיים, שיטות שדה והיסטוריה של הארכיאולוגיה.
ד׳׳ר יעל אלף: צרכי המידע לניהול מורשת תרבות בעידן הדיגיטלי
המורשת הארכיאולוגית של ישראל אוצרת היסטוריה ארוכת שנים, אשר עיצבה את נופיה ואת זהותה של הארץ בשכבות של שרידים מתרבויות עתיקות. בתי הכנסת מהעת העתיקה נחקרים כבר למעלה ממאה שנים והם מגולת הכותרת של הארכיאולוגיה הישראלית. עם זאת, סקר שימור של בתי כנסת עתיקים בגליל שנערך בשנת 2013 ועודכן בשנת 2018, מצא כי בעוד שחלק מהאתרים מפותחים לקהל בהשקעה ניכרת, אתרים רבים נותרו מוזנחים למרות חשיבותם. הסקר נערך בפרויקט הצלת בתי הכנסת. במסגרתו נבנתה לראשונה בארץ מערכת אינוונטר לנכסי מורשת ארכיאולוגית, אליה הוזנו נתוני הסקר, ששימשו לקבלת החלטות על אופן שימור האתרים. כבר בשלב זה התברר כי הנתונים במערכות המידע של רשות העתיקות אינם מתאימים לצרכי ניהול המורשת התרבותית במאה ה-21.
יעל אלף היא מתכננת שימור עם ניסיון של למעלה מ-25 שנה בסקרים, תיעוד ותכנון מבנים וערים היסטוריות ואתרים ארכיאולוגיים. היא עובדת במינהל שימור ברשות העתיקות ובשנים האחרונות היא עוסקת בהיבטים של ניהול המורשת ומרכזת את פרויקט האינוונטר הארצי לנכסי המורשת. בנוסף, היא הרצתה באוניברסיטת בר אילן, שם גם חקרה את צרכי המידע לניהול המורשת הארכיאולוגית באינוונטר במסגרת עבודת הדוקטורט.
אדר׳ ייטב בוהסירה, ד״ר חגית קיסר: ארכיטקטורה אזרחית לתשתית מידע אזרחית
הפרקטיקות העדכניות של ניהול המורשת מצדדות ב"שימור משלב" (integrated conservation) כגישה מערכתית להגנה וניהול במיוחד בתהליכי התכנון. הן מושתתות על ניהול מבוסס ערכים והבנה הוליסטית של הנכס כחלק מההקשר הרחב של הסביבה ההיסטורית. בנוסף, הן מאופיינות במעורבות של בעלי העניין והציבור בקבלת החלטות. ניהולה המושכל של המורשת מותנה במערכת אינוונטר לזיהוי, תיעוד, הערכה ובחירה של הנכסים שיזכו להגנה ושימור.ההצגה תתמקד בסוגיית צרכי המידע באינוונטר לניהול מורשת תרבות, הנדרש לקבלת החלטות, ובמיוחד במידע הנדרש לתמיכה בהערכת המשמעות של הכנסים. הדיון בסוגיה זו נובע מהצורך להתאים את המידע לתפיסות ניהול מורשת עדכניות ולשימוש במדיה מתקדמת עם יכולות סמנטיות וגיאוגרפיות.
אדר׳ קומל פוטדר: דטה-סקייפינג: סקירה אמפירית של כלי מעשי לתכנון בר קיימא ולהערכת סביבות עירוניות היסטוריות
פרופ׳ אדר׳ אדוארד דניסון, University College, London
ד״ר שרה דודינג, University College, London
ד״ר שאהד סאלים, University of Westminster
ד״ר דאנקן היי, University College, London
ד״ר מריוולמה סמית׳ אוניל, MENA Center for Peace and Development
מר מיכאל יוסף פיק, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
מר דניאל מנדלבאום, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
פרופ׳ סורין הרמון, The Cyprus Institute
ג'ורג' ארטופולוס, The Cyprus Institute
ניקולאס בקיריס, The Cyprus Institute
ד״ר אדר׳ אונה וילייקיס, International Institute for Central Asian Studies (IICAS).
יו״ר: פרופ׳ אדר׳ צבי אפרת, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
4.1.2022 - 15:00
יו״ר: פרופ׳ אדר׳ צבי אפרת, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
פרופ׳ אדר׳ אדוארד דניסון, ד״ר שרה דודינג, ד״ר שאהד סאלים, ד״ר דאנקן היי: מחשבות על 'היסטוריות של וויטצ'אפל'
ד״ר מריוולמה סמית׳ אוניל: הדיגיטיזציה של מודל אילש (Iles) (שכונת המוגרבים)
מר מיכאל יוסף פיק, מר דניאל מנדלבאום: העיר כארכיון: השימוש בפוטוגרמטריה ובמנועי משחק ליצירת ארכיונים עירוניים אינטראקטיביים
מיכאל יוסף פיק הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה ופילוסופיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, סטודנט בשנה הרביעית במחלקה לאדריכלות בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. בעל ניסיון בטכניקות של סריקה פוטוגרמטרית של המרחב. מתעניין באפשרויות הגלומות בכלים הדיגיטליים החדשים, ובהרחבה של אפשרויות התיעוד ההיסטורי של המרחב הבנוי.
דניאל מנדלבאום הוא סטודנט בחוג לארכיטקטורה בצלאל אקדמיה לאמנות ובתכנית לפילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. מהכשרתי המשותפת במדעי החברה, אני מבין את האדריכלות כביטוי קונקרטי של הארגון החברתי. הניסיון שלי עם פוטוגרמטריה גורם לי לחשוב על ההזדמנויות החדשות שיש לכלי הזה להציע בתחום הקטלוג והארכיון של המסמכים האחראים לתכנון והפיתוח של המרקם העירוני.
פרופ׳ סורין הרמון, פרופ' ג'ורג' ארטופולוס, פרופ' ניקולאס בקיריס : תאומים דיגיטליים של מורשת עירונית - היבטים קונספטואליים ואתגרי יישום: שער פאפוס, ניקוסיה (קפריסין) כמשל
ד"ר אונה וילייקיס: מורשת משותפת: מיפוי השכונות היהודיות המסורתיות באוזבקיסטאן
פרופ׳ גדעון אבני, האוניברסיטה העברית, ירושלים ורשות העתיקות
גב׳ טל אולוס, האוניברסיטה העברית, ירושלים
ד״ר צפרה סיו, הספרייה הלאומית של ישראל
גב׳ ליאת ווינבלום, רשות העתיקות
ד״ר ונסן למיר, Centre de Recherche Français à Jérusalem
גב׳ מריה קיארה ריולי, Universities of Ca' Foscari. Venice
ביאטריס ויאנטי, Institute for Area and Global Studies, EPFL, Switzerland
רמי פטיפייר, Digital Humanities Laboratory, EPFL, Switzerland
פרופ׳ פרדריק קפלן, Institute for Area and Global Studies, EPFL, Switzerland
ד״ר איזבלה די לנרדו, Digital Humanities Laboratory, EPFL,Switzerland
ד״ר נועה הייזלר רובין, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
יו״ר: פרופ׳ בני קידר, האוניברסיטה העברית, ירושלים
4.1.2022 - 17:15
פרופ׳ גדעון אבני, גב׳ טל אולוס, ד״ר צפרה סיו, גב׳ ליאת ווינבלום: מרכז הידע לתולדות ירושלים ע"ש רוני אלנבלום - חזון ויישומו
ד״ר וינסנט למיר, ד׳׳ר מריה קיארה ריולי: היסטוריות ארכיוניות וסיורים דיגיטליים ברחבי ירושלים: Open Jerusalem ו- Archival City
ביאטריס ויאנטי, רמי פטיפייר, פרופ׳ פרדריק קפלן, ד״ר איזבלה די לנרדו: ירושלים 1840-1940: ממפות היסטוריות למערכות מידע גיאוגרפיות בארבעה מימדים
ד״ר נועה הייזלר רובין: פרוייקט הנגשת ארכיוני ירושלים: תיעוד המורשת המודרנית של ירושלים
"פרויקט הנגשת ארכיוני ירושלים" הוא שיתוף פעולה בין הרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י) והתכנית לתואר שני בעיצוב אורבני, בצלאל, שמטרתו זיהוי, חשיפה ודיגיטיזציה של חומרי תיעוד רשמיים ואישיים הנוגעים לתכנונה ולעיצובה של ירושלים המודרנית. עיקר הפרוייקט הוא הנגשה של אספים היסטוריים המתארים את התכנון והבניה של העיר, במטרה לקדם פיתוח בר קיימא ושימור בירושלים ולהעשרת מחקר המורשת העירונית והדמוקרטיזציה שלה. חשיפת חומרים ארכיוניים היסטוריים והדיגיטיזציה שלהם תורמים ישירות לתיעוד הנדרש לשם יישום גישת השימור 'הנוף האורבני' והבטחת תכנון בר קיימא על ידי יצירת מגוון של נרטיבים היסטוריים. חיבור למאגרי מידע דומים צפוי להרחיב עוד יותר את הידע ולתמוך באינטגרציה של מורשת תרבותית בתהליך התכנון, השימור והמחקר. עבודתי כחוקרת ראשית בפרוייקט זה היא תולדה של מחקר מתמשך ב-בצלאל, אך הזרעים הראשונים לה נטמנו באוניברסיטה העברית לפני כעשרים שנה במהלך העבודה עם רוני אלנבלום על 'הארכיון הווירטואלי של ירושלים', ניסיון מוקדם לדיגיטיזציה של אוספים קיימים – ספרות ומפות – של ירושלים. אז נחשפתי לראשונה להשלכות הדרמטיות של דיגיטיזציה של מפות ותכניות ולפוטנציאל הגדול של הארכיונים הירושלמיים במחקר ובתכנון העיר העתידית. בהרצאתי, אתאר את מטרות הפרוייקט הנוכחי, הן מבחינה מקצועית, הן מדעית; את הכלים שזיהינו להשגת המטרות, ואת שיתופי הפעולה עם עיריית ירושלים ומוסדות אחרים בהם שמור ונוצר מידע אודות העיר. לבסוף, אדון באתגרים הניצבים בפנינו, כמו גם בנושאים עקרוניים שמעסיקים אותנו כמעט על בסיס יומיומי, בדרכנו לזיהוי ולגיבוש המורשת התרבותית של ירושלים.
ד״ר נועה הייזלר רובין היא גיאוגרפית ומתכננת ערים, בוגרת האוניברסיטה העברית. מחקריה עוסקים בהיבטים מרחביים של מפגשים תרבותיים, פוליטיים וחברתיים, ובהשפעה של אלו על התכנון העירוני המודרני. עבודת הדוקטורט שלה, שנכתבה בירושלים ובלונדון, התבססה על המחקר הפוסט-קולוניאלי ועסקה בהשוואת התיאוריה ועבודת התכנון של פטריק גדס בבריטניה, בהודו ובפלסטינה. ספרה, Patrick Geddes and Town Planning: A Critical View שיצא בהוצאת ראוטלדג' (2011) מסכם את ממצאיה. בבצלאל, ד"ר הייזלר רובין מלמדת היסטוריה ותיאוריה של התכנון העירוני המודרני; תולדות העיר והעיור; וקורסים בנושא תכנונה ושימורה של ירושלים. מלבד הוראה, היא עוסקת בתכנון באופן פעיל ומעורבת בעיקר בפרויקטים של שימור אורבני. בנוסף, היא מרכזת את פרויקט הנגשת הארכיונים בירושלים בשיתוף בין בצלאל והרשות לפיתוח ירושלים. תחומי העניין הנוכחיים שלה כוללים את ראשית התכנון העירוני בארץ ישראל-פלסטינה, תכנונה של ירושלים, 1948—1967, הביקורת הפוסט-קולוניאלית על מחשבת התכנון, קריטריונים וערכים לשימור בעידן המורשת הדיגיטלית והנגשה ושיתוף הציבור בשימור.
4.1.2022 - 18:45